מציירים חיות - נמר

ייתכן שבעניין הנמר יתגלו בציורים שלי טעויות זואולוגיות, שכן מעולם לא הצלחתי להתמצא במשפחה המורכבת הזאת. יהיו פה נמרים, פומות, צ'יטה ואפילו, ישמור אותי האל הזואולוגי, טיגריסים.

בספר להציל את שימבה (ראו בהפיל שבספר) ציירתי בדפי הבטנה (פורזץ) רישומי עיפרון של חיות רבות. הנה הנמר משם:

רודיארד קיפלינג כתב סיפור שבו הוא מסביר מאין לו לנמר חברבורותיו. את האיור הבא איירתי לספר הזה:

בשיר (שהפכתי לספר) אורח ליום הולדת של לאה גולדברג, מגיע הנמר, בן דודו של חתול המשפחה, לביקור ביום ההולדת של התאומים, וגורם שם למהומה.

בסוף הוא נלכד על ידי שומר גן החיות:

וזהו עמוד מהספר נוני ויעל יוצאים לטיול מאת תרצה אתר:

מי שיתבונן בנמר השמאלי למעלה, יבחין שציירתי אותו ממש כמו הנמר בפורזץ של שימבה.

הנה טיגריס שציירתי בספר מה-מי-למה שעשיתי עם אהרן שמי, כדי להסביר את תופעת ההסוואה (המימיקרי).

פול פלורה (2009-1922) הוא מגדולי הקריקטוריסטים הגרמנים של המאה ה-20. הוא היה אשף הקו הדק והשתמש בקו דק כמו שציירים קלאסיים משתמשים בצבעי מים. פלורה גם אשף הסגנוּן. הנה נמרים שלו:

והנה טיגר מפו הדוב בספר רוסי:

הנמר הבא הוא של מלני מארדר פארקס, מעצבת, מאיירת ומורה לאיור. אני אוהב את הניסיון שלה להתמודד עם שפות ציוריות שונות:

והנמר של ניקולאס גאיטאנו, אמן מעניין שבעבר היה מאייר. באיורים שלו יש הד למה שנקרא "אר-דקו":

את הנמר הבא צייר וולף ארלברוך – Wolf Erlbruch – שנולד ב-1948. הוא נחשב היום לחשוב מבין המאיירים הגרמנים של ספרי ילדים. הטכניקה המיוחדת שלו, בה הוא משלב רישום חופשי וקולאז', מוכרת לכל סטודנט לאיור.

את הנמר הזה, מתוך הספר האיש שאיבד את ראשו, אייר רוברט מקלוסקי (2003-1914). מקלוסקי נחשב לקלאסיקה אמריקאית למרות שכתב ואייר שמונה ספרי ילדים בלבד (מלבד איורים רבים לאחרים). הוא מאייר בסגנון קריקטוריסטי, כמעט קולנועי:

וכעת לכמה ספרי ילדים, כולם על טיגריסים, שבחרתי מהשפע העצום שאפשר למצוא.

אפתח באחד הספרים הידועים, ספרה של ג'ודית קר, שכתבה אותו וגם איירה:

וכעת לספר הזה:

ג'וני למברט, שכתב ואייר את הספר, גר בסארי שבאנגליה ואייר מאות ספרים.

טייגר נשאר לשמור על הגור והוא לא כל כך מרוצה מזה. לגור יש הרבה מרץ והוא רוצה לשחק ולחקור את הסביבה. כשהם מקפצים בג'ונגל הגור רואה כל מיני דברים מרתקים – האם ההתרגשות של הגור היא בדיוק מה שהטייגר צריך?

והנה ה"סטורי בורד" של הספר:

ועוד נמר שבא לבקר. סופרים אוהבים נורא נמרים שבאים לבקר במפתיע:

ליזי סטיוארט היא מאיירת וציירת מצוינת, שמתמחה בצבעי מים. היא חיה ועובדת בלונדון ומלמדת איור בגולדסמית קולג'.

גם היוצרת הבאה גדלה ולמדה בלונדון, אבל כעת היא חיה ויוצרת בגרמניה. שמה בריטה טקנטרופ והיא בת 53. רוב האיורים שלה מסוגננים בכיוון גיאומטרי. הספר הוא אל תעירו את הטיגריס!:

הטיגריסית וחוסמת את הדרך, והחיות מחפשות דרך לעבור במקום בלי להעיר אותה. לעכברה יש רעיון: הוא מעופף בעזרת בלון מעליה. הסופרת מבקשת גם מהקוראים לעזור.

הספר הבא הוא זה:

בדרך כלל לחתלתול טייגר יש הרבה חברים ולא קשה לו למצוא מישהו שישחק איתו. אבל יום אחד כשהכול מכוסה בשמיכה קרה של שלג, החברים שלו עסוקים, או שקר להם מדי, והוא צריך לשחק לבד. ואז הוא מוצא משהו מאוד מעניין קבור בשלג…

מי שכתב ואייר אותו הוא ניק באטרוורת, סופר ומאייר אנגלי יליד 1946, שבעבר הייתה לו תכנית טלוויזיה לילדים שנקראה Rub-a-Dub-Tub.

והנה ספר צרפתי, אסור לדגדג טיגריס:

זהו ספר על ילדה קופצנית, פעלתנית, שופעת רעיונות יצירתיים ותמיד מפזזת ורוקדת. פשוט אין לה שליטה על זה. לכן, כשהכיתה יוצאת לבקר בגן החיות, המורה של איזי מזהירה אותה לא לקפץ, לא לכרכר ובטח ובטח שלא לדגדג טיגריס! אבל האם איזי שומעת בקולה? לא ממש – ומה שקורה לאחר מכן הופך את גן החיות לתוהו ובוהו.

הסופר, שגם אייר, הוא מארק בוטאוון, בן 52, שנולד ולמד בדיז'ון וכעת חי בפריז, יוצר קומיקס מצליח.

ואני מחזיר אתכם לאנגליה עם הספר הזה:

במקור טייגר לילי היא דמות מהספר פיטר פאן, אבל מה כבר לא עשו עם השם הזה.

כאן אציג ספר ילדים בשם הזה שכתבה ואיירה מאיירת בריטית גוון מילוורד, שחיה ויוצרת בבריסטול. בספר מסופר על ילדה בשם לילי שהולכת לאיבוד עם טיגריס אהוב אך שובב בשם טייגר. טייגר משכנע את לילי לברוח, ויחד הם נהנים מאוד. אבל הדברים נעשים יותר ויותר פרועים והטייגר הופך להיות יותר ויותר שובב עד שהם מצליחים לחזור הביתה.

הנה איור מתוכו: