הערה: ברשומה הזאת יש הרבה קישורים לסרטונים. לכולם כדאי להיכנס. עדיף בסיום הקריאה.
פרידל שטרן, שיום הולדתה חל בעוד עשרה ימים, הייתה תופעה יוצאת דופן בנוף ההומור הישראלי.

הרשומה הזאת מוקדשת לזכרה של האישה המרתקת הזאת, שהייתה גם שכנה שלי בתל אביב.
למרות שמדי פעם הצגתי כאן בבלוג עבודות שלה, בחרתי להעלות את הרשומה הזאת לאחר שקראתי מאמר של תאניר אוקסמן על נשים יהודיות שיצרו קומיקס וקריקטורות.
ולכן לפני שאביא עבודות של פרידל מהספר שקיבלתי ממנה, הרשו לי להציג לכם כמה יוצרות מתוך הרשימה של אוקסמן, לאו דווקא בסדר כרונולוגי.
ואפתח ביוצרת הזאת שהלכה לעולמה לפני חודשים ספורים:

טרינה רובינס, שנולדה בניו יורק למשפחת מהגרים יהודים בשנת 1938, נחשבת לאחת מיוצרות הקומיקס הגדולות בארצות הברית, והייתה האישה הראשונה שציירה את "וונדר וומן". לפניה וונדר וומן צוירה רק בידי גברים, שלטענתה לא הבינו את מהותה של הגיבורה.
אני ממליץ לכם מאוד לצפות בריאיון איתה.
הנה כמה עבודות שלה:



רובינס לחמה בכמה חזיתות. בין השאר הייתה פעילה בתנועת "הקומיקס המחתרתי" וכתבה רשימה שהאשימה את רוברט קראם, מגדולי יוצרי הקומיקס של תקופתנו, במיזוגניה ובהשפלת נשים.
וזה מוביל אותי אל היוצרת הבאה, אלין קומינסקי:
שהתחתנה עם רוברט קראם בשנת 1978.
הקומיקס שלה הרבה יותר נועז ומיוחד מזה של רובינס. וגם כאן אני ממליץ לכם לצפות בריאיון איתה, ואחד איתה ועם קראם.
הנה שתי עבודות שלה:


אפשר לראות שהיא מושפעת מאוד מהעבודות של בעלה.
וכעת לחלוצת הקומיקס האמריקאי, הילדה טרי (2006-1914):

טרי התחילה את דרכה כיוצרת קריקטורות בתחום הספורט והפכה ליוצרת קומיקס ואנימטורית. הנה כמה עבודות שלה:



עוד מאיירת שהייתה בקבוצת "הקומיקס המחתרתי" היא דיאן נוּמין (במקור רוזנבלט), שמתה בשנת 2022 בגיל 75.

בעיניי היא יוצרת הקומיקס הנועזת ביותר מבין היוצרות היהודיות עליהן כותבת תאניר אוקסמן. הנה כמה עבודות שלה:




ואחרונת היוצרות לפני פרידל היא לילי רנה פיליפס, שהלכה לעולמה בשנת 2022, כשהייתה בת 101!

היא נולדה באוסטריה וניצלה בתקופת השואה כשצורפה ל"קינדרטרנספורט". גם כאן אני ממליץ מאוד לראות את הסרטון הזה.
הנה כמה עבודות שלה:




ומכאן אני מגיע לפרידל שטרן.
והשאלה שעולה, לאחר שהצגתי את חמש היוצרות האמריקאיות היא: מעניין מה היה קורה לסגנון של פרידל לו הייתה מגיעה לארצות הברית במקום לישראל?
פרידל (2006-1917) נולדה בלייפציג, עלתה לארץ כשהייתה בת 19 ולמדה בבצלאל.
הקומיקס לא היה מוכר בארץ ישראל, וגם הקריקטורה הייתה בחיתוליה, שלא לדבר על כך שלא היו נשים קריקטוריסטיות.
הקו של פרידל היה פחות נוקשה מהקו של העמיתות האמריקאיות שלה, בעיקר מפני שלא נזקקה לחזור הרבה על אותן דמויות, מה שנדרש מיוצרי קומיקס, ולפעמים החופש שלה היה מפתיע גם בהשוואה לקריקטוריסטים הארץ-ישראלים של התקופה.
הנה כמה אוטופורטרטים שלה:




בדרכה שלה פרידל הייתה לוחמת, בעיקר בתחום החברתי. ומי שזוכר את הרשימות העיתונאיות שלה שבהן התחפשה לדמות, יודע עד כמה רצתה פרידל להבין את האופי ובעיקר את החולשות של הישראלים. כמו למשל בדמות הקבצנית הזאת:

ממליץ להקשיב לדבריו של ירמי פינקוס שאצר תערוכה מעבודותיה.
היא לא הרבתה לאייר קריקטורות פוליטיות:

לפעמים היא העבירה רעיון חזותי בלי הרבה פרטים:

ולפעמים מילאה דפים שלמים בדמויות שלה:

היא לא הייתה יוצרת קומיקס, אבל פה ושם העבירה רעיון ברצף של רישומים:

פרידל לימדה רישום בבצלאל במשך 30 שנה. היא הייתה מורה קפדנית והיו לה מעריצים רבים, אבל היו גם כאלה שעזבו את בצלאל בגללה.
היום, כשישראל היא מעצמת קומיקס, לפרידל יש חלק גדול בכך.
ואסיים את בספר הזה:

זהו אחד מספרי הקריקטורות היפים ביותר שנעשו בישראל. קיבלתי אותו מפרידל.

בהרצאה של אפרים סידון ושלי בנושא הומור ותנ"ך, אני מראה רבות מהקריקטורות הנפלאות מהספר הזה:










וזהו פוסט של צחי פרבר על פרידל.








היא באמת היתה פנטסטית.
תודה אפרת יקרה
כשהייתי ילד היו לנו בבית חוברות של "לאישה" או אולי "את" משנות ה-70 ומכיוון שקראתי כל דבר קראתי גם אותן. שם פגשתי את העבודות של פרידל ואהבתי אותן אבל לא זכרתי את זה עד שראיתי את כותרת הרשומה שלך…
תודה מוטי. שמח שחזרת לעקוב. דני קרמן
תודה לך!