שתוק טיפש אמרת שטות, בעצמך אתה סמרטוט! – זה היה בחנוכה

למי שלא זוכר, שם השיר המקורי לא היה זה היה בחנוכה, אלא נס גדול היה פה.

אבל מה לעשות, לפעמים החיים חזקים יותר מהיוצר ורוב האוהבים של השיר הזה, שהם בדרך כלל בני 70 ומעלה, מעדיפים את צירוף המילים "זה היה בחנוכה", שהוא מקורי של אלתרמן, על פני "נס גדול היה פה", שהושאל ממה שכתוב על הסביבונים.

השיר הזה הודפס ב"דבר לילדים" בשנת 1933, בערך שבע שנים לפני שנולדתי.

הוא היה אמור להיות מסכת לחנוכה.

מי זוכר היום את המילה "מסכת"?

זאת הייתה דרך חינוכית לשתף את כל הילדים במופע והרעיון היה שאפשר לחלק כמעט כל טקסט למספר הילדים בכיתה. המצאה גאונית.

אלתרמן מיקם את האירוע בכיתה שהייתה ריקה מתלמידים.

ואנחנו תמהנו איך זה שבכיתה יש קומקומים, פרימוסים, ואפילו כלבלב; אבל היה מי שאמר "ככה זה בקיבוצים".

בשנת 2001, ביוזמתו של עוזי שביט מנכ"ל הוצאת הקיבוץ המאוחד, החלטתי להפוך את השיר הזה לספר. עד אז, למרות הפופולאריות העצומה שלו, הוא לא יצא כספר.

את אלתרמן לא הכרתי, אבל שמעתי עליו סיפורים רבים מחבר משותף, יוסל ברגנר, שהיה חברו לשולחן ב"כסית".

יוסל אהב לצייר כלי בית ורהיטים והעניק להם חיים:

לכן הקדשתי את האיורים בספר ליוסל, וציירתי אותם קצת ברוחו.

אני מביא כאן את השיר כולו, שסידרתי במיוחד לרשומה הזאת לפי הספר, ובין הדפים שילבתי מדי פעם גם סקיצות שלא נכנסו לספר:

את הטקסט הבא אתם יכולים לקרוא גם בוויקיפדיה בערך זה היה בחנוכה. הפעם החלטתי להביא את הטקסט הזה, שכמובן לא אני כתבתי, כדי להראות שגם שיר די תמים לילדים יכול לעבור אקדמיזציה:

מעניין שדווקא מי שכתב/ה את הפרשנות והמשמעויות התעלם/ה לגמרי מהדמות הכי מעניינת – הסביבון, שיושב על הגדר ומחכה לראות מי ינצח. ואז, כמו שאומר אלתרמן, "ידע לבחור בטוב".

כן, חברים, על פי הסביבון, הטוב הוא זה שמנצח.

****************

וזוהי הפינה השבועית של חתולי: