בשנת 1978 הכרתי את הסופר בנימין תמוז ואיירתי ארבעה ספרים שכתב לילדים.
הספר הראשון שכתב לילדים היה זה:
הוא ראה אור בשנת 1961 בהוצאת מחברות לספרות.
לא היו בו איורים אלא צילומים, וגם הם באיכות גרועה.
בנימין, שהיה גם מבקר והיסטוריון של אמנות, השתמש בעובדות אמיתיות ורקם מהן סיפור בלשי.
המסַפֵּר הוא פרופסור נקדימון בֶּן הַכְּסָת, שכתב את הספר החשוב אנליזה ספקטרוכימית של הירוק הוורונזי. הנה כך הוא מציג את עצמו:
מסתבר שהצייר פאולו ורונזֶה, כשהכין את הירוק המפורסם שלו שנקרא "הירוק של ורונזה", השתמש בזרחן, והנה המידע שהוא מעביר לקוראים:
ומכיוון שבארמון ברונלסקי ברומא יש ציורים של ורונזה, ומכיוון שהארמון הוא בעצם השגרירות האמריקאית, האמריקאים מאשימים את הרוסים בניסיון להרעיל את השגריר האמריקאי. סביב זה בנה תמוז את הסיפור הבלשי.
מאחר שכאמור אין איורים בספר, שמחתי להכין לו כמה איורים:
לקראת סיום תמוז מדבר על היום שבו ישלוט השלום:
אם שמתם לב, ציירתי את האיורים ללא סקיצות ובאופן חופשי, וזה כדי להוביל אותנו לספר הילדים הבא שכתב תמוז, ספר שיצא בהוצאת דביר:
גם בסיפור הזה, כדרכו של תמוז, הוא מרבה לשוחח עם הקוראים.
אני אוהב סופרים שפרט לסיפור העלילה הם מדברים עם הקוראים. בעבר הראיתי את מה שעשה גוגול בנפשות מתות. בעניין זה גוגול הוא אשף.
אני לא יודע אם תמוז למד מגוגול, אבל הנה למשל איך הוא מתווכח עם הקוראים שלדעתו יש להם טענות לבעלים של ריזי, שנוסעים לחו"ל ומשאירים את הכלב בארץ:
בעמוד הראשון תמוז לוקח את הקורא לחדר המדרגות, כדי שהזוג רומי ומכס סיגלסון, גיבורי הספר, לא ישמעו שהוא מרכל עליהם.
וכמו שאתם רואים הוא מבקש מאיתנו הקוראים לא לפטפט ולגלות את מה שהוא סיפר להם.
וכאן אני מגיע לעיקר, לאיורים הנפלאים של רותי צרפתי.
הייתה בינינו ידידות מרוחקת.
רותי, שהייתה מבוגרת ממני ומאבנר כץ ב-12 שנה, הייתה החוליה המקשרת בין דור המאיירים של נחום גוטמן לדור שלנו. אני משווה אותה לגוטמן ולאבנר כץ, כי כל השלושה האלו היו יוצרים חשובים גם בציור וגם באיור.
רותי הייתה קולוריסטית נהדרת. אבל בספר הזה של תמוז יש לה איורים מצוינים בשחור-לבן, ולמרות שהיא כמעט לא לימדה, היא הייתה המורה של כולנו במה שנוגע לחופש באיור.
הנה כמה איורים מהספר חיי הכלב ריזי:
היא שלטה במכחול כמו בציפורן.
כמובן שהשימוש שלה בצבע הביא לאיור הישראלי חופש כמעט פוביסטי, כמו באיור הזה לספר שמשיות ברחוב הנביאים של יהואש ביבר:
רות גם כתבה ספרים מצוינים, ביניהם זה:
הנה אוסף כלבים מהספר הזה:
יש הרגשה שהרשימה נקטעה פתאם באמצע.תן עוד פרטים על הירוק הורונזי ועל רות צרפתי.
סופרים שמדברים אל הקוראים בספר גם אני אוהבת.הם שוברים את הקיר הרביעי,ותיאטרון אני לא אוהבת.
תודה כרגיל!