העיר ליד הים והצבע שמשתלט

כשעבדתי על הרשומה שירת הים של דנה וחיפשתי מאיירים שמאיירים ים, הגעתי לספר נפלא שנמצא בספרייה שלי וכבר מזמן רציתי לכתוב עליו ועל המאייר שלו:

המחברת היא ג'ואן שוורץ (Joan Schwartz), והמאייר הוא סידני סמית:

סידני סמית הוא קנדי, ואגב כך בהזדמנות אעלה רשומה על מאיירים קנדים לספרי ילדים. יש בהם מצוינים.

העלילה של העיר ליד הים די פשוטה, אבל היא נותנת הזדמנות למאייר להעביר את המסר. מדובר ביום בחייו של ילד שגר קרוב לים. אביו הוא כורה פחם, שעובד במכרה שנמצא ממש מתחת לים.

הנה חלק מהאיורים מהספר בליווי הטקסטים, שתרגמה ענת פוֹקס:

ספר עצוב ומאויר להפליא.

והנה עוד ספר שאייר סמית, פרחי המדרכה, שראה אור בשנת 2015:

הכותב – או יותר נכון בעל הרעיון, כי בספר אין מילים – הוא ארנו לוסוֹן. בספר יש רק איורים. גם הספר הזה, כמו הספר שלעיל, מתחיל באווירה אפורה. רואים שם ילדה ואבא שהולכים יחד בעיר. האבא לא כל כך שם לב לילדה, אבל היא מבחינה בכל פרח שגדל בחריצים שבין המרצפות במדרכה, ובאמצעות תשומת הלב שהיא מעניקה למה שמכונה "הדברים הקטנים", מתמלאים דפי הספר בצבעים, עד שבסופו כמובן הצבע שולט.

הנה כמה איורים ממנו:

הטריק הזה שהצבע לאט לאט נכנס לספר הוא לא חדש. למשל, ב-2003 איירתי ספר עם רעיון אילוסטרטיבי דומה, כלומר 12 שנה לפני פרחי המדרכה, ואני בטוח שגם לפני כן היו ספרים עם רעיון דומה.

הספר שאיירתי הוא זה:

כתבה אותו יעל זיידמן.

בגב הספר, שגיבוריו חתולים, ציירתי את יעל לפי בקשתה כך:

הנה כמה איורים מהספר, שבראשיתו יש מעט מאוד צבע, בעיקר באוזן ובזנבו של החתול הגיבור. ולקראת הסוף, כשהחיוך חוזר, גם הצבע חוזר:

זה גם אחד הספרים הבודדים שכתבתי את הטקסט שלו ביד.

הנה האיור מהפורזץ (בטנת הספר):

***