אפילו אליי הגיעה השמועה שזו לא אותה חיה. אבל בשבילנו בני האדם, ובכלל זה המאיירים, מי שחי מתחת לאדמה והוא עיוור – הוא אותו יצור. בכל אופן – לחפרפרת יש אף מחודד ולחולד לא.
בספר אמצעוני, שכתב יורם פורת המנוח, מסופר בין השאר על חפרפרת שציירתי אותה כך:
והנה עוד חפרפרת שציירתי בספר של יהודה אטלס לראות איך, ומלווה אותה חרוז למשפט: "איך העכביש טווה את הקורים":
קשה לי להאמין שמישהו יוכל אי פעם לאייר חפרפרת אנושית וסימפטית יותר ממה שהצליח ארנסט שפארד כשצייר את הרוח בערבי הנחל:
אפילו לא החפרפר שצייר ארתור רקהאם:
מאיירים מאוד אוהבים להלביש את החפרפרות והחולדים, אולי כי היצורים האלה נראים להם משעממים ללא בגדים, ואולי כי קל מאוד "לתפור" בגדים למשהו גושי כזה.
ראיתם פעם איורים של תרנגול לבוש?
יש, אבל מעט מאוד. גם צב לבוש הוא תופעה איורית נדירה. הנה חפרפר לבוש מעשה ידיו של אנחל דומינגס:
דומינגס יליד 1953 הוא מאייר בסקי שמושפע מאוד מרקהאם ונחשב למאייר מצליח בספרד.
גם המאייר האנגלי ויליאם גלדארט אייר את החפרפר קצת כמו איזה פרופסור:
גלדארט, שמתגורר בצ'שייר, הוא מאייר פעיל שמאייר לעיתונים ובספרים.
הנה עוד חפרפר, הפעם של מאייר קנדי בשם צ'רלס ואן-סאנדוויק:
ואחד שדווקא לא הולבש, של המאייר ניק רקון:
סופרים שכותבים ספרי ילדים רואים בחפרפרת יצור ראוי לבנות עליו ספר ילדים.
הנה כמה כאלה:
ואסיים בספר הזה שרבים מכירים:
– ספרם של ורנר הולצווארת ו-וולף ארלברוך משנת 1989, שראה אור בעברית בהוצאת כתר בתרגומה של עטרה אופק.
הנה שלושה איורים מהספר הזה:
