מי ואיך התעללו בפיטר הארנב?

הארנב הזה הוא בן 123 שנים:

בספרי ילדים ישנם הרבה ארנבים. כשהם "שכחו לסגור הדלת", וגם במקרים אחרים, קראנו להם שפנים, אולי בגלל שרובנו מתייחסים לילדים כאל שפני ניסיון; אבל אין ספק שמבין הארנבים הספרותיים לילדים, פיטר ראביט הוא הידוע ביותר.

כמה פעמים כתבתי ברשומות שלי שלביאטריקס פוטר (1943-1866) אין כל כך הצלחה בארץ. ייתכן שכדאי לחקור את הסיבה לכך, אבל זה לא התחום שלי. הנה קטע מרשומה שפרסמתי בעבר:

מכל הכותבים והמאיירים של ספרים לילדים במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, ביאטריקס פוטר היא דמות חידתית. באישיות שלה וגם ביצירה שלה משלובים יסודות קיצוניים. האישה שהספרים שלה נראים כמו סמל הילדות, לא הייתה אישה חמה. האהבה שלה לילדים, שבגללה התחילה לכתוב, הייתה מוגבלת לבודדים. לה עצמה לא היו ילדים. האימא של היצורים הקטנים והחמודים הייתה אשת עסקים קשוחה ועניינית. האהבה ליצורים הקטנים, שהייתה בחזית היצירה שלה, לא הפריעה לה לבשל כמה מהם כשרצתה את השלד שלהם בשביל המחקר שלה. הילדה שלא הלכה לבית ספר תיארה ביומן שלה את הבדידות הנוראה.

מאחר שאבא שלה היה צלם חובב, מי שיתעניין יוכל למצוא צילומים רבים שלה שצילם אביה. הנה צילום שלה כילדה:

הנה היא בגיל 23, עם הכובע המפורסם של שרלוק הולמס:

והנה היא בגיל 25, עם הארנב שלה בנג'מין:

מאוחר יותר היה לה גם ארנב בשם פיטר.

ראשיתו של פיטר ראביט הייתה במכתב שכתבה ביאטריקס לנואל מור בן החמש. נואל היה בנם של חברים, וכשחלה כתבה לו ביאטריקס מכתבים. הנה המכתב:

כשפיטר ראביט הפך לספר, המו"לים סירבו להוציא אותו והמהדורה הראשונה יצאה על חשבון המחברת. זאת הייתה מהדורה קטנה בת 450 עותקים. כשיצא הספר במהדורה מסחרית באנגליה, הוא הפך מייד להצלחה.

מאחר שבימים ההם ענייני זכויות יוצרים לא היו מאורגנים בצורה מסודרת, כבר בהתחלת המאה ה-20 התנפלו מו"לים מארה"ב על הארנב, והרשומה הזאת מוקדשת למה שקרה לפיטר ראביט בארצות הברית. כל מה שתראו להלן הוא פיטר ראביט אמריקאי.

מאחר שלאמריקאים היה אסור למכור את ספרי פיטר ראביט באנגליה, ילדים אנגלים וילדים בארה"ב למעשה לא הכירו את אותו ארנב.

היו עוד סופרים אנגלים שסבלו מהגנבות הספרותיות של האמריקאים לפני שנחקקו החוקים לענייני זכויות יוצרים, ובראשם צ'רלס דיקנס. אבל מאחר שפיטר ראביט היה ספר לקטנים, הרשו לעצמם הכותבים והמאיירים האמריקאים לשנות את העלילות, או במילים פשוטות יותר להתעלל בפיטר ולחבר לו עלילות חדשות, שלא היה להן כל קשר עם המקור.

המאיירת האמריקאית הראשונה שאיירה את פיטר ראביט היא בס גו וילס (Bess Goe Wills) (1957-1871):

על פי דרישות השוק היא איירה סיפור שביאטריקס פוטר לא הכירה, פיטר ראביט והילדה הקטנה:

אבל מי שפרסמה את פיטר בארה"ב, הייתה מאיירת בשם אתל הייז (Ethel Hays) (1989-1892), שנחשבה בזמנו למאיירת מצליחה:

הייז נחשבת בארה"ב לאחת מחלוצות הנשים שעסקו בקריקטורה. לאחר תקופה קצרה כמאיירת היא עברה לציור קריקטורות.

אבל כמה שנים מאוחר יותר היה זה ליאונרד וייסגארד (Leonard Weisgard) (2000-1916), שהפך סופית את הארנב האנגלי לאמריקאי למשעי.

וייסגארד נולד אומנם באנגליה, אך הגיע לארצות הברית בגיל שמונה והיה שם לאחד מאבות ה"פיקצ'רבוקס". הוא אייר כמאתיים ספרים ובשנותיו האחרונות התגורר בדנמרק. הנה חמישה איורים שלו לפיטר ראביט, שכל ילד שגדל בשנות ה-50 בארה"ב הכיר:

אגב, וייסגארד גם למד ריקוד אצל מרתה גרהם.

עוד מאייר מצליח שאייר את פיטר ראביט הוא צ'רלס סאנטור (Charles Santore) (2019-1935). העבודה שלו על פיטר ראביט משנת 1985 הייתה הפעם הראשונה שבה אייר ספר ילדים:

מאוחר יותר הוא כתב בזכרונותיו שרק אז הבין את ההבדל בין איור בודד לרצף של איורים שתפקידם לספר סיפור, ואיך זה משפיע על האיור הבודד (נושא חשוב למי שמתעניין באיור. בקרוב אכתוב עליו עוד רשומה).

סאנטור היה מומחה לעתיקות, בעיקר בסגנון "וינדזור", והיה יועץ במכירות פומביות.

כמו שראיתם באיורים, הוא היה מכור לפרטים ולפעמים עבד שנתיים או שלוש על ספר אחד.

אחד מהארנבים הכי "אמריקאיים" (כמעט עד כדי נגיעה בוולט דיסני) היה פיטר ראביט של מייקל האג (Michael Hague):

ולסיום, עוד כמה פיטר ראביטים שעשו מה שנקרא רילוקיישן:

פיטר של פרן ביסל  פיט (Fern Bisel Peat):

אחד של וירג'יניה אלברט (Virginia Albert):

והאחרון של איימי רוזנברג, מאיירת בת זמננו:

לסיכום, אין לי שום מסקנה לגבי התופעה המעצבנת הזאת של גנבת זכויות. אבל יש דבר אחד שכדאי לכם לשים לב אליו: פיטר ראביט האנגלי יש לו רק מעיל כחול, ואילו רוב המאיירים האמריקאים הלבישו את כולו.

והנה גם עטיפה של ספר בעברית, שבכלל מבוסס על הסרט:

***