קופסת הספרים הזעירים

בעבר כבר סיפרתי שנגמלתי מכל סוגי האספנות, חוץ מספרים. גם היום, כשאני קורא פחות, עדיין יש לי יצר לאסוף ספרים. ובין הספרים שלי יש קופסה, שבה מרוכזים ספרים קטני ממדים. חלק מהם אציג לכם ברשומה הזאת.

אפתח בספרון-קופסה של חברתי הקרובה אלונה פרנקל:

גודלו: גובה 5.2 ס"מ; רוחב 4 ס"מ.

זה היה פרויקט שיזם אגף הנוער במוזיאון ישראל, והיו בו תשע קופסאות כאלה:

הספר הזה הוא בעצם סוג של קונצרטינה. הנה חמשת העמודים הראשונים:

והנה האחרונים:

ומאלונה פרנקל לאונורה דומייה.

צריך הרבה אומץ להביא את הליטוגרפיות של דומייה בגודל זעיר. גובה 7 ס"מ; רוחב 6 ס"מ.

הספר יצא לאור ב-1985 בהוצאת Peter Meili. הנה עמוד אחד מתוכו:

בטיולים שלי על גשר קארל בפראג פגשתי את המשורר והצייר הונזה וולף:

ממנו רכשתי ארבעה ספרים קטנים (רכשתי גם ספר גדול אבל, הוא לא שייך לכאן הפעם). אין לי מושג מה כתוב בהם, אבל אני אוהב אותם מאוד:

שלושה מהם בגובה 10 ס"מ; ברוחב 7.5 ס"מ.

הראשון הוא זה:

שני עמודים מתוכו שבו את ליבי, למרות שאני לא קורא צ'כית:

השני הוא זה:

וממנו הנה שלושה עמודים:

והשלישי הוא זה:

והנה איור מתוכו:

הרביעי הוא זה, והוא במידות 10X10 ס"מ:

הנה שני עמודים ממנו:

ומכאן לספר הזה:

מרי נורטון (Mary Norton) מוכרת גם לקהל הישראלי כמי שכתבה את הספר והסרט שבעברית נקרא המיטה המעופפת וכמובן את הלקחנים.

בעברית יצאו כמה ספרים של הלקחנים (בעיקר בהוצאת מרגנית), והספרון הקטן מספר בעצם מי הם הלקחנים.

מידות הספר: גובה 9 ס"מ; רוחב 6 ס"מ.

הנה שתי כפולות מתוכו:

למאיירת קייט גרינאווי יש מקום של כבוד בקופסת הספרים הזעירים. הנה ספר האלפבית הידוע שלה:

גובהו 7 ס"מ; רוחבו 6 ס"מ. הנה שתי כפולות ממנו:

והנה עוד ספר, הנרי ובעיית הפרות:

גודלו 8.5X8.5 ס"מ.

הסופרת איונה וישו נולדה בקנדה ב-1947. מזה כעשר שנים היא ידועה כמחברת של ספרי מסתורין היסטוריים. כאן היא שיתפה פעולה עם מאיירת מצוינת, צ'ם מקלאוד, Chum Mcleod שבקרוב אכתוב עליה.

הנרי מפחד שפרות יפרצו לדירתו דרך החלון. אימו אומרת שפרות לא מגיעות לקומה השלישית, אבל הוא בטוח שיש המון דרכים שהן יכולות להגיע – כמו למשל לטפס בסולם,

להתרומם בעזרת בלון,

ללכת על חבל,

ואפילו להתחזות לשליח שמביא פיצה.

ההוצאה בה יצא הספר היא קנדית, Annick Press, שהוציאה עוד ספרים קטנים. אחד מהם הוא זה:

הוא עשוי להיות מוכר לכם כיוון שיצא גם בעברית, בגודל רגיל:

בשנת  1964נרשמה בלונדון הוצאה בשם Birn Brothers Ltd. הם הוציאו ספרים קטנים בגודל של 8X9 ס"מ, במהדורות זולות, והיו שטענו שהם גם לא הקפידו כל כך על זכויות. עד היום אפשר לקנות ברשת עשרות אם לא מאות כותרים כאלה:

שמות המאיירים אפילו לא היו מצוינים על הספר. רוב האיורים היו בשחור-לבן.

עד היום יש, בעיקר בבריטניה, אנשים רבים שאוספים את הספרונים האלה.

יש כמה הוצאות ספרים אנגליות ואמריקאיות, בעיקר Running Press, Parragon ו-Siena, שמתמחות בספרים מיניאטוריים.

הנה הספרים שאצלי בספרייה שיצאו בהוצאות האלה:

האם הצילום הזה מעיד על כך שאני "אספן"?

ממש לא.

בעולם יש אספנים רבים של ספרים מיניאטוריים, ויש על זה המון חומר ברשת.

כשאני בוחן את הספרים משלוש ההוצאות האלה שאצלי על המדף, אני רואה שקניתי רק, או בעיקר, ספרים בנושאים שמעניינים אותי, וזה ממש מעיד על כך שאספן אני לא.

אם ככה נשאלת השאלה "האם אני קורא אותם?"

וגם כאן לצערי התשובה היא – כמעט שלא.

לא נוח לקרוא את הספרים הקטנים האלה, ולמרות שהמילים "ספרי כיס" מופיעות בכל הפרסומים, קשה להכניס אותם לכיס.

אז למה קניתי אותם? ומה הם עושים אצלי?

זה התחיל כשזואי נכדתי הבכורה הייתה קטנה וקניתי לה ספרים קטנים שיהיו מתאימים למידותיה, ואז קניתי כמה גם לעצמי. עד שלמדתי שמדובר בסך הכול בגימיק שיווקי, התברר שיש לי כבר אוסף קטן, שהיום הוא בסך הכול מעין קישוט.