אבות האיור הצ'כי המודרני

ב-11 בפברואר, בערב לכבוד הספר רצינות ההומור של רות בונדי, דיברתי על מה שמכנים "ההומור הצ'כי". ואז חשבתי שכדאי להעלות גם רשומה על המאיירים הצ'כים.

בחרתי להביא כאן שישה מאיירים שאפשר לכנות אותם, באופן לא לגמרי אחראי, אבות האיור הצ'כי המודרני.

דווקא על שני הגדולים, יוזף לאדה ויז'י טרנקה לא כתבתי כאן. שניהם הופיעו הרבה ברשומות קודמות שלי, ולשניהם השפעה עצומה על המאיירים שאציג כאן ועל האיור הצ'כי בכלל.

אצל הצ'כים, יותר מאשר אצל עמים אחרים, קשה להפריד את האיור מהציור. זה בעיקר בגלל שהאמנות הצ'כית, ובעיקר האמנות הפלסטית, בנויה על יסודות עממיים, פולקלור של סיפורים ואגדות.

ולכן קודם כל אזכיר פה כמה שמות של אמנים צ'כים, שהם הקרקע הפורייה שעליה צמח האיור. הפרטים פה הם במשורה. מי שירצה יוכל כמובן להתעמק יותר.

הראשון הוא יוזף מאנס (1820-1871).

מאנס נחשב לאחד מאבות המודרניזם הצ'כי, והוא אולי האמן המזוהה יותר מכולם עם ההתעוררות הלאומנית הצ'כית (איגוד האמנים ובית האמנים, שבו אני תמיד ממליץ לשתות בירה, קרויים על שמו). הנה שני ציורים שלו:

השני הוא מיקולש אלס (1852-1913)…

שמוכר לאוהבי פראג מכמה בתים שעליהם יש סגראפיטו שלו, כמו זה למשל, בכיכר העיר העתיקה:

ועוד דמות שהשפיעה לא רק על הצ'כים, אלא על כל מי שאימץ מסקנות ממה שנקרא אר נובו, הוא אלפונס מוחה (1860-1939), המוכר בכל העולם.

הנה עבודה אופיינית שלו ששולחת אותנו ישר לפריז:

עוד אמן חשוב לענייננו הוא פרנטישק בילק (1872-1941).

בילק היה בעיקר פסל, והתיירים בפראג מכירים את משה שלו שנמצא ליד בית הכנסת אלטנוישול:

ועכשיו למאיירים.

ששתם נולדו בין השנים 1912 עד 1935, כלומר קצת לפני וקצת אחרי יסוד הרפובליקה הצ'כוסלובקית.

אתעכב במיוחד על האחרון שברשימה, אבל נתחיל עם ג'וזף ליסלר (Josef Liesler) (1912-2005):

– צייר, מעצב גרפי ומאייר פורה מאוד, שהתפרסם בין השאר בעיצוב בולים וזכה בפרסים רבים.

ליסלר אייר מעל 100 ספרים, והנה כמה איורים שלו:

קל להיווכח שליסלר הושפע מהסוראליסטים. הוא היה נער וסטודנט כשהתנועה הזאת הייתה פעילה. אפשר בקלות להבחין אצלו בהשפעה מהסוריאליזם הקולאז'י של מקס ארנסט:

ואפילו משאגאל:

כשראיתי לראשונה את הציור הבא, דון קישוט, הייתי בטוח שזה ציור של יוסל ברגנר.

אבל היו לו גם איורים מציאותיים יותר, כמו זה ליבגני אונייגין:

גם את הפורטרט הזה של פושקין צייר ליסלר:

וזהו מילוסלאב טרופ (Miloslav Troup) (1913-1993):

גם טרופ, שהשתלם בפריז, הביא איתו כמה השפעות משאגאל:

ואולי גם מהפוביזם. הנה כמה עבודות שלו:

ומטרופ נעבור לירוסלאב סריך (Jaroslav Šerých) (1928-2014):

אמן פעיל מאוד. ב-86 שנותיו הוא הציג במאות תערוכות, בצ'כיה ומחוץ לה. שש שנים לפני מותו העניק לו הנשיא קלאוס מדליית הצטיינות. סריך אייר ספרי אגדות רבים, ביניהם גם אגדות יפניות:

וגם אגדות פרסיות ואינדונזיות ואגדות על-טבעיות.

הוא יצר בטכניקות מקוריות על לוחות נחושת וציורי אמייל, ונחשב לאמן הדפס מוערך.

המאייר הבא הוא אדולף בורן (Adolf Born) (1930-2016):

– מאייר וקריקטוריסט עם נטיות סוראליסטיות, שנהנה להמציא דמויות וחיות ולסגנן אותן.

הנה כמה עבודות שלו. הראשונה נקראת חיזור:

וזאת נקראת חטיפה:

וזאת סוזן, חיות ואנשים זקנים:

והנה עטיפה שאייר לרובינזון קרוזו:

וכעת הכירו את זדנק מזל (Zdeněk Mézl) (1934-2016):

גרפיקאי, מאייר ואמן הדפס. אמן אהוב שמת לפני שנים אחדות ונחשב גם למספר סיפורים מצוין.

כמאייר, מזל עבד בעיקר בחומרי עץ ולינול. הוא הכין המון "אקס-ליבריסים" ועטיפות ספרים:

הנה איור שלו למשלי איזופוס:

היה מי שהשווה אותו לרוסו:

והאחרון, שהוא מענקי המאיירים של זמננו, הוא יז'י שאלאמון (Jiří Šalamoun), שנולד ב-1935.

שמחתי לשמוע שרותו מודן ובתיה קולטון הנפלאות מכירות ואוהבות את האיורים שלו. כשניסיתי, דרך חברי יז'י סליבה, לנסות ולהפגיש ביניהם, סיפר לי יז'י ששאלאמון כבר כעשר שנים מרותק לכיסא גלגלים ולא מצייר.

הנה יז'י סליבה ושאלאמון (משמאל):