כמה פעמים כתבתי על חברי שמעון אופיר, שהיה שכן שלי בכרכור, ועל ההשפעה שהייתה לו עליי בילדותי בתחום הכתיבה והאיור.
שמעון היה מבוגר ממני בחמש שנים והיה בן כיתתו של אמנון אחי. הוא היה ברוך כישרונות ועסק בתחומי יצירה רבים, כתב, צייר וצילם, ומכל תושבי כרכור הוא בלט בכישרונותיו.
לימים, כשגדלנו והתבגרנו ואני עברתי לתל אביב, היינו שולחים זה לזה מכתבים שהיו לפעמים מחורזים.
בתאריך 9.3.1998, כששמעון חלה בווירוס ונסע לנוח אצל ילדיו ברעות, הוא שלח לי מכתב מחורז.
אצל בתו טלי הוא מצא שמעון את הספר ציד הסנרק.
והמכתב ששלח לי היה ספוג ברוחו של הספר.
זה היה המכתב האחרון שקיבלתי ממנו.
את האיורים שהוספתי כאן למכתב עשיתי השבוע, ושמעון, שלצערי הלך לעולמו בשנת 1998, לא זכה לראות אותם.
נחמד מאוד 🙂
יהי זכרו ברוך