כריסטיאן מורגנשטרן, והאם לגרמנים יש הומור?

באחד הקטעים המצחיקים ביותר בספר שלושה בסירה אחת, מספר ג'רום על המסיבה שבה שר פרופסור גרמני שירי "עברה וזעם", ושני סטודנטים שידעו גרמנית סיפרו לקהל שמדובר בשירי בדיחה (או בתרגום הישן "קופלטים של בדיחה"). ואxז כל הקהל האנגלי מת מצחוק, והפרופסור כועס וזועם ואומר שמעולם לא נפגע כל כך. בתרגום הישן של אפשטיין מופיע המשפט:

ובמילים פשוטות: ומאיפה הגיעה אלינו השמועה שלגרמנים אין הומור?

אז השאלה הזאת היא נושא הרשומה הזאת, שבמרכזה המשורר כריסטיאן מורגנשטרן.

ואכן לגרמנים לא היה אף הומוריסט חשוב כמו רבלה, מארק טוויין, ברנרד שו או ניקולאי גוגול, שלום עליכם ואפילו לא אפרים קישון, שהגרמנים אהבו כל כך את ספריו.

אם מישהו יתעקש הוא יוכל להזכיר שמות גדולים כמו היינריך היינה, ברטולד ברכט ואפילו אריך קסטנר, שהיה להם הומור מצוין אבל לא נוהגים לכנות אותם "הומוריסטים".

דווקא בסאטירה המצוירת או בהומור המצויר היו לגרמנים אנשי הומור מצוינים, כמו וילהלם בוש ואמני הזימפליציסימוס.

אבל מי שמנסה ללמד סנגוריה על ההומור הגרמני מביא בדרך כלל את שמו של מורגנשטרן, שבו בחרתי להתרכז ברשומה הזאת.

יגידו לכם שהוא גדול כותבי הנונסנס הגרמני, אבל בשונה מכותבי נונסנס אנגלים למשל, הוא גם פילוסוף, ואולי גם "מתקן עולם". אבל האיש הזה, שכתב גם שירה "רצינית", לא רק שלא מוכר ככזה אלא כמעט שלא היה מוכר בחייו.

ולמי שלא מכירים אותו, הנה כמה פרטים על חייו הקצרים:

כריסטיאן אוטו יוזף וולפגנג מורגנשטרן נולד במינכן בשנת 1871 כשאדוארד ליר היה בן 59 ולואיס קרול היה בן 32, ושנה אחת לאחר שנולד כותב הנונסנס האנגלי הידוע הילר בֶּלוק.

המשפחה שלו ידעה להעריך אמנות, ואם צריך לזה הוכחה אז שמו "וולפגנג" זה על שם מוצרט כמובן.

כשהיה בן עשר מתה אמו משחפת, שאז אובחנה גם אצלו.

כשאביו התחתן עם אישה חדשה, כריסטיאן הפך להיות מעין "גיבור של דיקנס", כולל מגורים בפנימיייה שבה נהגו להטיל עונשים גופניים.

כבר בגיל צעיר הוא כתב כמה מחזות שלא שרדו.

ואז התחילה אצלו מה שהייתי מכנה "תיירות שחפת" – הוא עבר מאתר רפואי אחד לשני ולאו דווקא לטובים שבהם, שהיו גם היקרים.

הוא למד פילוסופיה ועסק בתרגום, בהתחלה מצרפתית ואחר כך מנורבגית. בין השאר תרגם לגרמנית את איבסן ואת האמסון.

אבל התהילה שלו באה בעיקר מחרוזי הנונסנס שלו.

בשונה מכותבי הנונסנס האנגלים שהוזכרו לעיל: ליר, קרול, בֶּלוק ואחרים, החרוזים של מורגנשטרן עמוסים במשמעויות, רמזים הגותיים, משחקי מילים מתוחכמים ולפעמים גם שעשועי צורה וטיפוגרפיה, ולכן די קשה לתרגם אותו לשפות אחרות.

כשהיה בן 38 הוא פגש את רודולף שטיינר בברלין. שטיינר, שהיה מבוגר ממנו בעשר שנים, הפך להיות כמעט גורו של מורגנשטרן. ומורגנשטרן מצדו כתב מכתב שבו הציע את שטיינר לפרס נובל לשלום. גם את ההיבט הרוחני, שהאנתרופוסופיה הביאה לחייו, אפשר למצוא בחרוזי הנונסנס שלו.

רוב כותבי הנונסנס הגדולים נחשבים "סופרים לילדים". למרות שמורגנשטרן כתב כמה ספרים שכוונו לילדים, את חרוזי הנונסנס שלו קוראים בעיקר מבוגרים שיודעים היטב גרמנית. הנה כמה ספרי ילדים שלו:

פה ושם יש אנשים כמוני שמכירים את מורגנשטרן בתיווך ויודעים שבגרמנית הוא כנראה נפלא, שכן בתרגומים עוברת רק מעט מהחוכמה של היוצר הזה.

בשנת 2004 הוציאה הוצאת Urachhaus את הספר הזה:

מהדורה מפוארת ארוזה בקופסה מאוירת ברישומים של יגאל תומרקין, שבה 30 שירים של מורגנשטרן בשש שפות: גרמנית, אנגלית, עברית, צרפתית, איטלקית וספרדית.

בעברית התרגומים נעשו על ידי רוני רייך, יצחק שילון, דן דאור, יצחק ברסאם ונטלי קדמון. הנה מתוך הספר הזה, כמה עמודים של השיר גדר הכלונסאות שכל אוהבי מורגנשטרן מתייחסים אליו כשיר הדגל של היוצר הזה.

התרגום במקרה הזה הוא של דן דאור מתוך הספר שירי גרדום שיצא בהוצאת חרגול, עם ציורים של נועם נדב.

הנה כמה עמודים מהספר הזה:

שירי גרדום נחשב לספר החשוב מבין ספרי השירים של מורגנשטרן.

פרט לספר בתרגומו של דן דאור יצאו עוד שני תרגומים לעברית של הספר הזה. אחד בהוצאת "כרמל" בתרגומו של רוני רייך:

ואחד בהוצאת "עיתון 77" בתרגומו של משה גנן:

הנה עוד כמה שירים בתרגום עברי מתוך הספר המהודר הרב לשוני הנ"ל, עם הרישומים של תומרקין:

והנה, להנאתכם אני מקווה, ספרון קטן ובו שיר אחד של מורגנשטרן: הנזלת, עם איורים של מאייר מצוין בשם נורמן יונגה (Junge).

אני מביא את הספר כולו עם תרגום שהכין לי במיוחד מיכאל דק, שאני מודה לו מאוד גם על התרגום וגם על עוד דברים רבים.

(בכל הספר יש רק שש שורות)

נזלת אורבת על המרפסת,

קורבן להדבקה היא מחפשת.

בדבקות מיידית היא מתנזלת

על איש ושמו פלד

מקס פלד משיב לה: 'אפ-טשי'!

וזו נדבקת אליו

עד יום ששי.

למי שרוצה לדעת עוד על יונגה המאייר, הנה כמה ספרים שאייר:

והנה סרטון חביב עם איורים שלו.

ועוד משהו:

מדי פעם חשוב לי להזכיר חברים שכבר לא איתנו היום.

מי שהכיר לי את שירי הנונסנס של מורגנשטרן היה עמוס פונקנשטיין,

עמוס היה איש אשכולות על גבול הגאונות. ביחד חלמנו להוציא ספר של מורגנשטרן בעברית עם תרגום שלו ואיורים שלי.

החלום כבר לא יתגשם, ואפילו את התרגומים המעטים שעשה אינני מוצא.

הנה שיר המשקפיים, שתרגמתי באופן חופשי כדי שאוכל להכין לו איורים:

קורף קורא כמו משוגע

קורא כל יום בלי הפוגה

אך הוא הופך ממש אלים

כשלפניו אלפי מילים

הן כל דבר אפשר לכתוב

בשש מילים, קצר וטוב.

לדעתו גם משפטים

רצוי קצרים ומעטים

לכן אתמול מר קורף המציא

מין משקפיים מכַוְוצים

מין מכשיר שמעלים

בתוך שנייה אלפי מילים

שיר כמו זה לשם משל

או שלושים שירים בכלל

להפוך אותם ניתן

לסימן קריאה קטן.

בגיל 43, לאחר שנסע מעיר מרפא אחת לשנייה, מת מורגנשטרן.

כאמור, בחייו פורסמו רק חלק קטן מיצירותיו.

ולסיום, הנה קריקטורה של פיטר לגר (Leger):

הכותרת: באיזה מודל של גרמניה נשתמש היום, אדוני?