נילס והנס – טעות שלי והסבר

אני מניח שתאמינו לי שאני יודע שסלמה לגרלף כתבה את נילס הולגרסן ולא את הנס אוריאן.

ובכל זאת בפוסט הקודם טעיתי בכך. אולי זה היה מתוך היסח הדעת. כבר בילדותנו היינו לפעמים מתבלבלים בין שני גיבורי הילדות שלנו, למרות שנילס הולגרסן מוכר עד היום לכולם ואילו את הנס אוריאן להפתעתי זוכרים היום מעטים. בין מי שזוכרים, אציין ראשית שני חברים שלי – פרופסור ערן דולב, רופא נערץ, ופרופסור איסי שק, פיזיקאי ומורה. שניהם מומחים במה שמכונה "ספרות ילדים".

שניהם מיהרו לתקן אותי בתגובותיהם לרשומה הקודמת.

אז קודם כל אני שמח להיווכח שערן ואיסי קוראים את הבלוג שלי.

מי שקרא את הרשומה יודע שכולה עוסקת בבלבול שמות, ולכן אולי קצת הגזמתי כשכתבתי שסלמה לגרלף כתבה את הנס אוריאן. אתם הקוראים תחליטו אם אתם מאמינים לי שזה נעשה בכוונה או לא (אני עצמי לא ממש מאמין לכך).

וכעת לעוד חבר, זה שהגיב ראשון עם התיקון. שמו דודיק הלפרין.

דודיק עוסק בתחומים רבים ביזמות ובעסקים. בין השאר הוא כותב ספרי ילדים. כך גם נפגשנו, והיום הוא ידיד יקר. ביום שהכרתי אותו, הוא סיפר לי שהנס אוריאן הוא ספר חייו ויש לו רצון עז להוציא אותו מחדש, בתרגום חדש ואם אפשר גם עם איורים חדשים. סיפרתי לו שגם אני אוהב מאוד את הנס אוריאן וגם אבנר כץ חברי הקרוב, שאז היה עדיין איתנו, וסיפרתי לו שאבנר כתב פעם דברים על הספר, שאותם נשא באירוע בבית אריאלה. דודיק יצר קשר עם אבנר וביקש ממנו רשות להדפיס את הדברים בספר שהוא התכוון להוציא. הוא פנה למתרגמת טלי קונס, והיא עשתה עבודה מצוינת, ואז חיפשנו מישהו שיעשה איורים חדשים לספר.

פנינו לבצלאל ולשנקר והצענו שיטילו את הפרויקט על הסטודנטים, ונענינו בשלילה. חיפשנו עוד כמה פתרונות, ובסוף החלטנו להשתמש בכל זאת באיורים המקוריים של המאייר המצוין בוריס אנגלושב.

את העיצוב של הספר לקח על עצמו בני, אוֹרי קרמן, שאם מותר לי לציין עשה עבודה נפלאה.

כך נראית העטיפה:

בספר, שיצא לאור לפני חודשים ספורים, כללנו גם הקדמה שכתב דודיק:

וגם טקסט קצר שכתבתי על המאייר:

ובאחרית הספר הבאנו את הרשימה של אבנר, שאותה אני ממליץ למי שאוהב את הספר לקרוא, ובעיקר לכם, ערן דולב ואיסי שק. זה טקסט נפלא, שרק אבנר חברנו היה יכול לכתוב:

לפני כאבע שנים העליתי כאן רשומה על ליזה טצנר ועל הנס אוריאן ואני מציע לעיין גם בה.

ולהנאתכם, הנה כמה איורים מהספר:

זאת הזדמנות להצדיע לדודיק הלפרין על שהחזיר את הנס אוריאן לנו, אוהביו, וגם על כך שהצביע על הטעות שעשיתי, שתומר בני, שמטפל ברשומות שלי, תיקן מייד; ולהודות גם לחבריי ערן דולב ואיסי שק, שמיהרו גם הם לתקן, ולהבטיח להם כי שמור אצלי עבורם הנס אוריאן, חדש שנראה נפלא ולדעתי יהיה טרף לאספנים.

ומסקנה אישית מהאירוע הזה: אם אני רוצה גם תגובות וגם אישור לכך שחברים שלי קוראים את הבלוג, רצוי מדי פעם לשתול ברשומות טעויות.

תודה לכולכם!

***