זהו יוליאן טוּבים:
כשהעליתי את הרשומה על הרכבות הבטחתי להעלות רשומה על טובים והקטר, אז בבקשה.
יוליאן טובים (1953-1894) היה משורר ופובליציסט פולני מהחשובים בדורו. כמה פעמים בחייו היה חשוב לו להזכיר ברשימות שכתב שהוא פולני; ולפעמים, כשהנסיבות דרשו, הוא כתב מניפסטים בהם הסביר שהוא יהודי.
בשנת 1944, בזמן המלחמה, הוא כתב רשימה שהרבו לתרגם ולצטט אותה, בשם אנו, יהודי פולין.
בראשית הרשימה הוא מתנצל ומסביר למה כתב "אנו":
ברם, אילו הוצרכתי לבסס את לאומיותי, או נכון יותר את הרגשתי הלאומית, הרי אני פולני מטעמים פשוטים ביותר, כמעט פרימיטיביים, ברובם רציונאליים, בחלקם אי-רציונאליים, אולם בלי סממנים "מיסטיים". להיות פולני – אין זה כבוד, ולא תפארת, ולא זכות. הוא הדין בנשימה. מעודי לא פגשתי אדם שיהא גא על שום שהוא נושם.
פולני – כי בפולין נולדתי, גדלתי, חונכתי, למדתי, כי בפולין הייתי מאושר ואומלל, כי מגלותי רוצה אני לחזור לפולין דווקא, אף אם יבטיחו לי תענוגות של גן עדן במקום אחר.
פולני – משום משפט קדום רגיש, שאין בידי להסבירו בשום טעם והיגיון, שואף אני שלאחר מותי תבלעני ותקלטני אדמת פולין, ולא אדמה אחרת.
פולני – כי כך הוגד לי בפולניה בבית הוריי. כי שם פרנסוני בעודי תינוק בלשון הפולנית, כי אימי לימדתני שירים ופזמונים פולניים. כי בבוא הזעזוע הראשון של השירה הוא התפרק במילים פולניות. כי הדבר שהיה לעיקר בחיים – היצירה הפיוטית – לא ייתכן בשום לשון אחרת, אף אם תהי שגורה ביותר על פי.
פולני – כי בפולנית התוודיתי על חרדת האהבה הראשונה ובפולנית מלמלתי על אושרה וסערותיה.
פולני גם מטעם זה שעצי הלבנה והערבה קרובים לי יותר מעצי התמר וההדר, ומיצקביץ' ושופן יקרים יותר משקספיר ובטהובן. יקרים בגלל טעמים שגם אותם לא אוכל לבסס בשום טעם הגיוני.
פולני – כי נטלתי מן הפולנים כמה מליקוייהם הלאומיים. פולני – כי שנאתי לפשיסטים הפולנים גדולה יותר מלפשיסטים שבעמים אחרים. והרי זה בעיניי קו חשוב מאוד של פולניותי.
אולם בראש ובראשונה – פולני, משום שכך רצוני.
*הרשימה פורסמה ב-1944 וכבר באותה שנה תורגמה לשפות רבות, בין השאר לעברית. מאוחר יותר (כנראה 1984) היא יצאה לאור בעברית בהוצאת מאגנס. בשום מקום לא מצאתי מי תרגם אותה לעברית. הקטעים המובאים פה הם מתוך האתר מדריך פולין. שם ניתן למצוא את הרשימה כולה.
כאן בארץ, מי שתרגמו את שיריו של טובים לימדו אותנו בעיקר שהיה יהודי.
כילד הכרתי כמה שירים שתרגם בנימין טנא (טננבאום), שהיה עורך "משמר לילדים" במשך 32 שנה.
(ייתכן שבקרוב אקדיש רשומה לטנא, מגיע לו). כאן הוא מוזכר כמי שתרגם לעברית את שירי הילדים של טובים:
אבל הרשומה הזאת מוקדשת כאמור לקטר.
בשני הקישורים הבאים תמצאו שני סרטונים קצרים שבהם קורא ידידי המאייר יעקב גוטרמן את הקטר בעברית וגם בפולנית. תודה ליעקב היקר על ההשוואה המעניינת! מהקריאה של יעקב ניכר כי כוחו האמיתי של השיר הוא הדהוד המילים בפולנית, ואת זה לא קל כמובן לתרגם לשפות אחרות.
אבל, ואולי דווקא בגלל האתגר, השיר הזה תורגם להמון שפות, ונדמה לי שזה שיר הילדים הכי מתורגם של טובים.
אני מביא שני תרגומים לעברית, ולשמחתי שניהם מלווים באיורים של מאיירים שאני אוהב ומעריך.
הראשון הוא בתרגומו של בנימין טנא, עם איורים של שמואל כץ. האיורים של כץ הנפלא הם בשני צבעים, בהפרדה ידנית:
והשני הוא תרגומו של חברי אפרים סידון. התרגום יצא בספר קרטון בהוצאת "מודן" עם איורים של המאיירת המצוינת אורית ברגמן. הנה כל הספר:
וזה גב הספר:
טובים כותב בעצם שיר הלל לקיטור, ולפני זמן מה סיפר לי מישהו שהוא שאל צעירים למה קטר נקרא קטר, ואף אחד לא זכר או ידע שזה בגלל הקיטור.
אז הנה כמה קטרים שנעשו לשיר הזה, למשל האיור הנפלא של יאן לניצה הפולני:
והנה עוד קטרים:
אבל האיורים הידועים ביותר לגרסה הפולנית נעשו בשנת 1939 על ידי שני מאיירים/מעצבים פולנים ממוצא יהודי. מדובר בזוג יאן לוויט (בתמונה משמאל) וג'ורג' הים (מימין):
הזוג הזה פתח בפולין, כבר בשנת 1933, שותפות לעיצוב, שזכתה להצלחה עצומה בעיקר בעיצוב כרזות. בשנת 1937 הם עברו ללונדון והפכו שם למעצבי על.
בעבר סיפרתי על הקשר שלי עם ג'ורג' הים, שבעצם אחראי לזה שבשנת 1971 החלטתי שאני מפסיק לעסוק באמנות ועובר לתחום האיור. ג'ורג' נתן לי להבין שאני מאייר…
האיור הנפלא הזה משנת 1939 הוא האיור המצוטט ביותר כשמדובר בקטר של טובים:
הנה עוד כמה איורים של השניים האלה:
נתתי לרשומה הזאת את השם הקטר והשאלה היהודית כי אני, דני קרמן, יליד הארץ בן 85, לא יכול לקרוא שיר ילדים תמים של טובים בלי לחשוב על הזהות הכפולה שהייתה לו ושהוא ניסה להסביר בכל כך הרבה מילים למה זה כל כך פשוט וטבעי.
הנה לסיום עוד קטע מתוך אנו, יהודי פולין, מתוך אותו אתר המוזכר לעיל:
יש שני מיני דם: זה שבעורקים וזה שמן העורקים. הראשון הוא מיץ גופני, ולכן מוטלת חקירתו על הפיזיולוגים. מי שתולה בדם הזה מין תכונות מיוחדות, מלבד האורגניות וכוחות מסתוריים, הרי זה בסופו, כפי שאנו רואים, הופך ערים לעיי מפלה, טובח מיליוני אנשים ולבסוף, כפי שנראה, מביא טבח על גזעו הוא.
הדם השני – הוא הוא אותו הדם אשר אותו ראש כנופייה של הפשיזם הבין-לאומי מקיז מתוך האנושות כדי לקיים את ניצחון דמו על דמי – דמם של מיליוני בני אדם שנרצחו על לא עוון בכפם, דם שאיננו נגוז בעורקים, אלא דם שנתגלה. שיטפון כזה של דם קדושים לא היה עוד למן ברוא אלוקים שמיים וארץ, ודמם של היהודים (לא "דם יהודי") שוטף בזרמים הרחבים והעמוקים ביותר, נחשוליו המושחרים מצטרפים כבר לנהר סוער ומעלה קצף – ובירדן חדש זה הריני טובל את טבילת הטבילות: אחוות קדושים, ברית דמים לוהטת עם היהודים.
קבלוני, אחים, לתוך שותפות כבוד זו של דם נקי שנשפך. על קהילה זו, על כנסייה זו ברצוני להימנות מעצם היום הזה.
דרגה זו – דרגת היהודים דולוריס קאוזא (בשם הכאב) – תוענק נא למשורר הפולני בידי העם שהביא אותו לעולם. לא בגלל זכויות כלשהן, כיוון שאין לי זכויות לגביכם. אראה את הדבר כעלייה בדרגה וכמעולה שבפרסים בעבור אותו מספר שירים פולניים, שיישארו אולי אחרי מותי ושזיכרונם יהיה קשור בשמי – שמו של יהודי פולני.
על הסרטים שלבשתם בגיטו מצויר היה מגן דוד. הריני מאמין בפולין לעתיד לבוא, שבה יהיה הכוכב הזה, הכוכב שבסרטים, לאחד מאותות הכבוד הנעלים ביותר, שהאמיצים שבחיילים ובקצינים הפולנים יזכו לו. המה ישאוהו בגאון על ליבם ליד "וירטוטי מיליטארי" (מילולית = למען הערך הצבאי; אות המופת הגבוה ביותר בהירארכיה בצבא הפולני) הישן. יהיה גם "צלב הגיטו" – שם סמלי עמוק. יהיה גם "אות הטלאי הצהוב" – מכובד יותר מכמה עיטורים נוצצים הנהוגים עד עכשיו. ובווארשה, ובכל עיר פולנית אחרת, יישאר, יקויים ויישמר זכר כלשהו של הגיטו כמות שהוא, כפי שנמצאהו, בכל אימת ההרס והחורבן. נקיף את השריד הזה של חרפת שונאינו ותפארת גיבורינו המעונים בשלשלאות, שיותכו משלל תותחי היטלר, ובכל יום ויום נשזור פרחים רעננים וחיים בתוך חוליות הברזל, למען יישאר לעולם ועד זיכרון רענן וחי בלב הדורות הבאים על העם שנטבח, ואות כי צערנו עליו תמיד חי ורענן.
ואסיים במשפט של טובים שאני מרבה לצטט:
"תמיד צריך לשמוע את שני הצדדים. זה משפט שנכתב עוד לפני שהמציאו את התקליט".
^פסל של טובים על ספסל שהוצב בעיר לודג' ב-1999. יצירתו של הפסל: ווֹיטק גרינייביץ'.
*
ובתגובה לפוסט הזה מביא לנו שי ליוביץ' קישור לציור קיר מעניין שנעשה בווארשה כמחווה לקטר של טוּבים. תודה רבה שי!
***
אני זוכר את השיר בתרגום הישן במעומעם מילדותי, לא ידעתי מי כתב… תודה על העשרת הידע ועל האיורים היפים
הטקסט שלו נפלאומתאים להחליף את התוארפולני בכל תואר לאומי אחר כמובן
,וגם האיורים שצירפת נפלאים.