ספרי סקיצות – מה המאיירים מסתירים מפנינו

יוצרים רבים, וברשומה הזאת אתייחס בעיקר למאיירים, יש להם "ספרי סקיצות".

אעלה כאן כמה הרהורים של המוסד הזה ואציג לכם גישות שונות לספר הסקיצות של מאיירים שונים.

ביני לביני אני מחלק את אלה שממלאים ספרי סקיצות לשתי קבוצות:

בקבוצה אחת המאיירים שמתייחסים לספרים האלה כמו ליצירות שיום אחד יוצגו לקהל, ובקבוצה השנייה, המאיירים שמתייחסים לספר הסקיצות כמו אל יומן סודי שאין מראים אותו אפילו לקרובים, ואם אפשר מחזיקים אותו בכספת.

הרבה כתבתי בעבר על "תרבות הסקיצה" באמנות החזותית ועל התקופות שבהן המושג "סקיצה" היה בדרך כלל רישומי המתווה ליצירה עיקרית, ואיש, כולל האמן עצמו, לא חשב שיש להם ערך אמנותי. כי שם למשל היה אפשר לטעות בלי להתבייש.

היום כשאמנים רבים מציגים בגאווה גם את השגיאות שלהם – ובעיני זה כמעט ערך – המושג "סקיצה" באמנות הפלסטית קיבל משמעות שונה.

אבל אצל המאיירים – שנחשבים ל"בעלי מקצוע", ולבעלי מקצוע אסור כידוע לעשות טעויות – הסקיצה היא במקרים רבים עדיין מעין "הכנה".

כך זה למשל אצל הקריקטוריסט הנפלא אד קורן. הנה שתי קריקטורות שלו:

והנה כמה דפים שלו, שבהם אנחנו לומדים שכל קשקוש, אפילו של אד קורן, יכול להיות עוד יותר מקושקש:

אגב, לדבריו בספר הסקיצות, בניגוד לאיורים הגמורים שלו, הוא מצייר מהחיים. כלומר מה שראיתם כעת היה איור מהתבוננות…

אלווד ה. סמית הוא קריקטוריסט מוביל בארצות הברית והוא מכור גם לשרבוטים, ועל כל פיסת נייר הוא משרבט ואז הוא אוסף את השרבוטים ומדביק אותם במחברת.

הנה שתי עבודות בסגנון הטיפוסי שלו:

והנה כמה מהשרבוטים שלו:

אני שמח להציג לכם מאייר נפלא שאני מעריך מאוד. שמו הנריק דרשר. הבחור שהוא היום בן 62 נולד בקופנהגן, ובגיל 12 עבר לאמריקה. דרשר מאייר קבוע בעיתונים החשובים בעיקר באמריקה. הנה כמה עבודות שלו:

והנה כמה דפים מספרי הסקיצות שלו, בהם לדבריו הוא מפתח רעיונות חדשים שעדיין לא גובשו:

למשל, כשהוא התחיל להתעניין בסולמות היו לו המון דפים כאלו:

וכמו שדרשר מתעניין בסולמות, ככה סטיבן גוארנצ'יה מטפל בכובעים. הנה הם בסקיצות שלו:

גוארנצ'יה נולד ב 1953. הוא פרופסור לאיור בפארסונס והיה מנהל אמנותי של ה-Op-Ed בניו יורק טיימס.

הוא ממשיך דרכם של סול סטיינברג ואמני הפוש-פין. הנה כמה עבודות שלו:

ואם אתם מבקשים דוגמה של מאייר שספרי הסקיצות שלו הן חלק מה"גלריה" שלו, כלומר מוכנים לתצוגה, אז הנה ג'ארד מוראלט. תראו את דפי הסקיצות שנעשו כדי שיוצגו:

והנה איור אחד שלו:

עוד מאיירת שמשקיעה זמן רב בספרי הסקיצות שלה היא פט פרי. אפשר להגדיר אותה כסוריאליסטית. הנה כמה דפים מספרי הסקיצות שלה:

והנה שתי עבודות שלה:

גם לרותו מודן הנפלאה יש ספרי סקיצות רבים:

וגם לחברתה, המאיירת המצוינת בתיה קולטון, יש ספרי סקיצות רבים שפעם ראיתי מוצגים בתערוכה וביקשתי ממנה לשלוח לי כמה דפים:

עוד מאייר שספרי הסקיצות שלו מוכנים לתצוגה הוא מאתיאס אדולפסון. אדולפסון מספר שכשהיה ילד הוא חלם להיות ארכיאולוג, ובספרי הסקיצות הוא בעצם בודק את הארכאולוגיה של ימינו. הנה כמה דפים:

מי שמשתמש בספר הסקיצות שלו בתור יומן מסע (ויש רבים כאלה), הוא אוליבר ג'פרס, מאייר שנולד ב-1977 בצפון אירלנד וחי ופועל בברוקלין.

הנה שתי כפולות מספרי הסקיצות שלו:

והנה כמה עבודות אופייניות של המאייר המצוין הזה, שגם כותב ספרי ילדים:

ג'וליאן אלן הוא מאייר אמריקאי שממשיך את המסורת של "ריאליזם אמריקאי" באיור. רוב האיורים שלו הם בצבע, כמו אלה:

בסקיצות שלו הוא כמובן הרבה יותר פרוע, ורואים בבירור שמדובר ב"סקיצות" במובן הקלאסי, כלומר רישומי הכנה.

אלן מספר שהוא מקשקש המון על כל פיסת נייר, בעיקר כשהוא מדבר בטלפון, ורק אחרי שהוא נוכח שהעוזרת שלו זורקת אותם, הוא התחיל לאסוף אותם ולהדביק במחברות.

בעניין הזה אני דומה לו, אבל אצלי מדובר ממש בשרבוטים. כלומר, הם לא רישומי הכנה. הכול נעשה כמעט בלי מודעות, והכמות היא עצומה. אחת לכמה זמן אני אוסף אותם במגירה שכבר אין בה מקום. מזל שבשנים האחרונות אני ממעט לשרבט.

כשהייתי בן 75 ילדיי ובת זוגי הכינו לי מחברת של שרבוטים שלי שהדפיסו במהדורה מוגבלת:

הנה כמה "עבודות" מתוכה:

ברשומה הזאת ניסיתי להראות את העושר הגלום בספרי הסקיצות, שחלק מהם הם איורים לכל דבר רק ללא מגבלת התכתיב; חלק מהם הם סודות אישיים; כמה מהם הם קצת כמו חדר כושר, ויש כמובן כאלה שהם כלי הכנה ואפילו כלי עזר לפתרונות חזותיים ולפיתוח רעיונות.

ויש גם כאלה כמו שלי, שהם דרך להגיע ללא מודע מבלי שאני מתעניין ב"לא מודע" וגם לא בדרך לשם.

עוד שרבוטים שלי תוכלו לראות כאן.