אקסל שפלר – מאייר שקשוב להוצאת הספרים

באחד הביקורים שלי בלונדון, בערך בשנת 2000, גיליתי בין ספרי הילדים את מה שנחשב להצלחה גדולה:

עוד מפלצת שכבשה את ליבם של הילדים האנגלים, והתברר לי שלא רק אותם. שמה של הסופרת שכתבה את גראפאלו (טרופותי בתרגום העברי) היה מוכר לי. היא כתבה שירים, סיפורים ומחזות. והמאייר ששיתף איתה פעולה היה בעל שם גרמני, וזה סקרן אותי.

זהו אקסל שפלר. הוא נולד בהמבורג בשנת 1957. במקום להתגייס לצבא הוא בחר בשירות לאומי וטיפל בחולי נפש. כשהיה בן 25 עבר לגור באנגליה. שם הוא החל ללמוד תקשורת חזותית והבין שהוא הולך להיות מאייר.

ספר הילדים הראשון שאייר היה זה:

ואז הוא הכיר את ג'וליה דונלדסון:

השניים הפכו לזוג יוצרים של ספרי הילדים המצליחים ביותר באנגליה ואולי אפילו בעולם המערבי.

מהריאיון שהוא העלה באתר שלו עולה דמות של מאייר מקצועי ומחונן, שאין לו אולי את מה שיש לטומי אונגרר, יז'י סאלמון, רונלד סירל או היינץ אדלמן, אבל הוא יודע להקשיב למו"לים ולעורכים שיודעים "מה ילדים אוהבים", ובמקרה שלו זה ממש עובד. הנה תרגום של חלק מהריאיון הזה:

מה רצית להיות בילדותך?

הגשתי בקשה לבית ספר לאמנות כדי להיות מורה, ונדחיתי. ואז התחלתי ללמוד היסטוריה של האמנות, שם הבנתי שאני לא מתאים להיות אקדמאי, ועזבתי. כשהכרתי את ג'וליה דונלדסון עשינו יחד את הספר הראשון שלנו:

ואז כשהיא כתבה את הגראפאלו התחלתי לעבוד על הדמות.

המו"ל, העורך וגם ג'וליה חשבו שהוא לא מספיק נחמד, אז ניסיתי וניסיתי עד שהוא נראה להם:

עשיתי המון עטיפות עד שנבחרה העטיפה שנראתה להם מתאימה.

כמה ספרים איירת?

אף פעם לא ממש ספרתי, נראה לי משהו כמו 120, אבל אולי יותר.

איך עובד שיתוף הפעולה שלך עם דונלדסון?

אנחנו עובדים לגמרי בנפרד – אנחנו אף פעם לא מפתחים רעיון לספר ביחד – זה תמיד התפקיד של ג'וליה, והיא מבריקה בזה. כשהיא כתבה סיפור שהיא חושבת שיתאים לי, היא שולחת אותו להוצאה ומחזיקה אצבעות, ואם אני אוהב את הסיפור אני עושה את האיורים. אנחנו מאוד מתרחקים זה מתחום ההתמחות של זה. עד עכשיו זה עבד טוב.

האם מתישהו תכתוב גם סיפור בעצמך?

עשיתי את זה רק פעם אחת. זה היה סיפור על אבא סנאי שמושלך מהקן שלו בסערה הגדולה. פעם חשבתי שאני צריך גם לכתוב את הסיפורים שלי… אבל פשוט אין לי רעיונות. אז עזבתי את זה.

מה הצבע האהוב עליך?

מהו התהליך של יצירת "פיקצ'ר בוק"?

ניקח למשל ספר של ג'וליה.

היא שולחת את הטקסט שלה להוצאה ומבקשת שישאלו אותי אם אני רוצה לאייר את זה. אז אני פוגש את המו"ל והעורך כדי לדבר על איך ייראה הספר, ואנחנו מחליטים יחד מה אני אצייר בכל עמוד. ואז אני מתחיל לפתח את הדמויות, בדרך כלל בסקיצות קטנות, אחר כך מגדיל ומראה את זה למו"ל, לעורך ולג'וליה. וכאשר כולם מרוצים אני מתחיל לעשות את האיורים.

אילו ספרים קראת בילדותך?

לא היו לי הרבה ספרים. היה איזה ספר קומיקס שאהבתי. מאוחר יותר קראתי קצת את אריך קסטנר וספרים שהיו קשורים לתוכניות טלוויזיה, ואהבתי גם את הספרים של מיכאל אנדה.

האם זה נכון שבכל הספרים שלך מסתתר גראפאלו?

ובכן, אני לא מוכן לגלות את כל הסודות שלי… אבל אם אתם מתעקשים, אז כן…