אדוארד גורי – שימוש מיוחד בקו ובצבע

כשהעליתי את הרשומה על טוּבֶה ינסון הצגתי האיור הזה שלה:

לצידו כתבתי: "באיורים שלה לההוביט היא הגיעה לדעתי להישגים יוצאי דופן בדרך השימוש בקו. סוגי הקו השחור יוצרים באיורים האלה תחושה שמדובר בצבע".

אכן, ההישגים שלה יפים. ואז נזכרתי באיורים של אדוארד גורי. בעבר כבר כתבתי עליו רשומה. הפעם אפתח בכמה צילומים שלו:

למרות שחוקרים ומבקרים רבים מתייחסים אליו כאחד המאיירים החשובים של המאה ה-20, גורי עצמו העדיף להיקרא "סופר" וזה בגלל שהציור, כפי שהוא אומר, בא אצלו בקלות והכתיבה עלתה לו במאמץ.

אדמונד וילסון, מבקר אמריקאי, השווה את עבודתו של גורי לעבודתם של מקס ארנסט ורונלד סירל גם יחד.

למרות שגורי נולד בשיקגו של המאה ה-20 (2000-1925), העולם החזותי שהוא מביא באיורים שלו הוא לגמרי אנגלי, אדוארדיאני ואפילו ויקטוריאני.

את הארס המקברי שלו הוא מעביר דרך תפאורה שמרנית של אירופה של המאה ה-19:

במשך שנים גורי לא היה פופולארי, כפי שניסח זאת וילסון: "כי הוא עבד באופן מעוות, אך ורק למען ההנאה שלו עצמו". וגם כשזכה להצלחה זה היה בעיקר בקרב קהל של אקדמאים ואינטלקטואלים.

חלק ממה שהביא לפרסומו ולהצלחתו היה עיצוב התפאורה לדרקולה בשנת 1970 .

מי שהכיר אותו סיפר שהחיים שלו דמו לעולם שעליו כתב ואייר.

הוא מעולם לא התחתן, וחלק גדול מחייו בילה בין בית הקיץ שהיה לו בבראנסטייפלס מסצ'וסטס לבין הדירה בניו יורק, שהייתה דירת חדר צנועה, ושם הוא טיפל בחתולים רבים. כל ערב היה הולך להופעות הבלט של ניו יורק. איך הוא היה מתלבש ניתן לראות בצילומים. גורי העריץ את הכוריאוגרף ג'ורג' בלנצ'ין ואמר עליו שהוא הגאון החי הגדול ביותר באמנויות:

למרות שבאיורים שלו מעולם לא נראו סצנות פורנוגרפיות, היו מקומות שבהם החרימו את עבודותיו, בעיקר בגלל הספר הספה המוזרה:

אבל הפעם אני מבקש להראות בעיקר איך גורי השתמש בסוגי הקווים באיורי השחור-לבן.

אמנם טובה ינסון הקדימה אותו, כפי שהראיתי ברשומה על היצירה שלה, אבל הביטו בבקשה באיורים האלה:

הנה כמה מסוגי הקו שבו הוא "צובע" את איוריו:

ואם בשחור-לבן, כלומר בקווקו, הוא מנצל את כל האפשרויות, הרי שהשימוש שלו בצבע הוא מפתיע בצניעות המינימליסטית שלו. הנה כמה דרכים שבהן הוא הכניס את הצבע לאיורים שלו: