מוזיקה בספרי ילדים

קשה לכתוב על איורים שקשורים למוזיקה בלי להזכיר את גרארד הופנונג.

אבל מכיוון שבעבר העליתי רשומות שעסקו בו ובעבודותיו, סלחו על כך שהפעם הוא ייעדר מהרשומה.

בשנת 1991 בא אליי ידידי זיסי סתווי, שהיה העורך של מוסף הספרות של ידיעות אחרונות, והביא איתו את יעקב מישורי, שהיה אז נגן קרן ראשי בתזמורת הפילהרמונית הישראלית ועסק גם בכתיבה.

ההיכרות עם יעקב הניבה את העטיפה הזאת, שעשיתי לספר הסיפורים שלו השקר הכפול:

מאוחר יותר עשינו יחד את ספר הילדים הזה:

בהערת ביניים – עד היום אני לא מבין למה שם ההוצאה ושנת ההוצאה לא מוצגים בספר.

לפעמים כשאני אומר שאני צרכן בלתי נלאה של מוזיקה קלאסית, אבל לצערי הידע שלי במוזיקה הוא כמעט אפסי, אני מקבל מייד את התשובה הגנרית: "לא צריך להבין, העיקר שאתה נהנה" – תשובה שאני מקבל גם על היחס שלי ליין ולעוד הרבה נושאים.

למרות שבצעירותי הרביתי לקרוא בספרים על מוזיקה, ובעיקר אהבתי מאוד את הספר הזה:

מהספרים למדתי אומנם לאהוב מוזיקה, אבל לא להבין.

כשיעקב מישורי הציע לי לאייר את כלי התזמורת שמחתי מאוד.

הנה גב הספר:

והנה הפורזץ (בטנה):

והנה כמה איורים מהספר:

לצערי אין בעברית ספרים רבים לילדים על מוזיקה, לכן בחרתי להציג כאן כמה ספרים מחו"ל ולספר מעט על המאיירים שלהם.

כשאני כורך ביחד שתי המילים "איורי מוזיקה" אני נזכר במשפט חשוב של שלום עליכם:

תמיד צריך לזכור ש"לביבות בחלום" זה חלום ולא לביבות.

אז זה כדי שלא תשכחו שאני מבין אולי משהו באיור, אבל לא במוזיקה.

הספר הראשון שאציג הוא זה:

הוא נכתב על ידי ברנדון סטוסוי (Brandon Stosuy), שהיה אוצר מוזיקה וכתב כמה ספרים בתחום היצירתיות.

המאיירת היא איימי מרטין, סופרת ומאיירת, שבין השנים 2010-2002 הייתה טייסת מסוקים!

האיורים של מרטין מסוגננים במשטחי צבע נקיים, ללא קווי מתאר. הנה שני איורים שלה מספר אחר על מוזיקה בשם העיר הסימפונית:

ועוד ספר:

– ספר שלוקח ילדים למסע מוזיקלי מסביב לעולם במגוון סגנונות, מבאך ועד בילי אייליש וממוצרט ועד מרים מקבה.

מי שכתבו אותו הם מרי ריצ'רדס (Mary Richard), סופרת אנגליה, ודייוויד שווייצר (David Schweitzer), מלחין ופזמונאי אנגלי. המאיירת היא רוז בלייק, שנולדה בלונדון בשנת 2000. הסגנון שלה מזכיר את זה של איימי מרטין, אף הוא נטול קווי מתאר, אבל באיורים שלה יש לשמחתי יותר הומור. הנה שלושה איורים שלה:

הספר הבא הוא זה:

כתב אותו אחד הסופרים המצליחים של זמננו, דן בראון, מי שכתב את צופן דה וינצ'י, הסמל האבוד ועוד. דן בראון רוצה לתרום את חלקו בשיפור החינוך בעולם, ואת התמלוגים ממכירת הספר הוא תרם לקרנות צדקה. בראון בנה עלילה שבה פוגשים הקוראים חיות מנגנות מכל העולם, וסוזן באטורי (Susan Batori) הוסיפה באיורים שלה הומור חזותי. באטורי היא מאיירת הונגריה, שהאיורים שלה הם בעצם קריקטורות. היא חיה בבודפשט עם החתולה שלה קמילה.

הנה שני איורים שלה:

גם הספר הבא הוא על בעלי חיים מנגנים:

בספר הבא המחברת, שהיא מורה למוזיקה, ממש מנסה ללמד מוזיקה ילדים מגיל 4 עד 16. זה הספר:

עוד שיעור, אבל הפעם סיפור על שיעור במוזיקה:

המחבר הוא דייוויד ויינסטון (David Weinstone), פאנק-רוקר עם הכשרה במוזיקה קלאסית, שמנסה להסביר לילדים למה כדאי להתאמץ כדי ללמוד ולסגל משהו חדש.

המאייר הוא וין פוגל, ברזילאי במוצאו, שחי שנים רבות בניו יורק והצליח שם מאוד כסופר ומאייר. אצלי הציון שלו בינוני.

הנה משהו כדי שתבינו את רוח האיורים שלו:

ומשהו על ג'אז לילדים:

המחברת היא לייזה וילר (Lisa Wheeler), והמאייר הוא שמשך את תשומת ליבי. שמו גרגורי כריסטי, צייר שבאיורים שלו לספרי ילדים אין שום התיילדות ויש בהם חופש נפלא. למשל כאן:

וכמובן הספר הזה:

כתבה אותו דוקטור רקה ס. רג'אן, מוזיקאית ומחנכת שחיברה ששה ספרים על שילוב האמנות בחינוך.

אבל אני מביא אותו בגלל המאיירת טניה יאקונובה, מאיירת שאני אוהב מאוד ובעבר כבר כתבתי עליה, למשל כאן.

הנה כמה איורים שלה:

יאקונובה היא אוקראינית במוצאה. כיום היא חיה ועובדת בלונדון.

ולסיום עוד כמה ספרים:

עוד על איורים ומוזיקה ראו גם כאן.