מציירים חיות – לווייתן

הרבה לווייתנים ציירתי ב-65 השנים האחרונות, ולמרות שבטבע יש סוגים שונים, אני תמיד מצייר את הסוג הזה שנקרא ראשתן גדול-ראש (Sperm Whale):

גם את הלווייתן המפורסם מהסיפור של קיפלינג כיצד קיבל הלווייתן את לועו ציירתי כך:

גם האיור הבא הוא לסיפור הזה, וכאן ציירתי את המלח שמכין סבכה וקובע אותה בפה של הלווייתן:

הנה לווייתן מהסיפור הזה, כפי שצייר אותו קיפלינג עצמו, כולל הטקסט שהוסיף קיפלינג לאיור, כפי שעשה בכל האיורים לסדרת הסיפורים Just So Stories. התרגום הוא של הראלה סטוצקי:

עוד לווייתן שציירתי אותו דומה הוא זה:

והוא מהספר הזה:

ספר ילדים נפלא שלצערי לא זכה להצלחה. הנה עוד שני איורים מהספר הזה:

אפילו הלווייתן שעתיד לשמש מזון לצדיקים בגן עדן נראה דומה. ציירתי אותו לרשימה של רות בונדי בדבר השבוע:

הלווייתן היחיד שקיבל אצלי מראה אנושי היה הלווייתן מסדרת הספרים מה מי למה שעשיתי עם אהרן שמי. זה היה איור לשאלה שמטרתה הייתה ללמד ילדים מה אוכל הלווייתן:

והנה שני לווייתנים מהספר מה הם אומרים – ספר הפעלה לילדים שהוצאתי ביחד עם בני תומר:

ועוד אחד מספר ההמשך שטרם יצא:

זהו מובי דיק הקלאסי, האבא של כל הלווייתנים המאוירים. הלווייתן הלבן שאייר רוקוול קנט הגדול:

והנה לווייתן של המאייר ג'רי סמאת (Jerry Smath), סופר ומאייר אמריקאי של ספרי ילדים. סמאת מוכר מאוד בארצות הברית בזכות רב המכר שכתב ואייר אני אוהב דלעת I Like Pumpkins".

הלווייתן  הבא הוא של ג'וזף סומיקראסט: – Jozef Sumichrast

אחד הלווייתנים המפורסמים שזכו לאין סוף איורים הוא הלווייתן שבלע את יונה. וזאת למרות שבספר יונה לא מוזכר השם לווייתן אלא "דג גדול", ואכן המאיירים העניקו ליצור הזה צורות רבות. ראו טבלה:

לחלק מהם העניקו המאיירים שיניים שלא תמצאו אצל דגים ולא אצל לווייתנים.

מה שיפה בפרק ב', הפרק האמצעי בספר יונה, שבו מסופר על עניין הדג, שהוא מתחיל במשפט הזה:

וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה; וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג, שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת.

ומסתיים במשפט הזה:

וַיֹּאמֶר יְהוָה, לַדָּג; וַיָּקֵא אֶת-יוֹנָה, אֶל-הַיַּבָּשָׁה.

וביניהם 12 שורות (בתנ"ך שאצלי) שכולן תפילה.

בקיצור, מה לא יעשה הכל יכול בשביל לשמוע שירה לירית.

הסופרים שכותבים ספרי ילדים שמו לב שהילדים מתעניינים בלווייתנים, ולכן יש ספרים רבים שבהם מספרים לילדים על לווייתנים, כמו זה:

הסופר דארין לונדה (Darrin Lunde) הוא חוקר יונקים במוזיאון הטבע של ניו יורק. המאיירת פטרישה ג'. וין היא מאיירת מדעתי אמריקאית וגם אמנית ודפסית.

ניק מאלנד הוא מאייר שהיה שחקן בעברו שאייר את הספר הזה:

שם מספר ניקולא דייוויס על הלווייתן הכחול, היצור הכי גדול שחי בעולם. אני מניח ששניהם ראו אותו במוזיאון הטבע בלונדון.

הדמיון מגיע בדמות הספר הזה:

שמספר על ברונו, הילד שנשלח להתרחץ באמבטיה, אבל הוא טוען שיש שם לווייתן. הבעיה היא שרק הוא רואה אותו, והוא רב עם אחותו. אבל חכו לסוף ותראו מה קורה לאחותו.

המאייר הוא האוסטרלי טום ג'לט.

משהו בלווייתן מעורר אצל הכותבים יצרים פילוסופיים, כמו בספר הזה של אנה פיגנאטארו:

פיגנאטארו היא סופרת ומאיירת אוסטרלית, מהמצליחות ביותר בין סופרי הילדים באוסטרליה. הלווייתן שלה גורם אושר על פני האוקיינוס בשירי הקסם שלו. זה ספר מאוד רוחני ומנחם.

ועוד ספר עם כיוון רוחני, כיאה ללווייתנים, זה הספר הזה:

כתבה אותו רייצ'ל ברייט, סופרת ומאיירת אנגליה, ואייר אותו ג'ים פילד, שנולד באנגליה וחי כיום בצרפת. הספר הוא מסע חיפוש של המפרי הלווייתן, שאוגר בחיפושיו הכול, אבל את האושר הוא טרם אגר…