אני ממעט לכתוב על יצירות שכולם מכירים, ולכן הספר פו הדוב הוזכר מעט ברשימות שלי.

הפעם אספר על האיורים של ארנסט שפארד, בגלל שמלבד שפע של איורים שפארד השאיר גם המון סקיצות. אעלה פה כמה הרהורים על סקיצות, ובעיקר אנסה להתמודד עם השאלה:
כמעט כולנו מסכימים שהסקיצות טובות יותר ומעניינות לא פחות מהאיורים הגמורים, אז למה לא מדפיסים אותן בספרים?
תראו את האיור הזה שרבים מכירים ואוהבים:

והשוו אותו עם הסקיצה:

הסיפור הוא אותו סיפור, או לפחות דומה מאוד. אבל אם נתעמק בהבדלים הגדולים והקטנים, נוכל לסכם שיש שוני מסוים. בטח שמתם לב שהנוף ברקע הרבה יותר מודגש בסקיצה. אבל האם שמתם לב שפו וחזרזיר קצת יותר "מחוברים" זה לזה בסקיצה? ושמתם לב שבציור הסופי פו עומד על קצות האצבעות ובסקיצה לא?
אז יש כמובן הבדלים, ולפעמים באיור הסופי, שנעשה בציפורן, שפארד הוסיף משהו או אפילו שיפר. אבל האם זה מצדיק להראות את הכריסטופר הזה:

במקום זה?

האחרון ממש הרבה יותר מדבר אליי, אפילו שהקווים של קורת הגשר עוברים לו דרך הרגליים.
אז לפני שאציג כאן קצת סקיצות של שפארד לאיורים לפו הדוב – שזה בעצם התירוץ לרשומה הזאת – הנה כמה הרהורים שמנסים לענות על השאלה:
יש הסבר טכני, שעד לתקופה מסוימת אפשר היה להשתמש בו. כאשר בשנת 1876 הנרי הולידיי התבקש לאייר את ציד הסנרק של לואיס קרול, הוא עשה סקיצה כזאת:

לא היה אפשרי להעביר דבר כזה להדפסה. היה צורך להעביר את זה לחרט, שיעביר את זה לגלופת עץ או מתכת, וממנה זה יודפס. בסופו של דבר האיור נראה כך:

דהיינו, עד שהצילום נכנס לדפוס והתאפשר להעביר כל דבר דו-ממדי לדפוס בתהליך של צילום, המושג "סקיצה" היה שונה מזה של היום, וייתכן אפילו שגם לסקיצה היו סקיצות…
אבל כדי לענות על השאלה שלעיל כדאי להרחיב אותה ולשאול: "למה לא להדפיס את הספר בכתב היד של הסופר?"
הנה עמוד מכתב היד של א.א. מילן מהספר פו הדוב:

אין לי ספק שזה מעביר יותר מידע על דרך החשיבה של מילן, אז התשובה ברורה – להקל על הקורא.
כלומר, הרבה יותר קל לקרוא ולהבין מהר את הנושא כשאנחנו מקבלים טקסט מודפס, במיוחד כאשר כתב היד של הסופר לא כל כך קריא. גם המחיקות והתיקונים מקשים להעביר את המסר באופן חד וברור.
תארו לעצמכם שבמקום הטקסט שאני מראה לכם הייתי מעביר לכם סריקה של כתב היד שלי. אם תביטו בו תראו שאת ההחלטה הזאת עשיתי כשכל הרשימה הייתה גמורה…

למרות שבאיור זה קצת פחות קריטי, עדיין זה השיקול: להקל על הקורא.
בסקיצה של כריסטופר רובין על הגשר, העין של הקורא עסוקה מאוד במסביב, ובאיור הסופי קל לה להתמקד בנושא המרכזי.
לפעמים הסקיצות שונות ולא מכילות את כל הסיפור.
באיור הזה למשל נמיר הוא במרכז האיור:

ואילו בסקיצה הוא כמעט לא קיים:

הוא מאויר ברישום קל בעיפרון שבקושי רואים. לטובת הציור הסופי שפארד עבד עליו בנפרד והכניס אותו ברישום הציפורן.
אפשר לראות שבמהלך המעבר מהסקיצה לרישום הציפורן, שפארד גם הכניס שינויים בעצים.
כדי להדגים כמה חופש היה בסקיצות של שפארד הנה רישום שבוא הוא צייר את גרהם בנו. הרישום הזה מקדים את האיורים של פו הדוב בערך ב-15 שנה:

לפעמים מדובר ממש בסקיצות, כלומר לא ציורי הכנה לאיור הסופי.
למשל, בספר הבית בקרן פו, בסערה הגדולה שבה נהפך ביתו של הינשוף, יש איור כזה:

כדי להגיע לזה הכין שפארד, בתיאום על מילן, סקיצה של פנים ביתו של הינשוף במצב נורמלי. במקרה זה הסקיצה היא חופשית מאוד ומלווה בטקסט, והיא נעשתה רק כרישום עזר ולא הפכה לאיור:

והנה עוד כמה השוואות בין סקיצות לאיור הסופי:


שימו לב למיקום של פו וחזרזיר בסקיצה הנפלאה הזאת:

וכך זה נראה באיור הסופי:

יש סקיצות שנראות כמו האיור הסופי בציפורן:


לי זה נראה כאילו שפארד עשה את רישום העיפרון אחרי שהאיור כבר היה מוכן.
גם בסצנת החלומות, שבהם מופיע הפילנפיל, אין הבדלים:



אחת הסקיצות האהובות עליי היא זאת:

פה רואים שלתיאור הפלסטיות של העץ וענפיו הייתה לשפארד טכניקה ידועה של קווקווים מקבילים:

בסקיצה זה לא היה נחוץ…
הנה עוד מקרה שברור לנו ששפארד הכין את הסקיצה כדי לתכנן איך ייראה פו בטיפוס על העץ:

ולא השקיע בתכנון העץ, שבאיור הסופי ייראה כך:

כי את העץ אין לו בעיה לצייר, וגם כל מה שיעשה באיור הסופי שיהיה שונה מהסקיצה לא יפגע בעלילה.
ותראו איך נראית סקיצה של עץ שמצייר שפארד, אשף העצים:

הנה עוד סקיצה ואיור סופי:


אני לא יודע אם שמתם לב, אבל האיור הזה הוא מעניין מבחינת הפרשנות החזותית שנתן שפארד לאירוע. הטקסט שם הוא כזה:
"אוי", אמר פו.
"מה פספסתי?" שאל כריסטופר.
"לא בדיוק פספסת", אמר פו, "אבל פספסת את הבלון".
ואנחנו הקוראים צריכים להבין מזה שהוא פגע בפו.
ושפארד הרחום צייר לכריסטופר רובין רובה פקקים, מה שבעצם משנה את כל העלילה כי עם רובה כזה לא רק שפו לא נפגע אלא גם לא ברור איך הבלון נפגע…
וזאת סקיצה של שפארד שתלויה אצלי בסטודיו:

עוד באותו עניין:







זה היה מעניין מלמד מאלף מאיר עיניים ומשמח בו זמנית. בכל המקרים שהבאת פה אני מעדיפה את הסקיצה.