מה הסגנון שלך – חלק ב

*הרשומה מוקדשת באהבה לחברתי היקרה נאוה כורש, שחוגגת היום יום הולדת.

ברשומה הקודמת בנושא התרכזתי בגיוון שעשיתי באיורי השחור-לבן, מבחינת הטכניקה ומבחינת הסגנון. הפעם אפרט על כיוונים שונים באיורים שלי שהודפסו בצבע.

כשהתחלתי לאייר בשנות ה-60, רבים מספרי הילדים לא הודפסו בצבע מלא. הדפסה בצבע מלא נקראה אז "פרוצס" – דהיינו תהליך מלא של הדפסה בארבעה צבעים לאחר שנעשתה הפרדת צבעים – והייתה תהליך מסובך ויקר. רבים מהספרים נשלחו להפרדת צבעים בחו"ל.

ספרים רבים לילדים הודפסו בשחור ובצבע נוסף, ולפעמים בשניים נוספים. במקרים כאלה אנחנו המאיירים היינו עושים את ההפרדה.

האיור הראשון שאציג הוא מספר הילדים הראשון שאיירתי, גברת אחת מרחוב בצלאל, שכתב יורם טהרלב. הייתי אז עדיין תחת ההשפעה של הסגנוּן שלמדנו מיוסי שטרן, שהיה מקובל בספרי ילדים בשנות ה-50 וה-60. הספר הודפס בשלושה צבעים, וחלק מהאיורים נראו כך:

בחלק שילבתי רישום ברפידוגרף:

גם בספר צרה צרורה, שכתבה ארנונה גדות, איירתי בשלושה צבעים בהפרדת יד. הצבע היה בעפרונות:

לפעמים הצבע מנוצל רק מעט, כשזה קשור לסיפור.

בספר המכנסיים החדשים של אבא, שכתבה לאה יוליוס, הכנסתי בצבע תמיד רק את המכנסיים ועוד פרט אחד:

גם בספר החיוך שהלך לאיבוד, שכתבה יעל זיידמן, יש שימוש מינימלי בצבע:

ובסוף, כשהחיוך נמצא, הצבע משתלט על האיור:

בכמה מקרים האיור היה מבוסס על רישום, בעיפרון או בעט, וצבעתי רק קטע ממנו. כך זה באיור הזה להאיגרת של קדיה מולודובסקי:

אגב, האיור הזה לא הודפס בסופו של דבר. הכנתי לספר איורים רבים, אך הוא יצא בלי האיורים שלי.

גם בספר שירים רעים לילדים טובים שכתב אפרים סידון, הרישום הוא בציפורן והצביעה חלקית.

ולפעמים, כשנראה לי שהסיפור והעלילה – ולפעמים גם הסופר והמו"ל – דורשים את זה, האיור הצבעוני משתלט על הדף, כמו בספר הזה ארץ תאני וענבי, ספרו של בני גל:

זה היה אחד הספרים הראשונים שאותו ביצעתי באייר בראש. הייתי מהמאיירים הראשונים שהכניסו את האייר בראש לאיור, כמו למשל באיור הזה, שלא נעשה עבור ספר:

גם בספר הנער ביער – שבו יש את השיר של ביאליק לצד גרסה חדשה לשיר של אפרים סידון – האיורים הצבעוניים משתלטים על הדף:

גם באיורים האלה השתמשתי די הרבה באייר בראש.

ועוד ספר שיצא בטכניקה דומה אבל בסגנון קצת אחר, הוא מיכה ומכבי האש של דליה רביקוביץ':

גם כאן חשבתי שמתאים שאצייר עמודי צבע מלאים.

תראו את ההבדל בין הספר הזה לספר של משורר אחר, אברהם שלונסקי, אני וטלי בארץ הלמה:

פה בחרתי לאייר איורים קטנים שהיו מפוזרים בעמוד יחד עם הטקסטים.

גם את הספר איש עם כובע על הגובה, שכתבה מיכל סנונית, בחרתי לאייר באופן דומה:

פעם, כדי להשיג משטחי צבע אחידים, נהגנו המאיירים והגרפיקאים של פעם להשתמש במה שנקרא x-film – מין דפים פלסטיים צבעוניים ודביקים. העבודה של הצביעה הייתה למעשה חיתוך הדפים האלה בסכין חיתוך, לאחר שהכנתי את הציור, והיא בוצעה לרוב בידי מי שעבד איתי.

בסדרת הספרים הקטנה אנשים גדולים קטנים, שכתב יורם טהרלב, איירתי עם x-film ארבעה ספרים, ביניהם את אייזיק ניוטון הקטן:

היום כדי להשיג משטחי צבע אני כמובן משתמש במחשב, או יותר נכון ענת פוֹקס האסיסטנטית שלי עושה את זה. כמו למשל בספר הזה, אח ואחות, אחות ואח של חתולי (אלי שרייבר):

בשנים האחרונות חלק גדול מהספרים מאויר כך, דהיינו שאני מכין את הרישומים וענת מבצעת את הצביעה במחשב.

בשיטת ה x-film היו רק כעשרה צבעים שונים, במחשב כמובן אין הגבלה, ויש יתרונות נוספים, כמו אפקטים וטקסטורות שאפשר להכניס ולא רק משטחי צבע. למשל בספר הזה, מעשה בחתול שנולד עם צל של כלב, שכתב מיכאל דק:

אני מודה שבתחום הזה של שימוש בטקסטורות, העשייה שלי היא די פרימיטיבית, אבל מאז ומתמיד ניסיתי להפוך את החלק הפרימיטיבי שבי ליתרון.

ברשומה הקודמת בנושא, על איורי שחור-לבן, דיברתי שוב בשבחי הרישום במכחול. הזכרתי שם את הספר גלגלים, ספר הילדים הראשון של מיריק שניר:

גם הוא היה בתקופה שבה רבים מספרי הילדים הודפסו בשני צבעים. במקרים רבים השימוש בצבע השני היה קל ופשוט, מעין רקע, כמו בספר טנגו בבית הדין של גליה ברקול סופרמן:

או פשוט כמו פה בספר סודו של גילי של מנוחה גלבוע:

סודו של גילי הוא אחד הספרים הראשונים שאיירתי, והיום אני רואה שניסיתי לחקות בו את הקו של טומי אונגרר מתקופה מסוימת.

הרבה ספרים איירתי כשהייתי מושפע ואולי אפילו חקיין. זוכרים את מורדילו שפעם מאוד אהבנו (הדגש הוא על פעם)?

אז כשעשיתי את כרטיסי לילה טוב – רעיון של אריק קרמן ושלי, כרטיסים שבצד אחד היה הסיפור ובצד השני איור, שנועדו לקריאה לילד/ה במיטה – אז לא קשה לראות פה את מורדילו…

והשפעות של יוזף לאדה הגדול, כמו בספר משונלו של גידי גלבוע:

את הנחרצות של הקו של לאדה אפשר אפילו לראות באיורים שעשיתי לספר מה הם עושים שכתב אהרן שמי:

ואת ההשפעה של אנדרי פרנסואה הגאון אפשר לראות בעיקר כשעשיתי רישומים במכחול ללא סקיצות, כמו האיורים שלי לספר בינה נוסעת מבנימינה, ספרה של יונה טפר:

כאן אני מפסיק כדי לא להאריך. ההמשך יבוא ברשומה הבאה.