סמואיל מרשק או קורותיו של מפוזר

עוד כשהייתי ילד הכרתי היטב את הקריקטורות של יוסף בס.

הוא היה הקריקטוריסט של הארץ והוריי היו חתומים על העיתון.

למי שלא זוכר את הסגנון של בס בקריקטורות, הנה כמה מהן:

בס (1955-1908) עלה ארצה בשנת 1936, למד אדריכלות בטכניון והתחיל לפרסם קריקטורות בעיתון הארץ. את הקריקטורות הוא אסף בעשרה ספרים. בין השאר אלה:

בס היה קצין ההסברה הראשון של משטרת ישראל, ולימים הקים גם משרד פרסום.

כאן יש לי הערה אישית: בשנות ה-60 המוקדמות, כשרציתי להתחיל קריירה של מעצב גרפי, ביקשתי להיפגש עם בס אבל הוא סירב.

ברשומה הזאת בחרתי לספר על בס כמאייר ספרי ילדים, וזאת בעקבות הספר הזה, שיצא בשנת 1959 בהוצאת מסדה:

זה כמובן מחייב אותי לכתוב משהו על סמואיל מרשָק, שאני מניח שרובכם מכירים:

וגם אם השם לא מוכר לכם, את המפוזר מכפר אז"ר בוודאי כולכם מכירים.

יש משהו כמעט לא נעים בכך ש"המפוזר" מיוחס ללאה גולדברג. אפילו אם פה ושם מציינים שזה "בעקבות מרשק", אני עדיין מרגיש אי נוחות.

הנה כך הוא ברוסית:

עוד אחזור ל"מפוזר". אבל עוד כמה מילים על מרשק.

כאן הוא בפסל שעומד בוורוֹנֶז', עיר הולדתו:

ברוסיה מרשק נחשב לאבי ספרות הפעוטות, אם תרצו – ה"לוין קיפניס" שלהם. מאחר שהוא היה יהודי, ואפילו קצת ציוני, יש המון תרגומים של עבודותיו לעברית.

בין המתרגמים: לאה גולדברג, בן-ציון תומר, חנניה רייכמן, מרים ילן שטקליס, אברהם לוינסון, רפאל אליעז, חנן שדמי, אברהם שלונסקי ולאחרונה גם עינת יקיר.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, מרשק חיבר סיסמאות בחרוזים נגד האויב הנאצי.

הוא קיבל פעמיים את "פרס סטאלין" ופעמיים את "פרס לנין".

ובחזרה למפוזר… ברוסיה שמו לו המאיירים בדרך כלל מחבת על הראש, כך זה כנראה בטקסט המקורי.

בדבר לילדים פרסמה לאה גולדברג את השיר הזה:

באחת המהדורות הופיעו איורים של גולדברג עצמה, שמאוד אהבה לאייר, ולדעתי קצת חבל.

למי שרוצה לדעת עוד על המפוזר של לאה גולדברג, כדאי לקרוא את הרשימות של חוקרת ספרות הילדים דוקטור שמעונה פוגל.

בשנות ה-70 הראשונות, ניסינו אריק ואני, במסגרת סטודיו קרמן/קרמן, לעסוק גם במו"לות, לצערי לא בהצלחה גדולה, ויזמנו את הספר הזה באנגלית, עם איורים מצוינים של אבנר כץ:

הנה שתי כפולות מהספר הזה בגרסה האנגלית:

והנה התרגום של בן-ציון תומר עם האיורים של יוסף בס, עם השם הלא כל כך מוצלח "הנה מר מפוזר… שבתרגום שלו הוא גר ברחוב כּוּזָר:

וכאן אני מגיע לאיורים של בס ולהתלבטות שלו כאשר עבר מציור קריקטורה לספר ילדים. כאשר יש בספר סיפור הומוריסטי, שהגיבורים שלו הם אנשים מבוגרים, בס נצמד לסגנון הקריקטורי המוכר, שהקו שולט בו:

כאשר הוא נאלץ לצייר ילדים, הוא ניסה להיות "מאייר לילדים של התקופה", וזה בלשון המעטה די חלש:

לפעמים, כשהוא זנח את קווי המתאר, הוא השיג תוצאה יפה, בעיקר כשלא היה מדובר בילדים:

גם בחיות שלו יש חן מסוים:

גם הסיפור שברוסית נקרא המטען, על הגברת שמגיעה עם כלבלב לרכבת ובסופו של דבר מקבלת כלב ענק, זכה לכמה תרגומים ואיורים בעברית.

הנה שתי עטיפות לספר הזה באנגלית וברוסית:

והנה השיר בתרגומו של בן-ציון תומר עם איורים של בס:

והנה שני איורים שלי לתרגום של מרים ילן שטקליס, מהספר כלבים כלבים שערכה נירה הראל:

כאן, כמו שראיתם, מרשק לא מוזכר.

בשנת 2017 ראה אור תרגום, שאני מניח שהיה הכי נאמן למקור, של עינת יקיר עם איורים של ליאורה גרוסמן:

והנה שני איורים ממהדורה רוסית:

לסיום עוד עטיפות של ספרי מרשק בשפות שונות:

ואם לא האמנתם שהוא אהב ילדים, אז הנה:

*

נספח – שיתוף הפעולה של מרשק עם לבדב

ולדימיר לבדב הוא אחד המאיירים הרוסים האהובים עליי, וכתבתי עליו בעבר. בין השניים היה קשר ידידותי וגם מקצועי. הם שיתפו פעולה בכמה ספרים הנה שלוש כפולות מתוך ספר הגלידה: