לאייר זה לוותר על כל שאר האופציות

המשפט הדי בנאלי הזה שבחרתי בו ככותרת לרשומה הוא נכון כמובן לגבי כל החלטה בחיים. ברגע שהחלטת משהו הרי ששאר האפשרויות נמחקות. אבל בניגוד לחיים, שם ברוב המקרים האופציות נעלמות, באיור יש לפעמים יש תיעוד לאפשרויות שלא בחרת.

ברשומה הזאת אני מבקש להראות את האופציות שלא נבחרו.

חלק קטן מהדברים שאראה כאן אכן נשארו אצלי במהלך החשיבה על האיור ונמצאים בארכיון שלי במגירה עם הכותרת "לימודים". את השאר הכנתי לצורך המחשה עם ההסברים, במיוחד לרשומה הזאת.

לפני שאמשיך, כמה מילים על תהליך ההחלטה, שהוא בעיניי החלק המעניין של עבודת המאייר:

באיור של רצף, דהיינו של ספר מאויר, חלק מההחלטות קשורות לעובדה שיש בספר עוד איורים ויש להתחשב בהם וכמובן בעוד דברים, כמו למשל איך לא להסגיר את ההפתעה שבטקסט, מאחר שאת הטקסט קוראים כמובן רק לאחר שרואים את האיור שבאותו עמוד.

גם ההחלטה איזו מהדמויות להדגיש קשורה להמשך הרצף, ועוד ועוד (ועוד ועוד…).

פעם כהכנה לתרגיל הראיתי לתלמידים שלי את האיור של עטיפת הספר אמיל והבלשים – לדעתי אחד האיורים הגדולים שנעשו במאה ה-20. המאייר הוא ולטר טרייר:

ואז איירתי חמישה איורים לאותה סצנה, כאשר בכל אחת מהאופציות ניסיתי להדגיש משהו אחר:

1. סצנה פשוטה מנקודת מבט אובייקטיבית (ולא מלמעלה כפי שצייר טרייר):

2. כאן הגנב מופיע בחזית ואת השניים שעוקבים אחריו בקושי רואים:

3. כאן הדגש הוא דווקא על הילדים העוקבים ובעיקר על אחד מהם:

4. כאן יש מעין "תוספת עלילה": הכנסתי את הילדים העוקבים ממש לביוב, מה שלא מוזכר בטקסט (לא תמיד הסופר אוהב אפשרויות כאלה):

5. נקודת מבט דרמטית ("דרמטית" מאחר שהסיכוי שבמציאות תראו משהו כזה הוא קטן:

וכעת לבחירות שלי מהספר והילד הזה הוא אני.

בגלל אילוץ החלונות האיור לשיר הזה בספר נראה ככה:

הנה כמה אופציות שכמובן לא נכנסו, וכל אחת מהן מדגישה משהו אחר בסיפור:

כאן רגע הקבלה של המגפיים, ולפי הפרצוף של הילד הקורא יכול לדעת אם האימא כבר הזהירה אותו לא ללכת בבוץ או עדיין לא.

יכולתי לאייר משהו כזה:

הקורא יכול להבין מזה שבעצם לילד אין בכלל חשק לנעול את המגפיים, או אולי אפילו שהוא כבר חזר מהטיול (במקרה זה הייתי צריך לצייר בוץ על המגפיים).

ואפשר כמובן לתאר את התסכול:

או דווקא לאייר את הילד, שאומנם שמע את האזהרה אבל בחר לא להתייחס אליה:

בספר והילד הזה הוא אני השתמשתי בחלונות במקרים רבים דווקא כדי להסתיר.

קראו למשל את השיר הזה:

אם אני בוחר באיור כזה:

הוא יכול להסתיר מהקורא אפשרויות רבות, כולל סצנות שלפני השבירה:

וגם סצנות של אחרי השבירה:

חלק מהאופציות יש להן משמעות של הזמן המדויק.

בספר הילד הרע של לאה גולדברג יש עמוד כזה:

ולפי ההבעה של הדודה ברור שהילד כבר אמר לה "את טיפשה" (והוא אפילו מתבייש…).

אבל אם הייתי בוחר לאייר משהו כזה:

הקורא היה מבין מזה כמה דברים:

א. שהילד אומר את זה מתוך כעס!

ב. שהדודה טרם שמעה או טרם הפנימה…

ולעומת זאת איור כזה:

היה מעביר לקורא אווירה שונה של הסיטואציה.

אחד הספרים שאהבתי לאייר הוא הספר הזה:

הטקסט נתן לי שפע הזדמנויות לאייר סיטואציות דמיוניות, מכיוון שאימליה היא לפעמים פיה טובה ולפעמים מכשפה מרושעת.

הנה כמה עמודים שמדגימים את הטוב שעשתה כשהית פייה:

הנה כמה עמודים מתוך הספר שמראים את מעלליה הרעים:

אז לסצנה שבה היא מכניסה חמורים למסעדות (שבעיניי, בניגוד לעיניה של המחברת, הסצנה לא נחשבת למשהו שלילי) הכנתי שתי אופציות שלא נבחרו:

בתקופה הקרובה אביא עוד רשומות ממגירת "לימודים".