מציירים חיות – גמל

אין לי מושג עד כמה הגמל אכן דומה לג'ירפה מבחינה זואולוגית, אבל היחס של מאיירים, כלומר שלי, לגמל דומה ליחס לאחותו הג'ירפה.

גם את הגמל הטבע כבר דאג לסגנן ולהגזים במידה ראויה, ואפילו אריה נבון בספר חוכמת הבהמות לא הצליח לעוות אותו באופן משמעותי.

הנה כך מתאר אביגדור המאירי את הגמל בספר הזה:

הגמל הראשון שאיירתי לספר היה בספר הכורסה המתנדנדת, אחד הספרים הראשונים שכתבה נורית זרחי, וספר הילדים השני שציירתי. זה היה בשנת 1970.

בספר 30 שנים דודאים עיצבתי את הכפולה הזאת לשיר גמלים פוסעים:

בסדרת הסיפורים Just So Stories של רודיארד קיפלינג, יש סיפור שנקרא איך קיבל הגמל את דבשתו. קיפלינג, שגם הוסיף איורים לספר, עשה דבר שמעטים כמוהו יש בספרים. הוא הוסיף לכל איור טקסט, ולדעתי הטקסט הזה הוא הלב החם של הסיפורים האלה.

הנה האיור  שצייר קיפלינג לסיפור הזה:

והנה הטקסט לאיור הזה:

והנה ציור שלי לסיפור הזה שפורסם בספר הלמה שערכה מירי ברוך:

בהמשך אראה עוד איורים לגמל הזה של קיפלינג.

האיור הבא שלי הוא מהספר המצויין הילדה שלא ידעה לישון שכתבה אורית אבני בר-און.

האיור מתייחס לטקסט הזה:

היה הייתה מזמן

בכפר אחד (רחוק מכאן)

ילדה אחת שהצטיינה

בכל דבר – רק לא שינה.

איסוף עלים,

תעלולים,

מרדף לילי אחר גמלים…

האיור האחרון מבין הגמלים שציירתי בספרי ילדים הוא גמל על רקע של גרביים וגלידות מתוך הספר באמת אלף-בית שכתב אפרים סידון:

הגמל הבא עיטר את אחת הרשימות הנפלאות של רות בונדי בדבר השבוע – "קיץ" בשנת 1980:

הגמל הזה הוא קריקטורה של הקריקטוריסט Tim. שמו האמיתי של טים היה לואי מיטלברג והוא היה יהודי פולני שהגיע לפריז והפך לאחד הקריקטוריסטים החשובים שם, בעיקר ב"ל'אקספרס".

(אגב, אני זוכר בערגה ערב נפלא שבילינו איתו, אבנר כץ ואני, כשביקר בארץ. טים היה יהודי גאה).

והנה גמל של גלן בקסטר.  בקסטר הכניס לקריקטורה האנגלית סגנון חדש שהתבסס מצד אחד על איורים בנאליים מראשית המאה העשרים ומצד שני נונסנס סוריאליסטי נפלא.

את הגמל הבא צייר הקריקטוריסט קלאוס נורדלינג (1986-1910) כביטוי חזותי למטאפורה "להעביר את הגמל בקוף של מחט". נורדלינג, שחתם גם בשם נורדלי, היה קריקטוריסט פוליטי ויוצר קומיקס ממוצא פיני, שפעל בארצות הברית.

והנה הגמל של יוזף לאדה (1951-1887):

לאדה הצ'כי הוא מגדולי המאיירים של כל הזמנים. בארץ הוא מוכר בעיקר הודות לאיורים שהכין לספר החייל האמיץ שווייק. חלק מאיוריו של לאדה הם לספרים שהוא עצמו כתב.

כשמדברים על וילהלם בוש אנחנו מכירים בעיקר את מקס ומוריץ. אבל האיש צייר וכתב עשרות סיפורים מצוירים. הנה גמל שצייר:

ג'רי סמאת הוא סופר ומאייר אמריקאי של ספרי ילדים. הוא מוכר מאוד בארה"ב בזכות רב המכר שכתב ואייר אני אוהב דלעות. הנה גמל שלו:

המאייר אורי שולביץ, מאייר מצוין, שגר בעבר בישראל וכיום חי בארצות הברית, אייר את הספר הזה שכתב ידידו הקרוב (וגם ידידי) אהוד בן עזר:

יש שם כמה איורים של גמלים. הנה אחד שאני אוהב במיוחד, דווקא בגלל הדמיון והקרבה בין האנשים לגמלים:

והנה גמל מתוך ה"מנגה" של הוקוסאי:

בספרי ילדים יש המון ספרים על גמלים, ורבים מהם מאוירים בצילומים. צלמים, כך למדתי, אוהבים לצלם גמלים, בעיקר את הראש המעניין שלהם:

הזכרתי למעלה את הספר איך קיבל הגמל את דבשתו מתוך סדרת הספרים Just So Stories של רודיארד קיפלינג, שזכתה לאין-ספור איורים.

הנה האיור של קוונטין בלייק לסיפור הזה:

והנה עוד גמל מהספר הזה, שאייר מאייר בשם ג'ון ג'ובן John Jovan:

דווקא וולט דיסני ואמניו ידעו לתת לגמל צורה קצת מיוחדת, אולי בגלל שהיה נחוץ להעניק לו תנועה. הנה גמל של דיסני:

והנה עוד גמל סוריאליסטי מבית היוצר של רדמר הוּקסטרה:

ולסיום גמל שציירתי ממש השבוע.

לפני כשנה וחצי הוצאנו תומר בני ואני בעזרת מה שמכונה "הד-סטארט" את הספר מה הם אומרים:

כעת אנחנו מתכוונים להוציא ספר באותה מתכונת בשם מה הם חושבים, ואני עסוק בחיפוש רעיונות ובאיורים לספר.

כשציירתי את הגמל הזה הייתי בטוח שמישהו כבר חשב על זה לפניי:

כי הרעיון ששתי הדבשות לא מסתדרות ביניהן נראה לי ממש בנאלי. אבל בכל החיפושים שלי הופתעתי שלא מצאתי גמל כזה (אבל זה אולי בגלל החובבנות שלי בחיפוש).