דיוקנאות - מפּוֹטֶר ועד בלייק

ה-National Portrait Gallery בלונדון היא מוסד יחיד במינו.

הרעיון לנסות ולהעביר היסטוריה של עם דרך דיוקנאות הוא בעיניי מבריק, ואני תמה למה אין בעולם עוד מוסדות רבים כאלה.

למי שמגיע ללונדון בפעם הראשונה ורוצה ללמוד את ההיסטוריה של העיר, אני מציע ארבעה דברים:

הראשון הוא המהלך התיירותי הכי בנאלי שרבים בזים לו – לעלות על אחד האוטובוסים שעושים סיור לתיירים בלונדון. אל תזלזלו במוסד החשוב הזה.

הדבר השני הוא ביקור במוזיאון של העיר לונדון ולעבור את כולו אפילו במהירות. זה ממש חשוב וגם בחינם.

הדבר השלישי הוא לקנות ספר עם הסברים על שמות הרחובות. שמות הרחובות של לונדון בעיקר במרכז קשורים להיסטוריה של המקום ורובם הם לא סתם שמות כמו בתל אביב ולכן הם עוזרים להכיר את ההיסטוריה של העיר.

וההמלצה הרביעית היא ביקור בנשיונל פורטרט גלרי ושם החוויה יותר קשורה להיסטוריה של האנגלים ולא רק של לונדון.

על היחס של פוליטיקאים, אמנים ומפורסמים אחרים למוסד הדיוקן כתבתי כבר כמה רשימות, ובעבר כתבתי רשימה מפורטת על היחסים בין הדיוקנאות של אנשי המאה ה-18 במוזיאון הזה. אלא שבינתיים שינו את סדר התלייה ולרשימה ההיא כבר אין תוקף.

גם את התערוכות המתחלפות בדרך כלל כדאי לראות, גם אם יש לשלם עבור כרטיס (הכניסה למוזיאון היא בינתיים ללא תשלום).

את הרשימה הזאת אני מקדיש לתערוכה שהתקיימה שם בשנת 2002 ושמה היה מביאטריקס פוטר עד הארי פוטר. בתערוכה הוצגו דיוקנאות של סופרים שכתבו ספרי ילדים. אני זוכר בשמחה את התערוכה הזאת, והשבוע נזכרתי בה שוב כשמצאתי בספרייה שלי את הספר הזה:

הספר הוא למעשה הקטלוג של התערוכה ההיא. כתבה וערכה אותו ג'וליה אקלשר,

הנה ההקדמה שכתבה אן פיין, שהיא עצמה נחשבת לסופרת של ספרי ילדים, וזכתה בתואר "משוררת החצר", התואר הגבוה ביותר שניתן לסופר ספרי ילדים באנגליה:

לכל אחד יש סיפורים שבילדותו חזר אליהם שוב ושוב. לרגעי קסם או לנחמה, לשעשוע או בגלל שהיו מרתקים. במובן מסוים אנחנו מעוצבים על ידי הסיפורים שסיפרו לנו. לפעמים במבט לאחור אפשר להבין מדוע לספר מאויר מסוים הייתה משמעות כל כך מיוחדת, למה הרומן המסוים היה כל כך מנחם, איך ספר מסוים הסביר כל כך הרבה דברים – ולפעמים הכול נשאר מסתורי.

לבריטים יש סופרים רבים ומצוינים לילדים. ההסברים הם – גם מזג האוויר האומלל וגם הדרך שאין לקנא בה, שבה מתחנכים הילדים שלנו. חלק מהמצוינות נובעת בבירור מחוש ההומור האנגלי, אבל אני חושדת שחלק מהמצוינות זה בגלל התכונה שאנו הבריטים ניחנו בה, והיא הצביעות.

כי יש יושר בספרי ילדים שבהתחלה מבהיל את הקוראים, ואחר כך מוצאים אותו מרומם נפש. פיקאסו אמר ש"אמנות היא שקר שמספר את האמת". ואולי הדבר הכי מרשים לגבי לספרים ישנים שעדיין נקראים הוא שיש בהם אמת – לא משנה כמה היא נסתרת.

כך או כך, העובדה היא שהבריטים מצטיינים בזה. אפילו את העובדה שכל כך הרבה סופרים בריטיים שכותבים לילדים מתורגמים לשפות שונות, בהשוואה לספרי הילדים המועטים מארצות אחרות המוכרים אצלנו, אי אפשר להסביר רק בגלל שאנחנו אי. יש דרך מאוד מיוחדת שבה סופרים שגדלו כאן כותבים לילדים.

ולכן מאוד נכון לקבץ יחד את הסופרים כדי לציין 100 שנים יוצאות מהכלל. ומה שכל כך משמח זה שאין במצעד הפרצופים הזה סימן לאורך חיים – אף אחד לא יודע מי מהם יישאר או ישרוד זמן רב יותר. אבל בדבר אחד אנחנו בטוחים – שלכתוב לילדים בימינו זו תעסוקה מלאת חיים ומהנה כפי שהייתה תמיד, שמעודדת התבוננות פנימית ושיח ופותחת עולם מלא בפני הילד הגדל.

בחרתי מהתערוכה 14 דמויות שמוכרות גם אצלנו.

ליד כל דיוקן הבאתי, פרט לשם הסופר/ת ושם יוצר הדיוקן, גם טקסט מתוך הקטלוג, שמספר בעיקר על העיבודים לתיאטרון, טלוויזיה וקולנוע, שנעשו ליצירות שלהם.

הראשונה, באופן טבעי, היא:

ביאטריקס פוטר (1943-1866)

הציור שלDelmar Banner משנת 1938

הסיפורים שלה עובדו לכל מדיום אפשרי. הבלט שנעשה עבור הסרט סיפורי ביאטריקס פוטר ב-1971 הוצג על ידי להקת הבלט המלכותית עד 1992, והוא עדיין נמצא ברפרטואר. הצופים אוהבים את הבלט, אבל הרקדנים מתלוננים שהתחפושות מגושמות וחמות! משנת 1992 עד 1995 סדרת האנימציה עולמם של פיטר רביט וחבריו שודרה בכל חג מולד וחג הפסחא ברשת BBC וב-50 מדינות נוספות בעולם.

פרנסס הודג'סון ברנט (1924-1849)

הצילום הוא של Herbert Rose Barrald משנת 1888

כבר בשנת 1914 הוקרן הסרט האילם בשחור לבן המבוסס על ספרה לורד פונטלרוי הקטן. הספרים שכתבה ברנט עובדו לסרטים פעמים רבות. מסתרי הגן הנעלם הופק לראשונה כסרט ב-1919, ומכל הגרסאות הנוספות שנעשו זכורה במיוחד זו של 1993, עם הגינה המרהיבה המלאה בפרחים קסומים. גרסת מחזמר הופקה על ידי הרויאל שייקספיר קומפני ב-2001.

יו לופטינג (1947-1886)

רקס הריסון שיחק בתפקיד דר' דוליטל בסרט משנת 1967. לאחרונה שיחק אדי מרפי את התפקיד הראשי, ב-1998 ובסרט ההמשך ב-2001. המחזמר שעלה בלונדון ב-1998 כלל סיפור אהבה של דר' דוליטל, למרות שלופטינג לא נגע בנושא זה בספריו.

א.א. מילן (1956-1882)

הצילום בו נראה מילן עם בנו כריסטופר רובין מילן צולם ב-1926 על ידי Howard Coster

כמו ביאטריקס פוטר, מילן היה להוט לעבד את ספריו לסרטים, מחזות ותסכיתי רדיו, או כל דבר אחר. ("אדטד פוטרס" ייצרו את פו הדב בחרסינה בשנות הפעילות שלהם בין 1926 עד 1936). במכתבו האחרון לטיימס, באפריל 1954, גינה מילן מו"לים שניסו להרוויח על חשבון המוצרים והעיבודים. העיבוד הראשון של דיסני לפו הדב יצא ב-1966, ולמרות שמעריצי שפארד לא אהבו את התוצאה, זה הביא קהל חדש לפו הדוב, בלי לגרוע ממכירות הספר המקורי. דיסני המשיכו לשווק את פו הדב באמצעות סרטים ומוצרים נלווים, ונתנו לו זהות חדשה שמוכרת בכל העולם. ב-1999, כשאלן בנט ערך קריאה של הספר ב-BBC, הצופים היותר מתוחכמים היו מאוד מרוצים והתסכית הקסים מאזינים מכל הגילים.

ג'יימס מתיו בארי (1937-1860)

הרישום הוא של הארי פרניס

מאז שהוצגה לראשונה ב-1904, ועד 1982, ההצגה פיטר פאן – או הילד שלא רצה לגדול לא שונתה. בשנת 1982 הועלתה ההצגה מחדש בהפקתו של התיאטרון הלאומי בלונדון, ואז שיחק את פיטר פאן ילד – בניגוד למסורת עד אז, על פיה את התפקיד שיחקה ילדה. בארי העניק את הזכויות של פיטר פאן לביה"ח לילדים גרייט אורמונד סטריט.

א. נסביט (1924-1858)

בצילום: אדית נסביט עם אחת משתי בנותיה. צולם על ידי Jams Russel & Sons בשנת 1905

ספריה חמישה ילדים וזה והפניקס והשטיח עובדו בהצלחה לטלוויזיה, אבל הספר האהוב ביותר של נסביט היה ילדי המסילה. התושייה שמגלים הילדים במאבקם לטהר את שמו של אביהם גוברים על כל צירופי המקרים הבלתי אפשריים שמאפשרים את הפתרון… גרסת הסרט מ-1970 התחילה את הקריירה של ג'ני אגוטר ושל ברנרד קריבינס.

קנת גראהם (1932-1859)

הרישום הוא של Anthony Wysard

הקרפד מאחוזת קרפד, העיבוד המצליח מאד לבמה של הרוח בערבי הנחל התמקד בעיקר בעלילותיהם של בעלי החיים והשמיטו את רוב הפנטזיה הרומנטית של גראהם. אחרי שנים רבות כמחזה, הוא עובד לסרט בשחור לבן ב 1946 ושוב ב 1949, הפעם כסרט אנימציה צבעוני של דיסני. גרסאות טלוויזיוניות קלאסיות עובדו ב 1983 ו 1996, והרויאל שייקספיר קומפני יצרה הפקה חדשה לרגל חג המולד ב 1986. הקריקטורה שצייר ויזארד של גראהם, החשוף לרוחות שבין הערבות, מביאה לידי ביטוי את ספרו המפורסם.

פאמלה ל. טראוורס (1996-1906)

הפסל הוא של Gertrude Hermes משנת 1940

לגלגל על הלשון את "סופרקאליפרג'ילאיסטיק" במהירות מסחררת (ולפעמים מהסוף להתחלה) הפך למילת המפתח לסרט מרובה האוסקרים מ-1964, מרי פופינס. זו הייתה ההופעה הראשונה של ג'ולי אנדרוז בקולנוע והיא זכתה באוסקר עבור השחקנית הטובה ביותר, בזכות הפרשנות המעולה שנתנה לדמות של טראוורס – דמות מלאה עליזות. תכונותיה הפחות נעימות של מרי פופינס נעלמו בסרט מחמם הלב הזה.

ג'.ר.ר. טולקין (1973-1892)

הצילום הוא של Lord Snowdon משנת 1972

מאז שפורסם לראשונה, היו לספר שר הטבעות מעריצים רבים, בעיקר בקרב סטודנטים ובמיוחד בארצות הברית. לשמחתם של המעריצים האלה, וגם עבור רבים אחרים, שנת 2001 הביאה את הסרט המדהים שזכה בפרסים רבים אחוות הטבעת, החלק הראשון בטרילוגיה. כל שלושת הסרטים צולמו בניו זילנד במהלך 16 חודשים, עם צוות שחקנים אנגלי ואמריקאי, כולל סר איאן מקלן בדמות גנדלף, איאן הולם בדמות בילבו באגינס ואלייז'ה ווד כפרודו, אחיינו של בילבו.

אניד בלייטון (1968-1897)

בצילום נראית אניד בלייטון עם בתה אימוג'ן.

הצילום הוא של John Gay משנת 1949

ספריה של אניד בלייטון עובדו פעמים רבות לטלוויזיה. יש ארבע סדרות טלוויזיה על נדי, היצירה המפורסמת ביותר של בלייטון – החל מתיאטרון בובות ב-1950. בשנות ה-90 עלתה ב-BBC סדרת אנימציה שנמכרה ל-40 מדינות בעולם. בעשור האחרון הפיקה חברת Chorion, שהחזיקה בזכויות לעבודותיה של בלייטון, סדרה חדשה בשם פנו דרך לנדי, שעושה שימוש בטכנולוגיה דיגיטלית חדישה.

ק.ס. לואיס (1963-1898)

הצילום הוא של Arthur Strong משנת 1947

ההפקה הגדולה של האריה, המכשפה וארון הבגדים משנת 1950 של הרויאל שייקספיר קומפני הועלתה לראשונה בסטאטפורד ב-1999. היו גם כמה עיבודים לטלוויזיה. סיפור חייו של לואיס עצמו סופר בשאדולאנדס שנכתב על ידי ויליאם ניקולסון. הסיפור הופק לטלוויזיה ב-1985. ג'וס אקלנד שיחק את לואיס. ב-1993 יצא הסרט בכיכובו של אנתוני הופקינס.

והנה עוד שלושה סופרים שאין להם טקסטים:

רואלד דאל (1990-1910)

הצילום הוא של Jan Baldwin משנת 1989