המאיירים המשפיעים בתקופה שלמדנו איור

למדתי בבצלאל בין השנים 1959-1955. למדנו שם "גרפיקה שימושית", מה שהיום השתדרג ל"תקשורת חזותית", גם ציור, דהיינו "אמנות", וכמובן איור.

עדיין לא ידעתי שהחיים יובילו אותי לאיור, אבל כבר גיליתי נטייה לאיור, גם בגלל שהייתי מכור לספרים ולקריאה, וגם בגלל שהמורה שלנו לאיור יוסי שטרן היה מורה כריזמטי וחברי.

עבודת הגמר שלי באיור הייתה לאייר לספר צ'יבי של בלה סנש (לצערי האיורים האלה לא שרדו).

הכרנו מעט מאוד ספרים מאוירים מחו"ל, כלומר את אלה שלא תורגמו, ותרגומים היו מעטים.

אבל הושפענו או קיבלנו השראה גם מספרים שלא הכרנו, ספרים שראינו איורים מהם פה ושם, בעיקר בכתבי עת ובשנתונים שעסקו בעיצוב גרפי, שהעשירים מבין התלמידים היו מנויים עליהם ולפעמים אפילו מעתיקים מהם רעיונות.

אני מביא כאן וברשומה נוספת שורה של מאיירים מהשנים ההן, חלקם גם כתבו ספרי ילדים.

היום אני יודע שרמת האיור הייתה אז גבוהה יותר מהממוצע של הספרים המצליחים שרואים היום בחנויות הספרים, והסיבה פשוטה: המחקרים בדבר "מה ילדים אוהבים" ו"מה ההורים קונים" ובכלל כל עניין הרייטינג, השיווק ודירוג רבי המכר, היו אז בחיתוליהם, וספרים יצאו בעיקר די דומים למקור, כפי שהיוצרים כתבו ואיירו, בלי התערבויות ותכתיבים של מו"לים ועורכים ברוח התקינות הפוליטית או הסיכוי להימכר.

התייחסתי לזה ברשומה על איור ספרי ילדים פולנים.

מה שמאפיין את השנים האלה היו מאיירים רבים שהוכשרו כמעצבים, בשונה מהתחלת המאה ה-20, שאז רוב המאיירים הגיעו מלימודי אמנות. וכמובן שאת חלק מהאיכויות צריך לזקוף גם לכך שהדפוס התפתח מאוד אחרי מלחמת העולם השנייה.

לא שמרתי כאן על איזה רצף כרונולוגי, והצגת המאיירים והספרים היא אקראית.

הערה: על כמה מאיירים בולטים מהתקופה אליה מתייחסת הרשומה הזאת כתבתי בעבר בהרחבה ולכן לא כללתי אותם כאן. מדובר בשמות כמו אנדרה פרנסואה, הזוג פרובנסן, ג'ורג' הים, יאן לניצה, יז'י טרנקה, בן שאן ולודוויג במלמנס.

על המאייר הראשון שאציג כתבתי בעבר, אבל בחרתי לספר עליו שוב. שמו יאן באלט.

הוא חי בין השנים 2009-1913, ובעיני הוא מייצג בצורה מאוד אופיינית את התקופה שעליה אני כותב.

בעיקר במשטחים הצבעונים ובשילוב של כתמי צבע וקו, ובסגנוּן שנראה לעתים כמו קולאז'.

באיורים שלו היה יסוד נאיבי, אבל גם משהו סאטירי-הומוריסטי.

הוא נולד בגרמניה, ובשנת 1938 גויס לצבא הגרמני, אבל זמן קצר לאחר מכן היגר לארצות הברית.

ספר הילדים הראשון שלו היה איימוס והירח, שיצא לאור כשבאלט היה בן 35.

בשנת 1973 הוא עבר לצרפת ושם הפסיק לאייר והפך לצייר, אם כי הציורים שלו היו יותר "איוריים" מהאיור.

המאיירת הבאה עדיין מייצגת את האיור שלפני המלחמה. היא בריטית ושמה קתלין הייל (קיבלה את התואר קצינת המסדר הבריטי) 2000-1898. הייל גם כתבה ספרי ילדים.

האישה הזאת, שחיה עד גיל 102, מייצגת בעיניי הומור תמים שאין בו נטייה לווירטואוזיות. היא התפרסמה באנגליה, בעיקר בגלל הספר אורלנדו החתול מרמלדה:

הספר היה הצלחה ענקית שהניבה סדרה של 18 ספרי המשך. הראשון יצא לאור ב-1938 והאחרון ב-1972.

הנה עוד שני איורים שלה:

כעת נעבור למאייר שוויצרי – הנס פישר (Hans Fischer):

דווקא השוויצרי הזה הכניס בשנים ההן חופש לאיור בספרי הילדים, כמו בספר חתול במגפיים:

או בספר הזה על חג ההודיה:

פישר, שכונה פיצ'י, גם אהב חתולים כמו הייל אבל לא היו לו חיים ארוכים כמוה. הוא מת בגיל 49 בשנת 1958. ובכל זאת ההשפעה שלו באיור הייתה רחבה, בעיקר בשימוש בכתם ובקו באופן קונטרפונקטי:

עוד מאייר שהיה אשף הקווים הוא סטיג לינדברג (Stig Lindberg), שחי בין השנים 1982-1916.

לינדברג נחשב למעצב חשוב בשוודיה. הוא עסק בתחומים רבים: ציור, עיצוב בדים, קרמיקה וזכוכית. מבט מהיר על האיור הזה מבהיר איזו השפעה הייתה לו על מאיירים רבים: