קריקטורות – הקשר בין הטקסט לציור

ברשומות שלי כאן, וגם בהרצאות שאני מקיים על הומור יחד עם אפרים סידון, אני עוסק הרבה בקשר שקיים או לא קיים בין הטקסט לחלק החזותי. לפעמים כל המנגנון ההומוריסטי נמצא בטקסט, דהיינו, מדובר ביחידה הומוריסטית סגורה, מה שנקרא "בדיחה". ואז הציור, שגם בו יכול להיות יסוד הומוריסטי, הוא רק איור לטקסט; במילים אחרות – אין שום צורך באיור, והוא מעין תוספת.

הנה כמה דוגמאות לבדיחות מאוירות מרשומות שפרסמתי בעבר:

מקרה אחר הוא חיבור מעניין, שבאנגלית נקרא "דרודל". זה סוג של חיבור בין טקסט לציור, שהומצא בשנות ה-50 על ידי האיש הזה:

ה"דרודלס" של פרייס הם חוליה נפלאה בקשר שבין טקסט לאיור, מאחר שבכל אחד מהם, הן בטקסט והן באיור, אין שמץ של הומור, ורק החיבור יוצר מנגנון הומוריסטי. הנה כמה דוגמאות:

אונייה מגיעה באיחור להציל מכשפה טובעת

רקדנית סטריפטיז מתחבאת בערמה של אשכוליות

הרכבת של 08:12 כפי שנראתה בעיני נוסע שהגיע ב-08:12 וחצי דקה

סולם שהבעלים שלו שוכב בבית חולים

כדור טניס (הוחזר למפעל)

נודיסט מתכופף להסיר את הגרביים

דרודלס נוספים תוכלו למצוא כאן.

כעת אנחנו מגיעים למושג הכללי "קריקטורה". וכאן אני חייב שוב לתאר את מקומה של הקריקטורה בארץ. אנחנו אחת המדינות הבודדות שיש לה מוזיאון מיוחד לקריקטורות. ייתכן שעד הרשומה הזאת תתפרסם יהיה אפשר לכתוב בצער: "שהיה לה מוזיאון לקריקטורות", שכן לאחרונה ראינו שראש עיריית חולון מבקש למחוק כמה מוסדות תרבות חשובים שהקים קודמו, ביניהם המוזיאון לקריקטורות וקומיקס.

והנה, למרות שיש לנו (עדיין) מוזיאון קריקטורות, תחום הקריקטורות בארץ עוסק כמעט רק בקריקטורות פוליטיות או אקטואליות. אפילו מעט יוצרים של קריקטורות לא פוליטיות, כמו ניר מולד ועמוס אלנבוגן, פונים בדרך כלל לקהל לא ישראלי. בכל מקרה, בעיתונות המודפסת, שגם היא הולכת ונעלמת, אין בכלל קריקטורות שמטרתן היא רק להצחיק ולשעשע. נראה לי שזה נושא שכדאי שמישהו יחקור אותו.

הרשומה הזאת עוסקת בעיקר בקשר בין הטקסט לאיור בקריקטורה, ולכן לא אתייחס לקריקטורות "ללא מילים".

הרבה הזכרתי ברשומות שלי את המגזין "ניו יורקר", שהוא הבמה המוכרת והמוערכת ביותר של הקריקטוריסטים, גם האמריקאים וגם רבים מחוץ לארה"ב. אם אתה קריקטוריסט שמפרסם ב"ניו יורקר", אתה שייך למעמד העליון בתחום הזה, ואכן מוביל הדרך בתחום ההומור החזותי, ואפילו פורץ הדרך בתחום, סול סטיינברג (1999-1914), פרסם באופן קבוע ב"ניו יורקר" וכמוהו גם עוד כמה מהגדולים, עליהם כתבתי במשך השנים.

יחד עם זה, ה"ניו יורקר" הביא לציבור האמריקאי את הקריקטורה שפונה למעמד הבינוני בארצות הברית, די דומה למה שהוליווד עשתה לקולנוע האמריקאי.

היו מקרים רבים שבהם הוועדה, שתפקידה היה להחליט אילו קריקטורות יודפסו בכל גיליון, אהבה ציור מסוים, אבל פחות אהבה את הטקסט; ואז הייתה לוועדה רשות, כמעט מכל היוצרים, לשנות את הטקסט.

שינוי הטקסט משנה כמובן לגמרי את המנגנון ההומוריסטי. רק בודדים מיוצרי הקריקטורות סירבו לתת לוועדה רשות לשנות.

ברשומה הזאת בחרתי אחת-עשרה קריקטורות מאוסף ה"ניו יורקר". מתחת לכל אחת מהן ארבע אפשרויות לטקסט שאותו אומרת הדמות, אחת האפשרויות היא המקורית, שהודפסה במגזין, ואת השאר המצאתי.

ברשומה הבאה אביא את התשובות, כלומר את מה שהודפס במקור. בינתיים אתם מוזמנים לנחש בתגובות (בלי עזרת גוגל או AI) מהי הכותרת המקורית מה"ניו יורקר" וגם להמציא כותרות בעצמכם:

A

1. מה החלום שלי? לכתוב ספרי ילדים.
2. מאז כשהייתי קטן רציתי לעבוד באותו מקצוע כמו אבא.
3. אשמח מאוד להתראיין, אבל אם אפשר בלי להזכיר את השם.
4. ומעל הכול, אני שמח שאני יכול לעבוד מהבית.

B

1. אז כעת אתה עולה על הדבר הזה ומרים את הכדור ביד אחת.
2. זה יעלה לך 76 בננות.
3. בקרקס של ריצ'וליני עבדתי עם ארבעה כדורים כאלה.
4. אם להיות כן, אני אפילו לא קרוב לחוכמה שאתם מייחסים לי.

C

1. אני תמיד אומר: הכול מלמעלה.
2. אשתי כבר הגיעה לקחת את המכונית?
3. המכונית שלך תרד מייד, מר פישמן.
4. באיזו קומה חנית?

D

1. הי אתה, אני רואה אותך בבר הזה כבר שנים, ואתה אף פעם לא שותה.
2. אם עוד פעם אתה מעיר לי שאני שותה יותר מדי, אני מפטר אותך.
3. הי, חבר, יש לך מושג מי אני חושב שאני?
4. הי, תן לי בבקשה מה ששתיתי אתמול אם אתה זוכר…

E

1. מה אשתי מוצאת בו?…
2. עד שאגיע אליו בטח אזכר למה אני רודף אחריו.
3. אני לא זוכר אם הוא לימד אותי היסטוריה או מתמטיקה…
4. הוא יותר מהיר, אבל הנעליים שלי מאיכות טובה יותר.

F

1. אז נתתם לסמנכ"ל את אותו היין כמו לכולם?
2. אז… אפשר מעכשיו להגיש יין קצת פחות יקר…
3. כן, נראה שכולם נהנים, אבל מה נעשה בכריסמס הבא?
4. סיכמנו שזאת תהיה אישה, לא?

G

1. היום הקבלנים עושים הכול לבד.
2. לעולם לא היינו מצליחים לבנות את זה בלעדיו.
3. הסבא שלו התחיל לבנות את הפרויקט, והוא מתעקש לסיים.
4. הוא התורם והוא מתעקש להניח את האבן האחרונה.

H

1. מוצרט עם בונזו? השתגעת?
2. ויוואלדי זה לחתול.
3. למה כשאני אוכלת אתה לא מנגן?
4. אני מניחה שאתה מודע לכך שאתה מפנק אותו.

I

1. זה לא מספיק שאנחנו הצלחנו. חשוב גם שהחתולים ייכשלו.
2. נראה לי שהאמרה הזאת שהבן אדם הוא החבר הכי טוב קצת מיושנת, לא?
3. אני מוכן להעסיק אותם, אבל לא להתחתן איתם.
4. העצם הזאת מפלסטיק אכיל הייתה המצאה גאונית.

J

1. לפני 24 שנים היה לך רומן קצר עם אישה בשם מרגרט…
2. זהו. גרתי עשרים שנה עם אימא, אז כעת לפי ההסכם שלכם…
3. הָי! בנק ההשקעות לא היה מוצלח כל כך.
4. ואז היא אמרה: אם ככה אבא שלך חושב עליי, אז לך תגור אצלו.

K

1. כשהוא חובש את הכובע, אני יודע שצריך להוציא אותו לטיול.
2. בינתיים שיחכה…
3. הוא לא באמת הולך החוצה. הוא רק מעמיד פנים כדי להרגיז אותי.
4. כשהוא הולך אני האחראי כאן!

*

תשובות בפוסט הבא ביום שישי.