לפעמים אני רוכש איזה ספר בגלל סקרנות שהוא מעורר בי, ואז מתברר שסיפור הרקע של הכנת הספר מעניין לא פחות מהספר עצמו, והוא מפנה אותי לאזורים, נושאים וזמנים שלא הכרתי.
הפעם אביא כאן את סיפורו של הספר הזה:
יוצרי הספר הם ג'ים דאונר וטד יוז.
טד יוז הוא דמות מוכרת מאוד. הנה הוא ברישום שלי:
טד יוז, מגדולי המשוררים האנגלים במאה ה-20, שהתמנה למשורר הלאומי באנגליה, חי בין השנים 1930-1998.
פרט לשירה כתב יוז גם ספרי ילדים ומסות רבות ועסק גם בתורת הנסתר.
על חייו עם סילביה פלאת נכתב הרבה, כמו גם על סופה הטרגי.
והטרגדיה המשיכה: אשתו השנייה התאבדה והרגה את בתם המשותפת. גם לאחר שמת המשיכה הטרגדיה, כשבנו ניקולאס התאבד אף הוא.
בשנות ה-50 המוקדמות של המאה הקודמת גרו טד יוז וג'ים דאונר בשתי דירות ברחוב רוגבי 18 בשכונת בלומסברי בלונדון (אני מכיר היטב את המקום, כשאני בלונדון אני מתגורר די קרוב לשם). שניהם היו סטודנטים עניים בשנות ה-20 המוקדמות לחייהם.
דאונר היה מעצב גרפי שעסק בעיצוב תערוכות וחזר מביקור בן ארבעה חודשים באיטליה, לשם הגיע בזכות מלגת מסע בה זכה.
מיד אחרי המסע הזה הוא עבד זמן מה בספינה שלכדה כרישים באוקיינוס האטלנטי, מה שמסביר את הנושא אותו בחר לספר.
בדירות לא היו חדרי אמבטיה, השירותים היו מחוץ לבית, ובכל חצי קומה היה חדר רחצה עם מים קרים בלבד, שם נפגשו דאונר ויוז והפכו לחברים.
לשניים האלה היו חברים רבים, חלק מהם שמות מוכרים היטב כמו פיטר אוטול או אלברט פיני, והיו גם סילביה פלאת, הצייר רוברט אוברייאן ואמנים נוספים. מדי פעם היה מגיע גם הקולנוען הצרפתי ז'אק טאטי.
אל טאטי הייתה מתלווה עורכת הסרטים שלו, ונדי קראפט. כולם היו אז עניים, וג'ים מספר שהם היו אוספים יחד כסף כדי לקנות סוללות לרדיו. ג'ים דאונר התאהב בוונדי קראפט וכדי להרשים אותה – כך הוא מספר – הוא כתב ואייר את הספר הסירה הקטנה טימי.
קצת קשה לתרגם את הסיפור לעברית. השם באנגלית, טימי, מרמז שמדובר בזכר, וכך מתייחס אליו גם הטקסט באנגלית, אבל בעברית סירה היא נקבה. בתרגום התייחסתי אליו כאל זכר כמו במקור, מאחר שמדובר בסיפור אהבה.
דאונר לא היה מאייר מקצועי אבל הוא למד אמנות ועסק בעיצוב. הוא הכין לספר הזה איורים מקוריים ומעניינים, שלא היו דומים לאיורים בספרי הילדים של התקופה, וספק אם היו מתקבלים על ידי איזו הוצאת ספרים אז. היו אלה איורים גרפיים מסוגננים, בקווי מתאר חזקים וצבעוניות פשוטה, אבל הוא השכיל לשנות את הצבעוניות לפי הסצנות כדי לשנות אווירה.
טימי עצמו נראה כך:
וכדי להאניש אותו הוא הוסיף לו זוג עיניים. באופן כללי, כמעט כל האנשה שהוא עושה הייתה על ידי הוספת עיניים.
וכשרצה להעניק לטימי גם פה, הוא יוצר אותו מגלי ים.
אני חייב להודות שזה רעיון מקורי מאוד…
הסגנוּן החד והעובדה שהוא מתייחס לדברים אמורפיים כמו מים או עשן בתור צורות מקשה עלינו לפעמים להבין את האיור, אבל אם תרצו זה בדיוק מה שמעניין אצל דאונר כמאייר.
אבל לפני שאביא כאן את העלילה, נמשיך את סיפור הרקע:
שם, ליד חדר הרחצה, כאשר ג'ים וטד התיידדו, סיפר ג'ים לטד שהוא כתב ואייר ספר ילדים. "תראה לי", ביקש טד. כשראה טד את הספר ושיבח את חברו, שאל: "אתה מוכן שאני אכין לזה חרוזים משלי?" וג'ים, שלא היו לו אשליות לגבי הכתיבה שלו, הסכים בשמחה. הוא נתן ליוז את כתב היד והאיורים כדי לעבוד עליהם בבית.
לאט לאט החבורה התפזרה. "ונדי", מספר דאונר, "הסכימה להתחתן איתי גם בלי שראתה את הספר…" האיורים נשארו אצל טד, וג'ים שכח מהם.
כעבור 52 שנה, בשנת 2008, מצאה קרול, אלמנתו של יוז, את כתב היד שהכין עם הציורים המקוריים בעיזבונו, והחזירה אותם לדאונר, שלדבריו התרגש מאוד. כך נראה הדף שארז את חבילת האיורים המקוריים:
בשנת 2009 ראה הספר אור בהוצאת תמז אנד הדסון, הוצאה מכובדת שלא מוציאה בדרך כלל ספרי ילדים. ג'ים היה אז כמעט בן 80.
יוז בנה את הסיפור מבתים בני חמש שורות, בהן השורות הראשונה, השלישית והרביעית מתחרזות, וכך גם השנייה והחמישית.
הנה העמוד הראשון (הבית הראשון הוא יוצא דופן ויש בו רק ארבע שורות):
ובהגדלה:
בתרגום חופשי וללא חריזה, זה משהו כזה:
טימי היה סירת משוטה, איתן כמו גונג.
לא הייתה אף תולעת בקורות העץ שלו, והוא היה צבוע כולו בצבע טרי.
הוא היה חסון כלוויתן ופי שניים חזק ממנו,
והוא שט לו על פני הנהר הרוגע.
*
טוב, אז לטימי היו גלגלים, כולכם יכולים לראות.
אבל עכשיו מדחפים נכנסו לאופנה,
והאוניות שטות באוקיינוסים.
אז הקפיטן שחרר את הטבח והחתול
ואת קצבת הרום החצי שנתית.
*
ומצא אוניה ששטה בים הפתוח,
עם מדחפים ענקיים ומטענים גדולים,
והשאיר את טימי לתעלולי השחפים,
קשור לרציפים רדומים בחבלים גסים,
כשהחלודה מכרסמת את הצבע מהלוחות.
*
החריזה והדימויים שלו נפלאים. כשטימי למשל חושב על גורלו, יוז כותב: "היה כבר יותר טוב אם הייתי בית ביבשה או איזה משולש בתזמורת כלי נשיפה גרועה. כך לפחות היה בי שימוש".
במילותיו מצליח יוז להאניש את כל הסביבה, כולל מנופים, מגדלור, ספינות מפרשים – ממש על פי האיורים של דאונר.
אין באיורים בני אדם, והיצורים החיים היחידים הם השחפים, האווזים והדגים. כך נראות כפולות העמודים בספר:
הנה הטקסטים והאיורים מתוך הספר, מלווים בתרגום מאוד חופשי שעשיתי, ללא חרוזים כמובן, והסירה היא בזכר:
טימי ישב שם בסבלנות.
החבלים שפשפו, הברגים כאבו.
הוא היה שקוע עד עיניו בשמן וזפת.
הסרטנים הירוקים קראו לו "חורבה".
*
זה היה יותר ממה שהוא היה מוכן לשאת.
הוא עצם את עיניו וספר עד עשר.
"היה הרבה יותר טוב לו הייתי בית על היבשה,
או משולש בתזמורת כלי נשיפה גרועה.
כך לפחות היה בי שימוש".
*
כמו מרים משקלות, טימי
לקח נשימה עמוקה,
משך בחבל עד שהרגיש אותו נמתח,
ואז התרומם בכוח של עשרה,
כל הנמל הזדעזע מתחתיו.
*
הוא יימלט! לנוכח מבטו העז
השחפים התחבאו בין העננים,
הרציפים רעדו, הנמל רעד.
הוא יימלט! או שיתלוש את
הרציפים ממקומם.
*
ואז בחריקות, כמו יריות של אקדח,
החבלים נקרעו.
הגלגלים שרקו, החבל האחרון השתחרר –
המנופים ראו זאת והחלו לרקוד –
טימי הקטן חופשי.
*
הוא שט מהר. הוא שט רחוק,
רחוק עד היכן שהוא ראה
את השמים הכחולים והים הכחול.
הוא שט לו ללא דאגה, עד שפתאום
*
כמעט מאוחר מדי, הוא עצר – ורואה
כמעט מעליו –
שתי ספינות גדולות שהתכוונו להפליג לים
(טים בקושי הגיע להן עד הברכיים)
והם משכו אחריהם
*
אוניית נוסעים עצומה, טירה עם צריחים,
כל כך גבוהה עד שכיסתה את השמש.
שתי הספינות הביטו קדימה
ולא ראו את טימי, גם לא היה להן אכפת.
והאונייה מתקדמת.
*
טימי צלל שמאלה, צלל ימינה,
קפץ למעלה, צלל למטה.
הוא דיווש בכל כוחו.
מעולם לא היה תמרון כל כך צמוד.
ואז שתי הספינות הגדולות נעלמו.
*
"דיווש חכם זה היה",
אמר טימי בגאווה.
"אפילו לא איבדתי את הכובע שלי.
חתול על שטיח לא יותר נינוח
ממני על גלי האוקיינוס".
*
כעת הוא התקרב לספינת דיג.
הרשתות שלה היו פרושות בים.
להקות של דגים שטו פנימה
וכל אחד מהם נפנף בסנפיר:
"שחרר אותנו, שחרר אותנו!"
*
טימי התקרב: "אני יודע היטב
מהו כלא", הוא קרא.
הוא הסתער על הרשתות
התסבוכת שעשה הייתה איומה
וכל הדגים קפצו החוצה.
*
הדוושות של טימי הסתבכו ברשת ונעצרו.
ספינת הדיג אמרה בזעם:
"הסתלק או שאקצוץ אותך
לשניים, ושני המשפכים שלך יאבדו".
טים כמעט טבע מבושה.
*
מסביבו המון זועם
של ספינות דייג, שראו אותו מסתלק,
צופרות צפירות ארוכות וחזקות
כדי ללמד אותו שאסור לו
להתייחס כך אל הטובים ממנו.
*
הגלים גבהו, הים העמיק,
אך הוא לא הסתכל לאחור.
עד שראה על סלע, שהיה מכוסה ירוקת
אוניה טרופה, והסקיפר
יורה רקטות אל על.
*
אהוי, אהוי! הוא שמע את קריאתו
וענה – אוואסט!
"לא תישאר שם למשך זמן רב.
מיד אשיט אותך!"
הנה סוף סוף ההזדמנות שלו.
*
הוא העמיס קיטור
והקצף זרם
כשחתך דרך המים.
זאת הייתה העבודה שהוא הכיר –
להציל אונייה על כל צוותה –
לא לשחרר דגים.
*
אך השחפים קראו: "יותר מהר, יותר מהר,
סירה מהירה יותר מתקרבת!"
טים התנשף והתחיל לדאוג.
על פניו חלפה ביעף
סירה חדשה לגמרי, מותירה אחריה קצף רב.
*
והוא דיווש חזק ככל יכולתו,
והוא נשאר מאחור,
ולמרות שהוסיף עוד קיטור, הכול היה לשווא.
הוא נוצח, והסירה החדשה צעקה בג-
-סות: "פנה את הדרך!"
*
חבל! טימי איבד את ההזדמנות.
הוא הסתובב אחורה בבושה.
הסירה החדשה העיפה בו מבט מלא בוז
וצעקה: "סתלק מפה מיד
וחזור למקום שממנו באת!"
*
טימי המשיך להפליג, והתקדם
לצפון האפל.
מזג האוויר היה נורא.
הרוח ערבבה את האווזים עם העננים
בשיא הכוח.
*
ירד ברד. השמש לא נראתה.
הרוח היכתה כמו פטיש,
אך טימי המשיך להפליג ושר:
"אני יכול להתחרות עם כל אחד
ועם כל דבר שאפגוש".
*
ואז הוא ראה, במלוא הדרה
ויפה יותר מכל ציפור,
אוניה נישאת על גל ירוק.
עם מפרשים נאים, ותרנים עדינים,
שדרכם שאגה הסערה.
*
עיניו של טימי נפקחו לרווחה
כשראה את הליידי יורדת
אל תהומות הים בצד אחד, ורוכבת
על צוקי הים בצדה השני,
משחקת ברודיאו
*
על פני הסערה.
לבו של טימי קפץ
כאשר בקול צרחה, המפרש
נקרע ממשב הרוח הפתאומי
ונפל לתוך הים.
*
"אני כאן, אני כאן, אל ייאוש!"
קרא טימי ומיהר.
בכל מקום התרוממו גלים כמו הרים,
אך הוא לא נרתע משום אתגר.
הוא נשף ונשף עד שמשפכיו האדימו.
*
"הצל אותי אדוני, הו, הצל אותי אדוני!
אם לא תציל אני אטבע.
המפרשים שלי עשויים בד יקר
ומוטות התורן, שעולים 50 פאונד לזוג,
שקעו במצולות.
*
טימי הגיע אליה, למקום שבו שכבה
ובכתה על התורן.
הוא פעל ללא שהיות,
זרק לה חבל ומשך אותה
מהר חזרה לנמל.
*
המגדלור והמנופים הגבוהים
היו הראשונים שראו אותם.
רציף האבן הנמוך השתדל מאוד
לעמוד על קצות אצבעותיו, התאמץ בכל נימיו
והצטער שזה לא הוא.
*
השחפים הריעו, הגלים הקטנים קדו קידה
ונפנפו בידיהם.
החרטום של טימי נמלא בגאווה
כאשר הוליך את גבירתו, ועכשיו הוא
הסירון השמח ביותר על פני הארץ.
**
החבורה הזאת שלא היה להם כסף לחימום ולסוללות לרדיו, הצליחה לא רע בהמשך. ג'ים דאונר נחשב למעצב תערוכות וירידים מהשורה הראשונה. הוא פיתח חללי תצוגה חדשים ועבד עבור החברות הגדולות ביותר.
בשנת 1961, באחת התערוכות, הוא פיתח יחד עם חברת דאנלופ מדרכה נעה, שלימים הפכה להיות חלק מחיינו, למשל בשדות תעופה. אז כשאתם הולכים על מדרכה נעה כזאת זכרו את טימי האמיץ.
אגב, לג'ים ולאשתו ונדי הייתה סירת מפרש והם הפליגו בה באגמים, ואפילו הגיעו לאוקיינוס האטלנטי.
נחמד מאוד – וסיפור הרקע מעניין. תודה