למה כתבתי בכותרת "הנטייה שלנו לסימטרייה"?
כי אם תחפשו ברשת איור של קורי עכביש תקבלו בדרך כלל משהו כזה:

ואם תתבוננו טוב תראו שהקורים שבחלק התחתון מצוירים באופן כזה שאינם כפופים לחוקי הכובד והם נוטים כלפי מעלה.
בעצם הציור היה צריך להיות כך:

מתוך שאיפה להיות סימטריים, כמעט כל המאיירים עושים את הטעות הזאת:


אפילו גדול המאיירים, ראלף סטדמן, כשהוא מצייר קורי עכביש עושה את הטעות הנפוצה:

הנה בהגדלה:

הרשומה הזאת היא על קורי עכביש ועל עכבישים.
כשאני בודק מתי אני משתמש בקורי עכביש באיור, מתברר שבדרך כלל זה לסמן זמן שחולף, כמו באיור הזה משנת 1986 שהופיע ב"ידיעות אחרונות" ונעשה לרשימה שעסקה באנשים שלא מסוגלים להחליט:

ברשומה כמו שאיש אחד אמר פעם עשיתי איור למשפט הידוע של וודי אלן:
לא רק שאין אלוהים, נסה להשיג אינסטלטור בסוף שבוע"
וכך בעזרת קורי עכביש ניסיתי להמחיש את הזמן שעובר:


במקרים אחרים המטרה היא לתאר פינה נידחת או מוזנחת בחדר שבקושי מגיעים אליה, כמו באיור הזה מהספר הנמר של טרייסי:

הספר הזה, שכתב יהודה אטלס, ילד מתאר את הדברים שהיה רוצה לראות:

יש בו משפט כזה:

הוא מתחרז עם המשפט "ואיך חפרפרת תופרת חורים".
בספר הזה:

ישנן שתי כפולות שעוסקות בקורי עכביש. האחת היא זו:

והשנייה זו:

גם בספר שלי על המפה התפרסמו שתי וריאציות שבהן יש קורי עכביש:


וכעת לאַנַנְסִי, הגיבור האפריקאי.
בשנת 1988 איירתי להוצאת עגור את הספר הזה שכתב שלמה אבס:

רק אז בזכות שלמה הכרתי את הדמות "אננסי".
הדת האקאנית, שמקורה בגאנה ובמזרח חוף השנהב, הביאה לעולם ובעיקר לאפריקה את אננסי, גיבורם של אגדות רבות.
אננסי הוא עכביש בעל פנים אנושיות. ברוב האגדות הוא מתואר כיצור ערמומי ובעל תחבולות. על פי אחד הסיפורים הוא מצליח לנכס לעצמו את כל הסיפורים שהיו שייכים לאל ניאמה, כשהצליח לבצע שלוש משימות שניאמה הטיל עליו. המשימה הראשונה הייתה להתגבר על הצרעות:

המשימה השנייה הייתה להתגבר על אוניני הנחש:

והמשימה השלישית – להתגבר על אוסבו הנמר:

כמו שאתם רואים, האיורים שעשיתי לספר הם בעצם צלליות. הייתי די מרוצה מהאיורים דווקא בגלל שהם שונים. בכל הספר נמנעתי מלצייר קורי עכביש, ורק בעטיפה ציירתי קורים, ולא תופתעו שגם אני עשיתי בהם את הטעות הנפוצה:

אז הנה עוד כמה איורים מהספר הזה:




הנה כך מצויר אננסי בהמון ספרי ילדים ברחבי העולם:







וכעת לעוד כמה ספרי ילדים ונוער שבהם יש עכבישים וקורים.
והראשון הוא הספר הזה, שכבר נחשב לקלאסיקה, בעיקר בארצות הברית:


בעברית שינו לו את השם:

הסופר הוא אלווין ברוקס וייט (E.B. White) (1985-1899) המוכר גם מהספר סטיוארט ליטל, שהפך גם לסרט; המאייר, עליו כבר כתבתי בעבר, הוא גארת ויליאמס (1996-1912). ויליאמס גדל במשפחה של אמנים והתפרסם כמאייר וככותב של ספרי ילדים ונוער. בשנת 1958 גרם לסערה בעולם הספרים בארצות הברית כשכתב ואייר את הספר הזה:

הרעיון לחתן ארנבים מצבעים שונים היה ממש חתרני בשנות ה-50.
הנה מה שכתוב בעטיפת הספר חוות הקסמים:
אגב, הספר תורגם לעברית יל ידי זוהר שביט שהשנה זכתה בפרס ישראל, וזאת הזדמנות לשלוח לה ברכה מכולנו!
הנה כמה איורים מהספר:




עוד ספר שנמצא בספרייה שלי הוא זה:

ספר שיצרו זוג אוסטרלי, ג'ני וגנר ורון ברוקס, שהם מהידועים שבין יוצרי ספרי הילדים באוסטרליה. רון ברוקס הוא מאייר אוסטרלי ידוע, שהעלה את אוסטרליה על מפת האיור העולמי והתפרסם בעיקר בכמה ספרי חיות שיש בהם ייחוד בסגנוּן ובעיצוב.
גם הספר הזה, אָרָנֶאָה, שאויר והודפס בשחור-לבן הוא יוצא דופן במדף ספרי הילדים. האיורים מבוצעים במאות אלפי קווים ותוכלו לראות בספר כפולות כאלה:

וגם כאלה:

וגם כאלה:

זהו סיפורה של ארנאה, עכבישה שמנסה לשרוד בעולם של בני אדם, מצליחה לשרוד משבר מזג אוויר וחוזרת לטוות קורים. הנה עוד כמה איורים ממנו:




התכוונתי לְסַפּר על עוד כמה ספרים מהשפע העצום והמפתיע של ספרי ילדים שהגיבורים שלהם הם עכבישים. אך מכיוון שהרשומה מתארכת, אביא פה רק עטיפות של ספרי עכבישים בלי פירוט.
הראשון הוא ספר של אריק קארל:

המוכר היטב מהספר הזה:

והנה עוד עשרה ספרים:










ומישהו אפילו המציא כתב קורי עכביש:








יפה שיש הרבה ספרים על עכבישים…
האיורים של ארנאה מקסימים במיוחד
כאשר רשת קורי העכביש מאוזנת, למשל בין ענפי שיח, היא סימטרית יחסית.