אמנים מציירים את עצמם + בונוס: מסלול טיול בלונדון

הדיוקנאות העצמיים שציירו אמנים לאורך ההיסטוריה הם מעין אוטוביוגרפיות, ולמי שרוצה להכיר גם את האמן, ולא רק את יצירתו, החשיבות שלהם עצומה.

הנה כמה בתור התחלה:

זה רפאל ברישום שלו משנת 1504:

הנס הולביין הצעיר (1517):

והאנס הולביין האב (1540):

ואן דייק, או כמו שהאנגלים קוראים לו, סר אנתוני (1633):

וזה של רמברנדט עם אחד מהכובעים שלו:

הציור הזה גרר קריקטורה נהדרת ב"ניו יורקר":

תרגום: הנדריקיה, תביאי לי איזה כובע מצחיק, בא לי לצייר דיוקן עצמי.

וכהקדמה לתערוכה שאסקור בהמשך, הנה כמה אמנים אנגלים ידועים:

אריק גיל (1927):

ג'ון מינטון (1953):

על מינטון כתבתי ברשומה על יוסי שטרן.

סטנלי ספנסר:

ופרנסיס בייקון (1969):

אחד הימים האחרונים שלי הקיץ בלונדון הביא אותי למרכז אמנויות שכמעט לא הכרתי. שמו Kings Place.

הסיבה שאני כותב "כמעט" היא ששמעתי עליו בתור מרכז למוזיקה, ומכיוון שאני בדרך כלל לא הקהל למוזיקה הזאת ואני לא כותב עליה, מעודי לא ביקרתי בו. אבל כשהגעתי לשם ציפתה לי חוויה מענגת, כי במקום הנפלא הזה יש אוסף גם של אמנות פלסטית ומתקיימות בו תערוכות מצוינות.

יש שם בית קפה ופאב ופסלים בכל פינה. באחת הפינות מצאתי את הפסל הזה של ידידי דייוויד מאך:

המיקום של המרכז הזה הוא מצוין, ולכן בסוף הרשומה אצרף כאן מסלול טיול קצר שיכלול את Kings Place.

ביום ראשון מצאתי את עצמי מבקר יחיד בתערוכה של דיוקנאות עצמיים במוזיאון, ובחברת עוד זוג אחד בבית הקפה של המעגן הקטן, מוקף בכמה פסלים מעניינים. של טרנס קובנטרי:

ברוס ביזלי:

ואנתוני בראהמס:

התערוכה משופעת בדיוקנאות עצמיים של אמנים שעל רובם לא שמענו, לא אני וכנראה גם לא אתם. הראשון שבחרתי להראות הוא פורמלי מאוד, של ג'יימס לויד, יליד 1971:

לויד נחשב לפורטרטיסט אהוב. הוא זכה בפרסים בתחרות דיוקנאות בנשיונל פורטרט גלרי.

גם בנג'מין סאליבן יליד 1977 הוא פורטריסט מצליח, והוא החבר הצעיר ביותר בחברה המלכותית לפורטרטים (כן, יש דבר כזה).

על ניקולאס ג'ולי אני לא יודע לספר לכם אבל אהבתי את הדיוקן שלו::

הדיוקן הבא הוא של טניה ראבה ובר:

ובר היא אמנית נכה. הדגשתי את העובדה הזאת מכיוון שהיא עצמה מדגישה את זה, ורוב הדיוקנאות שהיא מציירת הם של נכים (מיותר לציין שיש באנגליה ארגון מיוחד של ציירים נכים).

האמן הבא הוא ג'וליאן אופי:

אופי הוא אמן מוכר גם מחוץ לאנגליה, ובשנים האחרונות הוא עושה עבודות בתנועה. גם הדיוקן הזה "הולך" שם. הדיוקן הזה, שלאו דווקא דומה לו, הפך לאייקון. אופי הוא יחצ"ן מצוין, והדמות הזאת "הולכת" בכל מיני מקומות בעולם. בעבר, כשהיה צעיר יותר, היו לו לדעתי עבודות מעניינות יותר (הייתה לו גם תערוכה במוזיאון ישראל). אבל אלה הזזות כנראה רווחיות יותר.

אחד הפורטרטים המרשימים בתערוכה הוא "אימא וילד בחלון", של לני דותן:

דותן היא ישראלית בוגרת המחלקה לאדריכלות ב"בצלאל". אני זוכר אותה לטובה ב"צבע טרי" לפני שנים אחדות.

והאמנית האחרונה שאציג כאן היא ג'וזפין ווד:

* * * * * * *

 

וכעת, כמו שהבטחתי – מסלול טיול באזור הזה

הפיתוח של תחנות סט. פנקראס וקינגס-קרוס הביא תנופה עצומה של פיתוח ובנייה בכל האזור. בעבר לא נמשכו לכאן תיירים רבים, והיום זהו אחד המקומות הכי שוקקים בלונדון. הנה מפה סכמטית של המסלול:

אני מציע לכם לפתוח את המסע בספרייה הבריטית ולראות אילו תערוכות מוצגות שם. בדרך כלל יש שתיים או שלוש תערוכות בו זמנית, שבחלק מהן תתבקשו לשלם דמי כניסה די גבוהים.

אני ממליץ גם על המסעדה של הספרייה, שנעים לשבת בה.

בהמשך היכנסו למלון "סט. פנקראס רנסנס", שחודש על פי התוכניות של האדריכל הוויקטוריאני ג'ורג' גילברט סקוט.

אני לא מוסיף מילים כי המקום כבר מזמן הפך מוקד משיכה לתיירים.

אחרי הביקור במלון ובתחנה, שהיום היא התחנה של הנוסעים לאירופה ואתר מעניין בפני עצמו, אתם פונים שמאלה (צפונה) אל Pancras Road, רחוב שמפריד בין שתי התחנות הגדולות, ועורכים ביקור ב"משולש"  – "סט. פנקראס סקוור", שבמרכזו ה-Kings Boulevard והמזרקות שבו. את הביקור אפשר להתחיל במסעדה The German Gymnasium, שכאשר נפתחה הייתה אופנתית מאוד. השם המוזר הוא בעצם אותנטי מכיוון שמדובר באולם התאחדות ספורט גרמנית שהוקם כאן ב-1864 והיום הוא מבנה לשימור. בעניין איכות האוכל אני לא מספיק מבין.

אחרי שמיציתם את "המשולש" – שלאחרונה נפתחו בו המשרדים המפוארים של גוגל) והוא עדיין ממשיך ונבנה – אתם חוצים את Goods Way והולכים לבקר בגלריה לאיור שהיא חלק מהמבנה של בית הספר לאמנות "סנטרל סט. מרטינס". הגלריה נקראת House of Illustrations ומי שיזם אותה היה קוונטין בלייק, המאייר היחיד שזכה בתואר מבית המלוכה.

למי שמתעניין באיור, בעיקר עכשווי אבל לא רק, זה המקום החשוב ביותר בלונדון.

הגלריה פתוחה בכל יום חוץ מיום שני.

בין השעות 10:00 – 17:30

וביום ראשון, בין 11:00 – 17:30.

טל: – 44-20-3696-2020

כשאתם יוצאים לכו לכיוון יורק ויי (אפשר בדרך לאכול גלידה). עברו מעל התעלה והיכנסו לקינגס פלייס. ראו

לעיל, אבל הנה עוד כמה פרטים על המקום:

המרכז הזה התפתח כמרכז פילנטרופי ומונע על ידי התפיסה שאמנות ותרבות הן חלק בסיסי של חיי העיר. כאשר האזור התחיל להתפתח בעקבות העברת הרכבות לאירופה מווטרלו לסט. פנקראס, הוקם המבנה הזה  שתוכנן על יד האדריכל דיקסון ג'ונס.

המבנה הוא בן שבע קומות ובהן משרדים, כולל משרדי הגארדיאן.

המפעל הנפלא הזה מממן את עצמו על ידי אירועים וכנסים, וכמובן שכר דירה. הוא נבנה בין השנים 2005 – 2008 ויושב באופן מעניין מאוד על הריג'נט קאנאל.

הנה מה שכתבתי בספר הולך איתך בלונדון על הריג'נט קאנאל:

תעלת ריג'נט  (Regent's Canal) –  הרכבת הרגה את הפרויקט

בשנת 1811, בשעה שג'ון נאש, האדריכל הבולט של תקופת ה"ריג'נסי", תכנן אילו פרחים יהיו בריג'נט פארק, הביאו לו יזמים תוכנית לתעלה גדולה מפֶּדינְגטוֹן ועד לתמזה.

נאש התלהב: רשת טובה של תעלות היה בה כדי לפתור את בעיית התחבורה הבסיסית של לונדון – העברת משאות כבדים בעידן של סוסים ומרכבות.

בהתחלה רצה נאש שהתעלה תחצה את הפארק, כדי להבליט את הפרויקט היוקרתי, ובעיקר כדי להבליט את שמו. לא היה קושי לגייס את הסכום הענק, 234 אלף לירות שטרלינג, ובשנת 1812 החלו החפירות שנמשכו שמונה שנים.

הפרויקט כלל 12 סכרים, 14 גשרים ושתי מנהרות שנחפרו מתחת לתעלה. בעלי האחוזות, שבשטחיהן עמדה להיחפר התעלה, התנגדו התנגדות נמרצת ופוצו כמידת התנגדותם. תומאס לורד למשל, שנאלץ – שומו שמיים – בפעם השנייה (!) בתוך שנים אחדות להעביר את מגרש הקריקט שלו, פוצה ב-4000 לי"שט. (היום, "לוֹרדס" , שעברתם לידו בהתחלת הטיול, הוא אצטדיון הקריקט החשוב בעולם).

מזכיר החברה שהייתה אחראית לחפירת התעלה מעל בכספי החברה, ומחיר החפירה הגיע בסופו של דבר לחצי מיליון ליש"ט. כאשר נחנכה התעלה, בשנת 1820, עדיין לא ידעו שבתוך שנים אחדות תופיע הרכבת ותהפוך להיות נתיב התחבורה העיקרי (ידעו כבר שסטיבנסון משחק במכונות קיטור על גלגלים, אך איש לא האמין שמהפיכת הקיטור בעיצומה), ותעלת ריג'נט הצטרפה לרשימת הפרויקטים היוקרתיים שלא החזירו את הכסף הרב שהושקע בהם, אבל היא הפכה לאתר טיול אהוב מאוד על האנגלים. טיול מעניין ומומלץ במיוחד הוא הליכה לאורך כל התעלה – כ-20 ק"מ מ"ונציה הקטנה" עד האזור במזרח שנקרא היום "הכפר האולימפי".  

כשתצאו מקינגס פלייס חזרו ועברו מעל התעלה ומיד היכנסו ימינה בשביל אל המדרגות שיורידו אתכם לצד הצפוני של התעלה. שם אתם פונים שמאלה (מזרחה) ומיד מולכם האגן "באטלברידג'" (Battlebridge basin).

האגנים הם מעין ברכות עגינה שנחשפו ליד התעלה. ליד האגן הזה נמצא מוזיאון התעלות, שבו תסיימו מאוחר יותר את הטיול.

אתם עוזבים את התעלה קצת אחרי הגרפיטי הזה:

מכאן עלו לרחוב קאלדוניאן (Caledonian), בו אתם פונים ימינה (דרומה) והולכים עד רחוב אול סיינטס (All Saint’s St.). הולכים בו עד סופו ומשם שמאלה ל-ניו וורף רוד New Wharf Rd, שם במספר 12-13 נמצא מוזיאון התעלות.

הנה מה שכתבתי על המוזיאון הזה בספר החדש הולך איתך בלונדון:

מוזיאון התעלות

בשני מסלולים בספר הזה, מסלול ריג'נט פארק ומסלול דוקלנדס, אתם פוגשים בחלקים מתעלת ריג'נט ומטיילים לידה.

התעלות הפכו כבר מזמן מדרכי תחבורה ראשיות לאתרי טיול שקטים.

זאת הייתה רק שאלה של זמן מתי יפתח, בעיר שיש בה יותר ממאה מוזיאונים, מוזיאון לתרבות השיט בתעלות. ב-1992 נפתח במבנה ויקטוריאני, ששימש בעבר מחסן של חברת הגלידה של קרלו גאטי, מוזיאון מעניין.

במוזיאון שתי קומות והוא כולל חצי סירה צרה בשם "קורוניס", המאפשרת לצופה לחוש את התנאים הצפופים שאנשי הסירות ומשפחותיהם נאלצו לגור בהם משנת 1840 עד 1950. יש גם צילומים, הקלטות ותצוגות של דרך חיים שעברה מן העולם.

מחוץ למבנה במעגן בטלברידג' (Battlebridge Basin) עוגנת סירת משיכה קטנה (tug), באנטאם 4. בקומתה העליונה מוצגת ההיסטוריה של התפתחות התעלות ומודל של  סכר "לוק". יש מוצגים נוספים המסבירים את תפקידי שומרי הסכרים, מאגרי מים, סוסים – חוט השדרה של רשת התעלות. יש במוזיאון שרטוט של ליאונרדו דה וינצ'י, ממציא שער הסכר שעדיין נמצא בשימוש ברוב הסכרים בעולם. כמו כן יש שתי בארות קרח מתחת לבניין – באחת מהן אפשר לצפות.

המוזיאון גם מספר את סיפור בנייתה של תעלת ריג'נט. אפשר לעשות סיור מנהרה בספינה צרה, ממנהרת איזלינגטון לתעלת ריג'נט, או לשוט מקמדן לוונציה הקטנה.

כתובת: 12 New Wharf Road, London N1 9RT

שעות פתיחה:

שלישי עד שבת – 10 עד 16:30

ביום שלישי הראשון של החודש – פתוח עד 19:30

כאן במוזיאון מסתיים הטיול שלכם ואתם יכולים לחזור ברגל לסט. פנקראס + קינגס קרוס, או לקחת אוטובוסים שיש בסביבה.