אני שמח להציג לכם את העולם של ג'ון גלאשן.
לא סתם כתבתי שאני שמח. כבר מזמן רציתי להעלות רשומה על היוצר הנפלא, המיוחד והמקורי הזה, אבל זה קורה רק עכשיו, כשהגיע אליי הספר שאת העטיפה שלו ראיתם לעיל.
רק לפני כעשר שנים גיליתי את העבודות הגאוניות של האיש הזה.
אז הנה הוא:
ולפני שאספר עליו, על המיוחדות שלו ובעיקר למה אני אוהב אותו, הנה כמה עבודות שלו, כדי להכניס אתכם לעולם שלו:
וכעת קצת עליו (את השאר תמצאו ברשת).
הוא חי בין השנים 1999-1927.
הוא נולד בגלזגו לאביו ארצ'יבלד מקגלאשן, צייר דיוקנאות; למד אמנות בגלזגו, ואחרי שירות בצבא עבר ללונדון מתוך כוונה להתפרנס מציור פורטרטים.
די מהר הוא התאכזב מעניין הפורטרטים. בהקדמה לספר העולם של גלאשן הוא מתאר באופן הומוריסטי את המפגשים עם המזמינים, כלומר המצוירים, ובעיקר עם הסוכנים שחוש ההומור שלהם לא התאים לדרך שהוא ראה את עולם האמנות. ואז הוא פנה לכמה מוסדות כדי ללמוד איור וקריקטורה. המוסדות שהוא בילה בהם היו לדבריו Red Lion, The George ו-Green man (כולם פאבים בלונדון).
את הסגנון שגלאשן פיתח בתחום הקריקטורה אי אפשר ללמוד בשום בית ספר לאמנות. אבל לשמחתי ולשמחת כל מי שאוהב הומור חזותי, כתבי העת החלו לגלות עניין בסגנון המיוחד, שלא נראה לפניו ובינתיים גם לא אחריו.
קשה להסביר במילים את גאוניותו בהומור חזותי, אבל אנסה.
שלושה אלמנטים מרכיבים בדרך כלל כל יצירה שלו:
א. ציור רקע – בדרך כלל יצירה אדריכלית מפוארת, שמצוירת בווירטואוזיות שאין דומה לה ובצבעי מים שהוא שולט בהם באופן גאוני. הציורים האלה מצוירים בחופש מדהים אבל לקורא זה נראה ממש ריאליסטי.
ב. בני האדם – מצוירים ברשלנות מופגנת ובקו ילדותי ותמיד נראים אפסיים על רקע המבנים או הנוף.
ג. טקסט שנכתב בכתב יד בלי שום מאמץ שייראה קריא.
החיבור בין שלושת היסודות השונים כל כך הוא נפלא ויוצר עולם מיוחד.
ההומור של גלאשן בטקסט הוא לא מה שהאנגלים אומרים "פאני… הא-הא", כלומר, הוא לא מניב צחוק בקול רם.
הפרסום שלו הגיע עם סדרה שנקראה Genius, שהתחילה להתפרסם בעיתון אובזרוור ב-1978. שם הגיבור הוא אנוד אנזים (Anode Enzyme):
זהו איש שהאיי-קיו שלו הוא 12,794 והוא מומחה להכול, רק שאין לו כסף, למרות שהוא מועסק על ידי האיש העשיר ביותר בעולם, לורד דוברמן:
אחת המשימות שדוברמן מטיל עליו היא ליצור מכונה שתיידה מכשירי טלוויזיה לתוך הים.
אנוד אנזים שזקוק רק לשבע דקות שינה ביום גמר סוף סוף את הפרויקט שלו לירות טלוויזיות לים. המשרת פקסטון והחצרן מוטקומב עוזרים…
- לורד דוברמן, הפרוז'קטור של הטלוויזיה מוכן להדגמה // יפי. איתנו נמצא יו-הו מטוקיו. הוא סיפק את הטלוויזיות.
- פקסטון, כבה את המכשיר, אתה תבזבז את הבטריות…
- [ציור]
- לפתע מופיעה סידילה: יקירי, מה אתה עושה ער בשעה הזו של היום? // הטלוויזיה שלי נשברה ותהיתי עם מר אנזים יכול לתקן אותה…
והנה עוד איור אחד מהמדור ג'יניוס:
בחדר אמבטיה באלם מולוסק:
לורד דוברמן, האדם הכי עשיר בעולם, מפריע לאנוד אנזים המקצץ את זקנו עם מכונת גילוח הידרו אלקטרית, שיצר מטייפ רקורדר ישן ושעון-חזיר.
- משמר אנרגיה? / / אתה לא מנצל את הגאונות שלך עד הסוף.
- הייתי כל כך עסוק בעבודה על סוד החיים. // האם אתה יכול להניח לזה ולהתחיל לחשוב על כסף?
- על מה חשבת? // ההון שלי לפני שש דקות היה 982,000 מיליארד ליש"ט. ואני לא יודע מה לעשות איתו.
- … אני צריך עזרה…
- אני אעזור לך.
מי שהיה אז העורך של האובזרוור, פיטר קרוקסון, סיפר:
"העולם התחלק בין אלה שחשבו שזאת יצירה גאונית לאלה שלא הבינו במה מדובר. העורך, שהיה אז דונלד טרלפורד, שנא את רצועת הקומיקס, אבל אני הגנתי עליה עד מוות".
כאשר טרוור גרוב קיבל את משרת העורך של העיתון הסדרה הפסיקה להתפרסם.
הסדרה ג'יניוס הביאה לגלאשן פרסום רב, והוא התחיל לפרסם עבודות בעיתונים רבים.
הנה כמה קריקטורות אופייניות:
הוא עדיין לא פוליטקלי קורקט. תגביר את הזרם החשמלי.
עישון כספורט תחרותי אף פעם לא התקבל על ידי הוועד האולימפי.
בדרך כלל אני לא נותן כסף לקבצנים, אבל במקרה שלך אני חורג ממנהגי.
בוקר טוב אדוני, אפשר לשאול אותך באיזו מפלגה תתמוך בבחירות הבאות?
– מי זה מאחוריך?
– אה, זה רק מישהו שחי בצילי במשך עשר השנים האחרונות.
– טוב לראות אותך שוב בוהה על קיר ריק בלי לראות.
– מארי, תהיי בשקט כשאני עובד.
מי שלא אהבו את העבודות של גלאשן טענו שהוא "גבוה" מדי, כלומר בונה את העבודות שלו בהנחה שהקהל יודע למשל שווינסנט ואן-גוך צייר את הכיסא:
באנגלית יש פה כמובן כפל לשון: גם כיסא שצבעו אותו וגם כיסא שצויר.
וכדאי לדעת שפול היה אחיו של וינסנט…
והנה למשל ציור שגם אני, מעריץ נלהב של גלאשן, לא בטוח שאני מבין:
לפעמים דווקא ההומור שלו היה די בסיסי, כמו זה שמתבסס על בדיחה מוכרת:
במקרים המצליחים מדובר בהומור שמבוסס על משהו חזותי, כמו כאן:
העובדה שהאיש אולי יחזיר את היין לא מצחיקה לכשעצמה, אבל עם הרקע ומספר המלצרים שמסביב, לדעתי זה נפלא!
גלאשן טוען שככל שההומור קרוב למציאות הוא לדעתו יותר טוב. הנה כמה קריקטורות כאלה:
– מה אתה עושה, דנזיאל?
– אני בונה טלסקופ אסטרונומי רב עוצמה.
– זה לא טלסקופ רב עוצמה. זה רק כמה חתיכות קש.
– כינור סטרדיווריוס הוא רק כמה חתיכות עץ.
– איך אתה מצליח לשמור שלא יבואו אליך אורחים לסופי שבוע?
– בהתחלה כשהגעתי לכאן שלחתי הזמנות לסוף השבוע לכל מי שאני מכיר, כל יום במשך תשעה חודשים.. הם הפסיקו להגיע אחרי שישה שבועות…
אולי תעדיף את החדר הזה מר הרינגטון, למרות שאין בו את גילופי העץ.
והנה כמה ספרים שגלאשן הוציא או שהיה שותף להם:
זה פנטסטי! איזה כיף שהכרת לנו אותו פה- לא דומה לשום דבר אחר.תודה!
וואלה חידשת, נראה קרטוניסט מעניין.
אני רואה שג'וליס פייפר כתב לו הקדמה לאחד הספרים, זה בהחלט נותן לו חותמת איכות.