ג'ון ברנינגהם ואיך התאהבתי באיורים שלו

לפני ארבע שנים הלך לעולמו המאייר ג'ון ברנינגהם.

הוא היה בן 83 במותו.

בספרייה שלי יש רק שני ספרים שהוא אייר, ואת דעתי על האיורים שלו קבעתי על פי הספר הזה:

כשעיינתי בספר Trubloff, שקניתי לפני כעשר שנים, הייתי בטוח שהוא יצא לאור קצת לפני שקניתי אותו, ורק אחרי שנים התברר לי שזה ספר שראה אור בשנת 1964, כלומר לפני כ-60 שנה (ייתכן שבקרוב אקדיש רשומה מיוחדת לספר הזה).

כמי שמייד בוחן ואפילו שופט, החלטתי שיש לו, לג'ון ברנינגהם, יכולת מצוינת בשימוש בצבע, בטכניקה ובעיקר בטקסטורות:

ושהוא די טוב בקומפוזיציות ובעימוד:

אבל הוא חסר ידע מעמיק ברישום, בדומה למשל לבן זמנו צ'רלס קיפינג:

(בקרוב אעלה רשומה על קיפינג).

ואין לו גם את החופש שיש למשל לקוונטין בלייק, שמבוגר ממנו בארבע שנים:

כשהתחלתי לחפש עוד ספרים של ברנינגהם מתוך הרשימה שהייתה מודפסת בספר הזה:

גיליתי שיש בספרייה שלי עוד ספר שלו, שבעיני רבים מהחוקרים נחשב לאחד הספרים החשובים שלו, וזהו הספר הזה:

אולי בגלל שלא זיהיתי את גדולתו של ברנינגהם לא בחנתי עד אז את הספר הזה, ורק כשהתעמקתי בו גיליתי שהספר הזה מגשים חלום שלי, שעליו אני מדבר הרבה וכתבתי לא מעט – והוא לאייר ספר ילדים שבו יהיו איורים בטכניקות שונות, ואפילו בסגנונות שונים.

הספר הזה יצא לאור ב-1989, כלומר לפני 35 שנה. ברנינגהם כתב ואייר אותו בהזמנת חברת רכבות מיפן, שרצתה ספר אקולוגי שמדבר על בעלי חיים בסכנת הכחדה.

הסיפור הוא על ילד שנרדם וחולם שהוא וכלב הצעצוע שלו, שכעת הוא מהנדס רכבות, נוסעים ברכבת קיטור, משחקים ואוספים חיות בסכנת הכחדה.

אולי בגלל שהספר הוזמן ממנו, והוא לא היה צריך לעמוד בתנאים של אנשי מכירה, ברנינגהם הכין בו כפולות נפלאות כאלה:

ואיורים שונים זה מזה:

ובעיקר גיוון נפלא בדרך שבה הוא מאייר רכבות:

מאז גברה ההתעניינות שלי במאייר המצוין הזה, ונזכרתי שפעם באיזה אירוע בלונדון, שהיה קשור לציד הסנרק, פגשתי את אשתו, המאיירת הלן אוקסנברי.

הנה איור שלה לציד הסנרק במהדורה שמיועדת לילדים:

והנה שניהם:

ג'ון ברנינגהם נולד בשנת 1936 במחוז סארי והתחנך בין השאר בסאמרהיל של א.ס. ניל.

ב-1959 (ממש בשנה שבה סיימתי את בצלאל) הוא סיים את לימודיו ב"סנטרל סקול אוף ארט" בלונדון. הספר הראשון שכתב ואייר לילדים הוא הספר הזה:

זהו סיפור על אווז שנולד ללא נוצות, ואימו סורגת לו גופייה.

חלק מהמידע שאני מלקט על מאיירים אני מוצא בשנתונים שמוציא כריס ביטלס, בעל גלריה חשובה לאיור בלונדון. ברשימה על חייו של ג'ון ברנינגהם כותב כריס את הדברים הבאים:

"בשנים 1960-61 נסע ג'ון לישראל כמה פעמים ועבד שם אצל מפיק הקולנוע יורם גרוס בעיצוב תפאורה, מודלים ובובות לסרט יוסף בעל החלומות, סרט האנימציה הראשון שהופק בישראל. ברנינגהם פוטר כאשר השלטונות דרשו מגרוס להעסיק רק עובדים ישראלים".

ניסיתי לבדוק בכתוביות של הסרט, ואין שום זכר לברנינגהם. מעניין מה האמת. אם מישהו מהקוראים יודע על זה משהו אנא כתבו לי.

כבר בשנות ה-60 ברנינגהם הצליח מאוד ועיצב כרזות לרשת התחבורה בלונדון (כפי שכבר כתבתי בעבר, עיצוב לחברת התחבורה הלונדונית הוא מעין אות הוקרה למעצבים ומאיירים, כמעט כמו עיצוב שערים ל"ניו יורקר" בארצות הברית).

ברנינגהם זכה בפרסים רבים, וכאן המקום לציין שברשומות שלי אני לא מספר הרבה על פרסים, שברבים מהמקרים הם ממש לא חשובים ולא מעידים על איכות.

בעבר הזכרתי את תרומתו לספר צ'יטי צ'יטי בנג בנג.

כדי להראות את התכונה הנפלאה של התנסות בטכניקות וסגנונות שונים, אני מציג כאן כמה מספריו, לאו דווקא בסדר כרונולוגי:

סבא:

סבא אהוב מטפל בבובות של הנכדה שלו, אוכל את ה"כאילו גלידה" בטעם תות שדה שהיא הכינה, לוקח אותה לגלוש בשלג ומשתף פעולה עם המשחק – להיות קברניטה של ספינה שמפליגה לאפריקה.

מר גאמפי יוצא לטייל:

יום אחד מר גאמפי מחליט לצאת לשיט בסירה שלו לאורך הנהר. הילדים, הארנב, החתול, החזיר ועוד המון חברים, מחליטים להצטרף אליו. כולם נהנים, עד שהחיות מתחילות לקפצץ, לנופף בכנפיים, להרעיש ולבעוט, והסירה מתחילה להתנדנד. מה יקרה…?

מיטת הקסם:

כשג'ורג'י גדול מדי עבור מיטת התינוק שלו, הוא בוחר מיטה גדולה יותר, שבעל חנות יד שנייה אומר לו שזאת מיטת קסם. "הגברת שהיה לה את זה קודם אמרה שאתה יכול לנסוע בה". סבתו של ג'ורג'י מעצבנת אותו בקשר למיטת הקסם שלו. אבל בכל לילה, לג'ורג'י יש הרפתקה חדשה עם נמרים או גמדים או פיראטים במקומות רחוקים. יש לילות שבהם הוא שוחה עם דולפינים, וזו הסיבה שהמיטה שלו לפעמים רטובה בבוקר. וכשסבתא שלו מחליפה את המיטה הזו במיטה חדשה, לג'ורג'י יש נקמה.

ילד אבוקדו:

ספר על תינוק שצובר כוחות עצומים מאבוקדו ומגן על משפחתו החלשלשה.

ג'ון פטריק נורמן מקהנסי, הילד שתמיד איחר:

בכל יום יוצא ג'ון לדרכו לבית הספר, ובכל יום קורים לו דברים משונים ובלתי סבירים, שגורמים לו לאחר. ומה שעוד יותר גרוע זה שהמורה שלו, סר, אף פעם לא מאמין לו. יום אחד הוא מצליח להגיע בזמן ומגלה שמשהו מוזר ובלתי סביר קרה לסר – סיפור עם טוויסט מענג.

תתרחקי מהמים, שירלי:

בעוד ההורים יושבים להם ומשתזפים בכיסאות הנוח ומשמיעים אזהרות מיותרות ולא נאותות, שירלי יוצאת להרפתקאות מרגשות בדמיונה.

השמיכה:

ילד קטן מתאר מה קורה בבית שלו כשהוא מאבד את השמיכה האהובה עליו.

בית העכברים:

בבית גרה משפחה: אימא, אבא, ילדה וילד. אבל הם לא לבד. גרה שם גם משפחה סודית של עכברים, שיוצאים רק כשכולם ישנים.

יום אחד הם מגלים אותם ומזמינים לוכד העכברים… האם הם יימלטו בזמן?

שש.. ליל מנוחה:

שיר ערש, בו אנו רואים את כולם בסוף היום, עייפים ומוכנים לשינה – החתולה וגור החתולים שלה, משפחת הדובים, הדג, האווז, הצפרדע, אפילו האיש בירח. כל אחד עייף, כל אחד לוחש "הושרבי". בחציו השני של הספר רואים כל דמות מכורבלת או מתכרבלת, כל אחת במקום המתאים, ישנה שינה עמוקה, והקורא מזכיר למאזין שהגיע זמן השינה ומזמין אותו להניח את הראש על הכרית: מחר יום חדש. שששש. אתה תלך לישון עכשיו.

הספר היחיד שג'ון עשה עם הלן אשתו הוא הספר הזה, שנוצר כשלשניים נולד תינוק:

זהו כנראה גם הספר היחיד שלו שתורגם לעברית.

והנה עוד כמה איורים שלו, כדי להדגים את יכולת הגיוון הנפלאה שלו:

וזה האתר שלו.