פרידה מיאיר

דברים שאמרתי בלווייתו של חברי האהוב יאיר גרבוז.

אלון, אח של יאיר, ביקש ממני שאדבר ככה שאפילו יאיר יצחק. אז אני חייב לספר לאלון ולכולכם שגם בחייו היה קשה להצחיק את יאיר. אנחנו, חברי "אין עם מי לדבר" היינו רואים בכך מחמאה גדולה אם יאיר המנחה היה צוחק ממשהו שאמרנו. זה קרה לעיתים רחוקות, החברים פה יכולים להעיד. יאיר גרבוז, האיש עם ההומור הכי נפלא שהיה פה, ממש התבייש לצחוק.

מעל הכורסה שלי בבית תלויה עבודה של יאיר ובה כתוב: נביא זעם, נביא שקר, נביא פיצוחים, נביא בירה ונעשה מסיבה.

יאיר, האיש שרצה שיזכרו אותו כמי שאהב את העברית ומצד שני התייחס קצת בזלזול למשחקי מילים, מצליח להעביר אותנו במשפט אחד מהגבהים של התנ"ך, למציאות הבנאלית והטיפשית שלנו כאן.

פעם שאלתי אותו: "למה אתה לא כמו כולם?"

יאיר ענה: "אני רוצה להיות כמו כולם, אבל כולם מסרבים".

ופעם, כשראיתי שהוא שינה סגנון, שאלתי אותו: "מה קרה לסגנון שלך?"

אז יאיר ענה: "הוא עזב אותי לטובת צייר אחר".

יאיר, גדול ההומוריסטים שלנו, ניסה כל חייו להסביר לנו כמה עומק יש בטיפשות, רק צריך להסתכל עליה מהכיוון הנכון ולפעמים להשקיע המון עבודה.

פעם ב"דבר אחר" חיברנו את הפסל דוד של מיכאלאנג'לו עם הראש של הנשיא הרצוג (הראשון):

בתגובה הגיעו אלינו כ-50 גלויות מחאה מאותה כתובת, בהן נכתב: "איך העזתם להציג את נשיא המדינה עירום כביום היוולדו?"

יאיר לא התעצל וענה לכל אחת מהגלויות (שכנראה הגיעו כולם מבית הנשיא): "אם ככה היה הרצוג נראה ביום היוולדו, אני מסיר את הכובע".

כשאני אומר עכשיו שיאיר היה האיש הכי חכם והכי מקורי שהיכרתי, זה לא יהיה בבחינת "אחרי מות קדושים אמור"; את הדברים האלה אני אומר כבר שנים רבות, אומנם לא בפניו, כדי לא להביך אותו.

ב-24 השעות האחרונות הבנתי כמה יאיר נגע בחיים של אחרים, כמה הוא השפיע לטובה על חיים של אנשים שאפילו לא הכירו אותו… תאמינו לי, זה מדהים.

אני רוצה לספר רק על דבר אחד שבו יאיר הצטיין – תכונה שאני הערצתי: יאיר ידע לחשוב ולדבר באותו זמן. מי שמדבר לפני קהל חושב הרבה מה להגיד, ואז, כשהוא מדבר, הוא בעצם "מדקלם".

יאיר היה חושב אפילו כאשר היה קורא מכתב, ולפעמים הרגשת שהוא מתווכח עם עצמו תוך כדי דיבור. בעיניי זה גאוני.

למרות שהיכרתי היטב את האמנות שלו, אדבר מעכשיו על יאיר כחבר וכאיש משפחה.

פעם בהרצאה שלו יאיר אמר: "נכון שכאשר אתם רוצים לתת למישהו מתנה אתם חושבים לתת לו משהו שהוא עצמו אוהב ולא משהו שאתם אוהבים? – אז זאת טעות. את מה שהוא אוהב הוא ירכוש לבד. נסו לתת לו משהו שאתם אוהבים ושאולי הוא אפילו לא מכיר, כך יש סיכוי שתעשירו את חייו".

והוא אכן העשיר חיים רבים בגישה הזאת.

באירוע ב"צוותא" לכבוד יום הולדתו ה-80, סיפרתי שפעם, כשנעמי שמר חגגה יום הולדת, היא ביקשה מכולנו לא להביא לה מתנות. אבל אליי היא התקשרה ואמרה: "ממך אני רוצה מתנה. תביא למסיבה את יאיר גרבוז".

יאיר אכן היה מתנה לכולנו, ואני זכיתי להרבה תודות מנעמי.

יאיר היה חבר נפלא. על הנדיבות שלו יכולים רבים פה לספר.

היו ליאיר מעריצים רבים, אבל יאיר עצמו העריץ רק אדם אחד – את מרגלית.

כולנו יודעים שמרגלית היא יצור אנושי מהזן הנדיר. אבל את החיבור הבלתי אפשרי הזה – אהבה-הערצה-הומור (בעיקר הומור עצמי), שמחבר בין השניים האלה – לא ראיתי בשום מקום.

את האהבה הנפלאה הזאת נטעו השניים גם ביצחקי, בשירי ובחווה. יש במשפחה הזאת גאווה, ענווה וכישרון שרק הומור יכול לאחד. אני גם זוכר את היחסים הנפלאים בין יאיר לאחיו הבכור אהרן הראל ורואה את החברות המצוינת בינו לבין אלון אחיו הצעיר, ואני יכול לצטט מה שכתב אתמול אוֹרי, בני: "יאיר הוא ממש בית ספר לחיים".

יאיר לא אהב בדיחות. אבל פעם כתבתי ספר בדיחות וביקשתי מכמה חברים לשלוח לי בדיחה שהם אוהבים ולהסביר למה הם אוהבים אותה. יאיר שלח לי את הסיפור הבא:

איש אחד מת, וכשעלה לשמיים ראה שלט עם חץ ימינה שעליו כתוב "לגן עדן" ושלט עם חץ שמאלה שעליו כתוב: "לסימפוזיון על גן עדן". עד כאן הסיפור, ולכך הוסיף יאיר: "ואם תרצה הסבר, זה כבר יהיה סימפוזיון".

אין לי ספק שאם יש גן עדן יאיר יתקבל שם מייד, ולא בזכות כל הדברים הנפלאים שהוא עשה בחייו, אלא בזכות הנאום ההוא, שבגללו רצו רבים להרוג אותו, נאום שניבא לנו בדיוק את מה שקורה פה היום.

אפשר היה לסכם במשפט המתבקש: "נגמרה לנו תקופה". אבל התקופה של יאיר נגמרה כבר לפני שנים.

יאיר גרבוז, איש אהוב.

כללתי בין הדברים כמה עבודות אחרונות שלו, עבודות שהיה שולח לי כמעט מדי יום. וזאת העבודה האחרונה שיאיר שלח לי:

***