בין ראדא ללאדה – עוד על המאיירים הצ'כים

הרבה למדתי מרות בונדי, וגם אחרי מותה היא ממשיכה ללמד אותי.

בתה, טלי בשן, נתנה לי כמה ספרים מהספרייה הנפלאה של רות. אחד מהם הוא זה:

"מרד בספינה מיור דיטריך", שכתבו שני סופרים: יארוסלב זאק (Žák) וולאסטימיל ראדא.

מהספר הזה הגיע אלי בפעם הראשונה שמו של ראדא.

לפני שאסביר איזה עניין גיליתי בו, עוד משהו על רות בונדי: מרות למדתי (ולא היא לימדה אותי) את החיבור הנפלא בין הומור ורצינות. שהומור יכול להיווצר אצל אנרכיסט שחי חיים פרועים כמו האשק, או כמו הראבל, אבל גם אצל יוצר מיושב ואולי אפילו "בורגני" כמו יוזף לאדה או קארל צ'אפק.

רות העריצה את אגון ארווין קיש ואהבה את הראבל, שני יוצרים שההומור שלהם היה ספוג באלכוהול. אבל גם את צ'אפק הנפלא, איש שקול ורציני שבמודע כתב באופן עממי והיה מקורב לנשיא.

בכמה הזדמנויות כתבתי וגם דיברתי על הקשר בין ההתעוררות הלאומית הצ'כית עם האמנות החזותית, ובעיקר עם שני זרמים שהשפיעו בתקופה ההיא, אבל ביניהם לא היה קשר רעיוני – האר-נובו והקוביזם.

מי שמכיר את פראג רואה בה ובמבנים שלה ביטויים מובהקים של שני הזרמים האלה.

גם באיור אפשר לזהות סימנים לשני הכיוונים האלה.

שני מאיירים מצוינים גדלו ולמדו בפראג, שניים שלדעתי הם מהגדולים באיור בכלל: יוזף לאדה

…וולטר טרייר.

טרייר עבר בגיל די צעיר לגרמניה, ומאוחר יותר נמלט, בשל יהדותו, לאנגליה וסיים את חייו בקנדה. לאדה חי כל חייו בצ'כיה (צ'כוסלובקיה).

שניהם ינקו מהאמנות הצ'כית, ולא אגזים אם אומר שאת השורשים שלהם אפשר למשוך עד תיאודוריק המסטר שצייר איקונות.

כמו שההיסטוריה הצ'כית ספוגה באגדות, כך גם האמנות החזותית ספוגה בפולקלור. גם מבשרי האמנות המודרנית, מאנס ואָלֶש, אפשר לומר בלי להגזים שהיו גם מאיירים.

האיור התחיל להיפרד מהאמנות באירופה המערבית באמצע המאה ה-19. אצל הצ'כים זה לא ממש קרה.

לאדה לא היה צייר קוביסטי מובהק, כמו למשל יוזף צ'אפק, שהיה גם מאייר וגם צייר:

לא קשה לזהות אצל לאדה השפעות קוביסטיות:

ממש כמו שאפשר לראות אצלו איורים שמזכירים את תיאודוריק:

ולטר טרייר, שעבר לגרמניה, הושפע יותר מ"יוגנשטייל", הגלגול הגרמני של ה"אר-נובו".

אף אחד, כולל אותי, לא טוען שהוא מאייר בסגנון האר-נובו, אבל משהו מהקווים המסולסלים והצמחיים, שהגיעו עוד מהניאו-גותיקה, חדר לאיורים של טרייר:

ואז גיליתי לשמחתי שיש מאייר נוסף שאני יכול למקם ממש בין שני הענקים האלה, וזה ולאסטימיל ראדא.

אז למה אני מתכוון כשאני אומר למקם אותו בין לאדה לטרייר? – בעיקר לכך שהוא לא הושפע מהתנועות והאסכולות באמנות בת זמנו, אלא התרכז בסיפור.

זה מתבטא גם בסגנון, כלומר הוא פחות מסוגנן מלאדה ופחות "מדויק" מטרייר. הקו שלו חופשי ודי משתנה, ולפעמים הוא חוזר על הקו כמה פעמים. אבל הוא שונה מהם גם בנושאים. הוא הרבה פחות צנוע מהשניים ההם, שלא תמיד הדגישו את עיקר האקשן ואפילו את האלימות.

ראדא אהב לצייר תמיד את שיא האקשן כמו באיורים האלה:

כמעט כל מאייר ספרים מתלבט בסוגיה הזאת – האם לאייר את שיאי העלילה או להתרכז בסצנות שוליות או בהרחבה של פרטים שהסופר לא מרחיב בהם כמו נוף וכו'.

אלא שראדא הוא גם סופר, וחלק גדול מהאיורים שלו נעשו לסיפורים שהוא עצמו כתב או שהיה שותף בכתיבתם. למשל הסיפורים האלה, שאותם כתב ביחד עם ירוסלאב זאק:

יחד עם הספר שהראיתי בהתחלת הרשימה, המרד על אניות מיור דיטריך, הם מהווים טרילוגיה.

כמו רוב המאיירים הצ'כים, ראדא היה בעצם צייר, ובעיקר צייר נופים. הנה כמה דוגמאות, רק כדי להדגים שכצייר הוא היה די משעמם:

הוא צייר את הנופים המושלגים האלה שהקהל אהב וכנראה גם קנה. אבל דווקא האיורים שלו יותר חופשיים ומחוספסים, תופעה מעניינת שבדרך כלל היא הפוכה. רוב מי שעוסק גם בציור וגם באיור מרגיש יותר חופשי בציור כמובן. הנה עוד כמה עבודות של ראדא:

איזה שימוש מפתיע בסוגים שונים של קו ושל כלי ציור!

אם מיקמתי אותו בין לאדה לטרייר, הנה איור שלו שנראה כאילו הוא של טרייר:

והנה איור שנראה קצת כמו לאדה וגיאורג גרוס ביחד.

והנה עוד איור שבו הוא מצייר את בעלת הבית שלו. והיא כועסת כמובן, כי בדיוקן שלה היא נראית ממש כמו איור של לאדה. מעניין אם ראדא התכוון לזה.

מאייר נוסף  מאותה תקופה – למעשה קצת מוקדם יותר – הוא אדולף קאספר (Kaspar), שאין לו ממש קשר לרשומה הזאת, אבל גם עליו לא שמעתי עד שגיליתי אותו בספר הזה, מזמורים לחג המולד:

גם אותו קיבלתי מטלי בשן, מהספרייה של רות בונדי.

ביני לביני אני מכנה את קאספר "קייט גרינווי הצ'כי".

קאספר מבוגר מראדא ב-18 שנה. גם הוא היה צייר ומאייר. הקו שלו הוא הרבה פחות חופשי מהקו של ראדא. ובכלל, ליד הדור הבא – לאדה, טרייר וראדא – הוא מתקתק ושמרני. הנה כמה ציורים שלו:

קאספר אייר לכמה מהסופרים הצ'כים החשובים, ביניהם יאן נרודה ואלוויס איראסק. הוא מת בשנת 1934 כשהיה בן 57.

עוד על איור צ'כי ראו גם ברשומה הזאת.