ברשומה הקודמת שעסקה בפרספקטיבה רציתי לכלול את אחד מגדולי המאיירים של כל הזמנים:
שמו וינזור מקֵיי. הוא חי בין השנים (?)1934-1871.
ואז נזכרתי שבריאיון שעשיתי עם בתיה קולטון, היא ציינה אותו כמי שהיא תמיד חוזרת אליו. אז הבטחתי לעצמי שאקדיש לו רשומה מיוחדת ולכן לא כללתי אותו ברשומה על הפרספקטיבה, למרות שהיכולת שלו בפרספקטיבה מעוררת הערצה. הנה כמה עבודות שמדגימות את זה:
פעם, במה שקראו אז "ערב ראיונות" – שהיה בדרך כלל בשבת בבוקר – המראיינת חנה זמר דיברה איתי על איור בעיתונות ואז אמרה: "הבאנו פה לוח. צייר לנו משהו". עניתי מייד: "הבאתי פה ניירות. כתבי לנו מאמר מערכת". והיו עוד פעמים רבות שבהן ביקשו ממני לצייר לפני קהל. תמיד הסברתי שהיצירה החזותית לא רק שאין בה את יסוד ההופעה, אלא שהיא ממש מבוססת על כך שלא רואים את התהליך אלא רק את התוצאה.
במשך הזמן – בעיקר בגלל המפגשים הרבים שאפרים סידון ואני עורכים עם תלמידים, ובהם אני מספר איך אני הופך את שפת המילים שלו לשפת הקווים – אני אומנם מצייר על הלוח, אבל לא לפני שאני מסביר שלא ככה אני מצייר בבית, ושמדובר רק בהדגמה ולא ביצירה.
בינתיים העברתי את התהליך הזה גם בהרצאות שאנחנו מעבירים למבוגרים, שם בדרך כלל אני מקבל מחמאות על הקלות והמהירות במהלך האיור על הלוח. בכל מפגש כזה אני זוכר את האירוע הנ"ל עם חנה זמר ומסביר שקלות ומהירות לא ממש שייכות לעולם הציור והאיור.
כתבתי את כל זה כדי לספר שבתקופה מסוימת, בסוף שנות ה-30 שלו, בערך בתקופה שבה הוא צולם בתמונה לעיל, מקֵיי התפרנס מהופעות של ציור לפני קהל.
מסתבר שכאשר הציעו לו 500 דולר לשבוע, הוא הסכים, ובמשך יותר משנה הוא עבד כמו משוגע.
כדי שתבינו: 500 דולר אז זה כמו17,000 דולר היום.
מקֵיי היה מצייר 25 ציורים על הלוח במשך 15 דקות, בהופעה שנקראה "שיחות גיר" ונחלה הצלחה עצומה:
אז אם מקֵיי, מגדולי המאיירים בכל הדורות, הרשה לעצמו להופיע באיור לפני קהל, אז גם אני מרגיש פחות רע כשאני עושה את זה.
כאשר עלה רעיון ההופעה, מקֵיי היה אדם מפורסם והקהל הכיר את סיפורי הקומיקס שלו.
אני אספר עליו כאן הרבה, אבל תוכלו לקרוא עליו ברשת ובעיקר בסרטון שהמלצתי עליו. ובכל זאת כמה מילים על מדורי הקומיקס שלו:
הוא התחיל בסדרות קומיקס כשהיה בן 33. הסדרה הראשונה הייתה על סמי המתעטש:
אחריו באה הסדרה Dream of the Rarebit Fiend, שהייתה מבוססת על חלומות:
לאחר שהצליחה בעיתונות, היא יצאה גם כספר.
אחר כך יצר סדרת קומיקס בשם הנרייטה הרעבה:
ואחר כך הסדרה נימו הקטן, שהתבססה על רוברט בנו וזכתה להצלחה עצומה:
היה לו גם מדור שנקרא Pilgrim's Progress, הומאז' לספר הידוע של ג'ון באניאן:
אצל מקֵיי שם הכותב הוא Mister Baunion…
(נראה לי שבקרוב אעלה רשומה על מחוות שעושים מאיירים ליוצרים אחרים).
הנה קובץ קריקטורות פוליטיות של מקֵיי:
בתחילת הרשומה ציינתי שמקֵיי נולד ב-1871. ובכן זאת שנה משוערת. יש גם גרסה שאומרת שהוא נולד בשנת 1866. לכן כשהוא מת בשנת 1934, הוא היה בן 63 או 68, בכל מקרה די צעיר בהתחשב ביצירה הענקית שלו ובתרומתו הנפלאה לעולם שלנו.
והנה מקֵיי באיור של קליף סטרט משנת 1907:
לא ניסיתי לסכם ברשומה הקצרה הזאת את כל מה שהגאון הזה תרם לאיור, לקריקטורה, לקומיקס ובעיקר לאנימציה, אבל אני ממליץ לכם לחפש עליו באינטרנט. יכולים להתחיל מהסרטון הזה. ולהמשיך בזה.
