מאיירים יפנים בהשפעת המערב

ברשומה הזאת הייתי רוצה להציג כמה מאיירים יפנים מצוינים בעיני.

וגם להראות איך, בשנים שבין שתי מלחמות עולם, האיור בספרי הילדים היפנים הושפע מאוד מהאיור באירופה, ומזרמי האמנות האירופאים כמו הדאדא והבאוהאוס. והמאיירים היפנים היו מושפעים יותר מפול קליי מאשר מהוקוסאי ומאמנים יפנים קלאסיים אחרים.

קודומו נו קוני, Kodomo No Kuni (ארץ הילדים) היה עיתון לילדים שקידם מאוד את האיור בספרי ילדים ביפן. הנה כמה שערים מכתב העת הזה:

העיתון יצא לאור בין השנים 1922-1944, בסך הכול 287 גיליונות. הוא נחשב להצלחה, ובעשר השנים הראשונות איירו עבורו כמאה מאיירים, כרבע מהם נשים.

בין המאיירים היה אחד מחלוצי האיור היפני המודרני, טאקאו טאקאי (1894-1983).

הוא היה הנחום גוטמן של היפנים ונחשב למי שהעלה את האיור בספרי ילדים לרמה של אמנות. הוא היה גם המייסד של אגודת המאיירים לילדים ביפן.

קל מאד לראות באיורים שלו השפעה של האיור האירופאי, ובעיקר הרוסי והגרמני:

האיורים שלו מזכירים קצת את האיורים של טום זיידמן פרויד, שהייתה מבוגרת ממנו בשנתיים.

חלק גדול מהעבודות שלו הושמדו בשרפה שפרצה בטוקיו במלחמת העולם השנייה.

גם המאייר הבא, בן גילו של טאקאו טקאי, נחשב למי שהשפיע מאוד על האיור וגם על הציור למרות שמת בגיל צעיר. שמו היה הרואה קוגה (1895-1933).

קוגה, שהיה גם צייר, התעניין מאוד במה שקורה במערב, היה מושפע מאמנים כמו פול קליי וג'ורגיו דה קיריקו ונחשב למי שהביא ליפן את האמנות הסוריאליסטית. באיורים שלו ה"סוריאליזם" בא לידי ביטוי בעיקר בקומפוזיציות. הנה כמה איורים שלו:

כבר בילדותו היו לו בעיות ראייה, ויש טוענים שזה השפיע על הפלסטיות באיורים שלו. לאחר שמת בגיל צעיר היו שטענו שהיו בו סימנים של סכיזופרניה ופרנויה. גם הוא פרסם הרבה בכתב העת קודומו נו קוני.

האמן הבא צעיר ממנו בשנתיים. גם הוא שייך לתקופה של שני קודמיו, מה שאני מכנה "אבות האיור היפני לספרי ילדים". שמו האטסויאמה שיגרו (1897-1973).

הוא התחיל את חייו המקצועיים כצובע בדים. שם אמרו לו: "אם אתה רוצה להיות צובע בדים, תלמד לצבוע בדים. ואם אתה רוצה להיות אמן, תלמד להיות קבצן".

בלימודי האמנות הוא התחיל ללמוד ולחקות את אחד האמנים היפנים הגדולים מהמאה ה-17, אוגאטה קורין, אבל כשהתחיל לאייר לילדים ההשפעות היפניות כמעט נעלמו, וכמו שני המאיירים המוזכרים למעלה, גם הוא הושפע מאירופה.

הנה כמה איורים שלו:

ומכאן לדור הבא ולמאיירת בשם צ'יהירו איוואסאקי (1918-1974).

מאיירת מרשימה שהביאה לספרי הילדים את צבעי המים, טכניקה אהובה ביפן. היא מצליחה להיות קלילה וילדית מבלי להיות זולה ומסחרית. הצביעה והקומפוזיציות שלה קלות ואווריריות כמו שאפשר לראות באיורים האלה:

מתוך הספר מומוקו והציפור היפה, ספר שיצא בטוקיו ב-1972, שנתיים לפני מותה.

לאחר שמתה בגיל 56 הוקם בטוקיו מוזיאון לזכרה המוקדש לפיקצ'רבוק.

הנה עוד כמה איורים אופייניים למה שהיא אמרה: "אני עושה איורים שיביאו שלום ושמחה עבור הילדים":

וכעת לכמה מאיירים עכשוויים:

צ'יאקי אוקדה.

מאיירת פופולארית שאוהבת לאייר חיות בטכניקה קלאסית עם משחקי אור וצל, בדרך כלל בצבעי עיפרון, כמו האיורים האלה מהספר אדון ארנב וגברת הארו:

מאייר מעניין הוא שינטה צ'ו (1927-2005).

לטעמי הוא אחד מהמאיירים היפנים המקוריים ביותר. במערב זכה להצלחה הספר הזה, בו הוא מספר על תולדות הנודים, או אם אתם מעדיפים דווקא את המילה פלוצים:

שימו לב לאיורים המעניינים האלה, בספר ההרפתקאות המעופפות של החתולים, ספר נונסנס מוחלט ששינטה צ'ו גם כתב:

אני אוהב במיוחד את הטכניקה הפשוטה שבה הוא ביצע את האיורים בספר הזה.

אחד המאיירים היפנים המצליחים בארצו הוא שיגיאו נישימורה (Shigeo Nishimura). הוא גם סופר וגם מאייר, שמספר ומאייר באופן ריאליסטי את המציאות היפנית. אחד הספרים הידועים שלו הוא רכבת לילה:

הוא מספר על משפחה שנוסעת ברכבת לילה והספר הוא תיאור של הנסיעה והנוסעים. הנה כמה איורים מתוכו:

ספר אחר שלו שזכה להצלחה הוא תולדות יפן באיורים:

אחרון המאיירים שאציג הפעם הוא סייזו טאשימה.

טאשימה הוא בן גילי (נולד ב-1940) ובעיני הוא אחד המאיירים המצוינים בעידן שלנו. הוא בין הבודדים שהאיור שלו מושפע מאוד מהציור היפני הקלאסי ופחות מהאיור האירופאי. הוא גם עוסק באמנות, ובעיקר הוא פעיל חברתי בענייני שלום וסביבה.

הנה כמה איורים שלו מספר שנקרא עוגת האורז המשונה. הוא עצמו חיבר את הסיפור שנועד להזהיר מפני חמדנות:

הנה עוד כמה איורים שלו כדי להדגים את החופש הנפלא שיש בעבודות שלו:

ייתכן שחלק מכם יתמהו שלא כללתי כאן את סאטושי קיטאמורה, המאייר היפני המצליח ביותר במערב.

לא כללתי אותו כי חשבתי שרבים מכירים את עבודתו, ובעיקר את הספר הזה שיצא גם בעברית:

ובעיקר בגלל שבעיני הוא כבר ממש מערבי, שכן את רוב העבודות שלו הוא עשה בלונדון.