הקדמה
מדי פעם אני מרגיש צורך להקדים הקדמה לרשומה ולהסביר. אחת הסיבות שהבלוג הזה קיים היא הרצון שלי לשתף חברים, מכרים ואוהדים באהבות ובתחומי העניין שלי. סיבה נוספת וחשובה לא פחות היא למצוא – מהגורן ומהיקב – טקסטים וסיבות להכין להם איורים שאף אחד לא הזמין ממני. ולפעמים גם למצוא טקסטים – מאותו גורן ומיקבים שונים – שיתנו לי אפשרות להציג כאן יצירות של אחרים שאני אוהב. ועוד סיבה משנית – שזה נותן לי אפשרות לרכוש ידע בלתי חשוב שמעניין אותי ואולי גם את מי שקורא. לדוגמה ראו להלן על "חולדה" מהספר קולא ברוניון.
*
היה זה מארק טוויין שאמר שאדם הראשון היה הכי מקורי – כאשר אמר משהו הוא היה בטוח שאיש לא אמר את זה לפניו. ואכן מארק טוויין הוא אחד היוצרים הכי מצוטטים, ביחד עם אוסקר ויילד וסמואל ג'ונסון.
בשנת 1983 סיכמנו אהרן שמי ואני את האהבה שלנו לציטטות בספר הזה:
שראה אור גם באנגלית:
אבל עוד כשהייתי ילד שמתי לב שיש סופרים שפרט לספר שכתבו ופרט להקדמות ולמה שמכונה "אחרית דבר", הם אוהבים להכניס בראש הספר גם איזו ציטטה.
תמיד חשבתי שזה "מוטו", אבל מסתבר שקוראים לזה "אפיגרף".
הרשומה הזאת מציגה 12 סופרים שקבעו אפיגרפים בתחילת הספרים שלהם.
פה ושם כדרכי הוספתי פרטים וגם איורים.
ונפתח בפושקין:
פושקין היה ממש משוגע לאפיגרפים.
בספר יבגני אונייגין, שבו יש שמונה פרקים, פושקין הציב בראש כל פרק אפיגרף. בפרק השביעי הוא יש אפילו שלושה אפיגרפים, כלומר בסך הכול יש בספר תשעה.
והנה הם. לחלקם צירפתי איורים שלי:
אז הנה קצת מידע כללי ובלתי מועיל בעליל על המצוטטים (בהחלט אפשר לדלג).
הנסיך פיטר אנדרייביץ' ויאזאמסקי (1878-1792) היה משורר רוסי קיסרי. גם הוא וגם אשתו היו חברים קרובים של פושקין.
ז'אק קלינשאז דה מלפיטר (1767-1732) היה משורר צרפתי.
זאק נֶקֶר (1804-1732) היה מדינאי וכלכלן צרפתי ממוצא שוויצרי, וכיהן כשר האוצר של לואי ה-16.
וסילי אנדרייביץ ז'וקובסקי (1852-1783) היה משורר רוסי. הוא נחשב לחלוץ השירה הרומנטית הרוסית וחיבר גם את ההמנון הלאומי של האימפריה הרוסית, אל, נצור את הצאר.
את פטררקה אתם מכירים.
איבן איבנוביץ דמיטרייב (1837-1760) היה מדינאי רוסי, שהיה גם משורר והיה קשור לתנועה הסנטימנטליסטית.
יבגני אברמוביץ בוטינסקי (1844-1800) – עוד משורר שפושקין אהב במיוחד.
גם בסיפור הכושי של פטר הגדול הכניס פושקין אפיגרף בכל פרק. הנה כל החמישה:
הפעם לא אטריח אתכם עם מידע על המצוטטים.
ומפושקין לגוגול.
הוא היה קצת פחות להוט, וגם כנראה לא היה מסוגל לפרגן כמו פושקין ליוצרים אחרים.
אז האפיגרף שהביא לפני המחזה רביזור הוא זה:
כאן הוספתי איור שלי:
אצלי זה מופיע בספרון בתרגומו של אברהם שלונסקי משנת 1935.
לא תמיד מדובר בציטטות. לפעמים מדובר באיזו הערה שהיה חשוב לסופר לכתוב.
בני הדור שלי שקראו את הספר שכר האימה של ז'ורז' ארנו (וגם ראו את הסרט הנפלא), אהבו מאוד את המשפט הזה שארנו הציב בעמוד הפתיחה:
משפט שבני הגיל שלי מרבים לצטט אותו.
גם כאן הוספתי איור. איירתי את ז'ורז' ארנו (כן, ככה ממש הוא נראה) מסתתר בדגל של גואטמלה:
גם הסיפור הקצר שג'ון אוהרה הביא בפתח הרומן שלו פגישה בסאמארה – שהוא למעשה גרסתו של סומרסט מוהם לאגדה פגישה בסאמרא – היה אהוב מאוד על בני הדור שלי, ומדי פעם אני פוגש מישהו שמצטט אותו.
הנה איור שלי לאגדה:
ג'ון אוהרה נחשב פעם לאחד מגדולי כותבי הסיפורים הקצרים. הוא חי בין השנים 1970-1905 ונחשב לטיפוס בלתי נסבל, יהיר ורודף כבוד אובססיבי.
אם כבר עוסקים בציטוטים, אז על הקבר שלו הוא דרש שיכתבו:
"יותר מכל דבר אחר הוא סיפר את האמת על תקופתו, היה מקצוען, כתב היטב ובכנות"…
טוב, על הקבר אפשר לכתוב הכול.
בספר השטן ומרגריטה הביא בולגקוב את הציטוט הבא:
ממש לא מפתיע שהוא מצטט את גתה.
כאיור אני מביא כאן את חדר המדרגות בכניסה לבית של בולגקוב במוסקבה:
בספר גיזת הזהב של רוברט גרייבס יש אפיגרף כזה:
סיקולוס היה היסטוריון יווני שחי בין השנים 21-90 לפני הספירה.
ולזה אני מצרף איור של מאייר הודי בשם דבדוט פטאנאיק:
פטאנאיק כתב ואייר את סיפורי האודיסאה.
בין הספרים שהיו אהובים עלינו כנערים היה כמובן קולא ברוניון של רומן רולאן.
הוא הקדיש את הספר למרטין הקדוש איש גליה, והביא אפיגרף כזה:
וכאן אני מצרף את אחד האיורים מתוכו. זוהי אחת הגיבורות, חולדה שמה. איור שאהבתי במיוחד כשקראתי את הספר בגיל צעיר:
עד היום הוא בעיניי אחד האיורים היפים שאיתם גדלתי.
ספר נוסף שהיה ממש חובה כספר חניכה בכרכור של ילדותי הוא אקלימים של אנדרי מורואה.
פעם ראשונה שנחשפתי לסוגה של "רומן במכתבים". הנה האפיגרף שמורואה בחר לספר הזה:
מי שמכיר אותי יודע שהרבה למדתי מהספר הבא:
האפיגרף שרנייר בחר לספר הוא:
לזה צירפתי איור של המאייר מנדוזה מתוך הספר:
עד כאן אפיגרפים מספרים שנמצאים בספרייה שלי עוד מימי ילדותי, אפיגרפים שאני זוכר היטב, חלקם בעל פה.
אבל הנה עוד כמה אפיגרפים ידועים:
בספר האחים קרמזוב מביא דוסטויבסקי פסוק מהברית החדשה:
"אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא יָמוּת גַּרְגִּיר הַחִטָּה הַנּוֹפֵל לְתוֹךְ הָאֲדָמָה, הוּא יִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ. אֲבָל אִם יָמוּת, יַעֲשֶׂה פְּרִי הַרְבֵּה". (הבשורה על פי יוחנן, פרק י"ב, פסוק 24)
בספר אפלה בצהריים של ארתור קסטלר מביא קסטלר ציטוט של לואי אנטואן דה סנט ז'וסט: "איש אינו יכול לשלוט ללא אשם".
ולסיום, בספר אלטנוילנד מביא הרצל כאפיגרף את השורה: "אם תרצו אין זו אגדה" (במקור בגרמנית: "אם תרצו אין זה חלום").
