כמו שאיש אחד אמר (4)

זאת כבר הרשומה הרביעית שבה אני מביא כאן אמירות מעניינות של אנשים מעניינים שניסיתי (גם הפעם יחד עם אריק נכדי) לתת להם ביטוי חזותי/הומוריסטי.

מדי יום שני אחר הצהריים אריק מגיע אליי ואני קורא באוזניו ציטוטים שאני אוהב ומספר מה שאני יודע על מי שאמר או כתב אותם, ואז שנינו יושבים, שומעים מוזיקה ומנסים למצוא רעיונות. קדמו לזה כמה שיעורים בהם ניסיתי להעביר לאריק כמה מחשבות על "איך מנסים למצוא רעיון באיור".

ואז אנחנו מספרים זה לזה על מה חשבנו ומראים זה לזה גם סקיצות.

הנה דף סקיצות שלי:

והנה דף סקיצות של אריק:

המשפט הראשון שאני מביא כאן הוא:

המשפט הוא של השחקן ג'ורג' בארנס, שכבר סיפרתי עליו הרבה, ובדרך כלל רוב האמרות שלו היו קשורות לזקנה.

לא בטוח שהצלחנו למצוא רעיון מאד מעניין. זאת התוצאה:

גם את המצוטט הבא אין צורך להציג. מדובר בג'ורג' ברנרד שו, כאן ברישום שלי:

את המשפט הזה כבר הבאתי בעבר:

הנה האיור:

כמובן שאריק היה חייב להזכיר את "מנצ'סטר יונייטד". הוא אוהד מושבע של הקבוצה, וכשהיה בן מצווה, תומר לקח אותו למנצ'סטר לראות משחק ולפגוש שחקנים.

מי שאוהב את ההומור האנגלי, ובעיקר מי שחי בלונדון תקופת מה בשנות ה-60 וה-70 יודע שספייק מיליגן היה כמעט דמות לאומית. הנה אחד המשפטים שהאנגלים אוהבים לצטט עד היום:

הרבה חשבנו אריק ואני על המשפט הזה. כמה שזה נשמע מוזר, די קשה לי לתאר בציור מישהו שלא עושה כלום. הנה מה שעשינו בסוף:

פעם כשהיית אומר "פורד" זה היה כמעט מילה נרדפת ל"מכונית". היום אנחנו היהודים לא זוכרים באהבה את הנרי פורד, שהיה אנטישמי מוצהר ומובהק, ואם אתם רוצים הוכחות הוא גם כתב ספר שנקרא היהודי הבין-לאומי.

הנרי פורד חי בין השנים 1947-1863. כילד הוא אהב לפרק שעונים (זה חלילה לא אומר שאהוד ברק הוא אנטישמי). את האהבה שלו למכוניות הוא התחיל כנהג מרוצים. את המשפט הידוע שלו:

– הכנסנו, אהרן שמי ואני, לספר כמו שאיש אחד חכם אמר פעם:

והנה פיתוח של האיור שעשינו עכשיו:

והנה עוד שתי הצעות:

טרי פראצ'ט היה סופר אנגלי שמת בגיל 66 בשנת 2015. למרות שמת בגיל די צעיר הוא כתב המון ספרים, ורבים מהם תורגמו גם לעברית. הוא השאיר משפט יפה שכדאי לזכור:

כשחשבנו על הרעיון היה ברור שכאן יש לצייר את הסיטואציה, אבל מה יהיו הדברים שמכניסים לראש הפתוח? אז הנה:

ומאנגלי אחד לעוד אנגלי שאהבתי מאוד, וכוונתי לשחקן רוברט מורלי:

זוכרים? האם גם אתם מתגעגעים אליו? הוא שיחק בהמון סרטים שאהבנו, ולמי שלא זוכר הנה כמה:

מייג'ור ברברה; המלכה האפריקאית (שם הוא היה הכומר); בו ברומל (שם שיחק את ג'ורג' השלישי).

הוא שיחק גם על הבמה וגם בסרט בתפקיד אוסקר ויילד, ואהבנו אותו גם בטופקאפי. ואם במקרה לא ראיתם אותו במליונים חמים (Hot Millions) הנפלא עם מגי סמית, אז כדאי מאוד.

והמשפט שאני מביא מפיו כאן הוא:

למשפט הזה עשינו שני איורים:

את שמו של המצוטט הבא, דאגלס ג'ראלד (Douglas Jerrold), לא הכרתי עד שמצאתי את המשפט שהוא אמר:

כשהאיש שאתה מוציא להורג הוא הבוס שלך, זה נותן למאייר אפשרות כזאת:

כשחיפשתי חומר עליו התברר לי שבחצי הראשון של המאה ה-19 הוא נחשב למחזאי, עיתונאי ואדם שנון. כשמת בשנת 1857, צ'רלס דיקנס היה אחד מנושאי ארונו.

ומכאן לעוד משפט של וודי אלן:

ברור שהוא התכוון לערבב פה שני דברים שלא קשורים, ואני בחרתי להפוך את המסר כדי שייראה הגיוני:

ועוד משפט של ג'ורג' בארנס, וגם הפעם לא בענייני גיל:

די התלבטנו אריק ואני עד שהגענו לרעיון הזה:

המשפט הבא הוא של הנרי מילר:

הצעירים של היום כמעט לא מכירים את הנרי מילר. כשהייתי צעיר קראנו את הנרי מילר בהיחבא. מילר, שכתב באופן חופשי על מין, נחשב בעיני רבים כמי שכותב פורנוגרפיה, וכמה מספריו נאסרו לפרסום בארצות הברית, מולדתו.

אז הנה המשפט מעורר המחלוקת שאני מביא:

נסו לחשוב למי שלוח החץ שלו…

הרבה התלבטתי מה לאייר כאן, ואז נתן לי אריק נכדי את הפתרון הזה:

ולמי שלא זוכר, הנרי מילר היה גם צייר, בעיקר בצבעי מים. הנה שלוש עבודות שלו:

ואם המשפט של הנרי מילר היה מפתיע, הרי שהמשפט האחרון כמעט כל אוהבי הכלבים יחשבו שהוא ברור מאליו:

מי שהגה את המשפט הוא ג'וש בילינגס:

בילינגס, שחי בין השנים 1885-1818, היה עיתונאי, סופר ומרצה, שנחשב להומוריסט שנון שהקדים את דיימון ראניון בשימוש בסלנג. אנחנו לא הכרנו שום דבר שכתב, שכן אם אני לא טועה, שום דבר משלו לא תורגם לעברית. אבל כמעט בכל אוסף של אמרות או ציטוטים ראינו את שמו ליד כמה שנינויות.

אז הנה הפתרון האיורי שמצאנו:

***