האביר בן דמויות היגון הרבות

כשהייתי תלמיד בכיתה ז' בבית הספר העממי בכרכור לא נחשבתי לתלמיד מצטיין. רוב המורים התייחסו אלי ובצדק כמו אל "תלמיד רע". אבל המחנך, שהיה גם מנהל בית הספר, יצחק הוז, ניסה לעזור לי, ואני מודה לו על זה עד היום. כשראה שאני מתקשה במה שנקרא "יומן קריאה" אמר לי: "אולי תנסה לצייר במקום לכתוב", ואז הציור הראשון שעשיתי היה לדון קישוט, שקראתי אז בתרגומו של ביאליק (וכולנו חשבנו שזה אכן דון קישוט…)

לצערי לא שמרתי את האיורים מפעם, אבל מאוחר יותר ציירתי כמה איורים לדון קישוט. למשל זה:

וגם האיור הזה לספר אלבי של יאיר לפיד הוא בעצם דון קישוט:

לא חשבתי שאכתוב רשומה על האיורים של דון קישוט, תחום שאפשר לטבוע בו. אלא שאז נפגשתי באיורים של האיש הזה, רוברטו פָּאאֶס:

ואז, כדי לעבות את הרשומה, אספתי עוד כמה איורים שנעשו על ידי ציירים ומאיירים לדון קישוט, וכך התברר לי, כמו בפעמים קודמות, שאני עושה משהו שלא התכוונתי.

דון קישוט הוא אולי הדוגמה המובהקת ביותר ליצירה שכל מי שיודע לקרוא מכיר – בעיקר במה שמכונה "מערב" – ואחד מאלף אולי קרא; וגם מי שקרא, קרא בעיקר קיצורים, כמו הקיצור של אריך קסטנר למשל, או זה של ביאליק.

אבל הדימוי הזה, שהונצח על ידי פיקאסו, הפך להיות סמל מוכר:

כל כך מוכר שיוצרים רבים, כמו אנטוניו סאורה למשל, צייר וסופר ספרדי נודע, הרשה לעצמו לצייר את זה כך:

או כך:

ומישהו אפילו צייר את זה כך:

רוב האנשים שתשאלו מה הם זוכרים מהתוכן יספרו על המלחמה בטחנות הרוח, וכבר עשו מזה אפילו תמרורים הומוריסטיים:

אין כמעט צייר או מאייר שלא טיפל בדון קישוט. מתוך שפע הדון קישוטים אביא כמה דוגמאות.

היפוליט לקונט, צייר צרפתי שהיום לא כל כך מוכר ובעבר היה ידוע בעיקר בציורים ההיסטוריים שלו, צייר בשנת 1857 את הציור "שובו של דון קישוט":

אונורה דומייה, המוכר כחלוץ הקריקטורה המודרנית, ממש שנא להגדיר את עצמו קריקטוריסט ורצה להיחשב צייר. דון קישוט היה אחד הנושאים אותם הרבה לצייר:

ואלה הדפסים שעשה סלבדור דאלי:

אלה רק שניים מתוך סדרה ענקית של הדפסים לדון קישוט, שנמכרו במחיר עממי להמוני מעריציו.

רק דון קישוט של פיקאסו (ראו לעיל) זכה ליותר תפוצה והודפס כמעט על כל דבר שעליו אפשר להדפיס.

מי שנחשב למאייר המקובל ביותר במהדורות העממיות של דון קישוט בכל העולם הוא גוסטב דורה.

האיור הידוע ביותר שלו הוא זה:

אבל אני אוהב במיוחד את האיור הבא, שהוא מעין סיכום של הספר. בעיני זה אחד האיורים הטובים שנעשו במאה ה-19.

מאייר אנגלי ידוע, הצעיר מדורה ב-16 שנה, הוא וולטר קריין, שהוציא את הספר הזה:

לצערי האיורים שלו לדון קישוט קצת נשכחו, אבל בעיני הם מהטובים ביותר שנעשו לספר הזה. הנה שלושה מהם:

העיבוד לילדים הידוע ביותר לדון קישוט היה של אריך קסטנר שהוזכר למעלה. קסטנר, שכידוע אהב במיוחד הקדמות, מספר לילדים בהקדמה על כל מיני פנטזיות שיש לאנשים שונים, שבדרך כלל נשארות בגדר הפנטזיה, ומה קורה כשמישהו כמו דון קישוט קם ומממש את הפנטזיות (יעני אזהרה לילדים הגרמנים. הספר יצא לאור אחרי המלחמה).

מי שצייר את האיורים לסיפורי דון קישוט של קסטנר היה הורסט למקה, המאייר שהחליף את ולטר טרייר לאחר שזה נמלט לאנגליה.

ההבדל בין השניים היה עצום. הקווים של טרייר הם כמעט תמיד עגולים, כמעט מוזיקאליים. בקווים הישרים טרייר השתמש רק להצללה:

ואילו למקה, כל קו שלו היה כמו אבחת חרב, החדות ממש שולטת באיורים שלו:

כמה מהרישומים שלו לדון קישוט הם לדעתי הטובים מבין האיורים שלו, כמו אלה למשל:

והנה כמה איורים בצבע של למקה:

אפרופו ציורים "חדים": גם הצייר מרסל ינקו, שתמיד מזכירים אותו בהקשר של דאדא, עשה כמה רישומים לדון קישוט. הנה אחד מהם:

גם ראלף סטדמן אייר את דון קישוט:

מאייר מצוין נוסף בן זמננו הוא הבולגרי סווטלין ואסילב, שמאייר היום ברוחם של מאיירי ראשית המאה ה-20, אדמונד דולאק וקיי נילסן.

אני אוהב מאוד את הקומפוזיציות שלו:

ובמיוחד את דון קישוט השרוע הזה:

מאייר בשם אקו, שעבד בעיקר בחיתוכי עץ, מרשה לעצמו לחרוג מהאיורים הסיטואטיביים ולתת פרשנות סוריאליסטית לדון קישוט, בשונה מרוב האיורים לספר הזה. הנה כמה איורים שלו:

והנה עוד אמן, הפעם פסל צרפתי בשם אנטואן ז'וס, שעשה סדרת פסלים לדון קישוט:

וכעת לגיבור הרשומה, רוברטו פָּאאֶס, שהכרתי בזכות אוסף האיורים והמגזינים הענק שנתן לי יגאל גבאי.

פָּאאֶס נולד בבואנוס איירס בשנת 1930, שם גם למד אמנות. למרות שהוא ממש אשף הטכניקות, הקו המיוחד שנחשב לסמל המסחרי שלו הוא בשחור-לבן, כמו בשני האיורים האלה לספר של בורחס, המוות והמצפון:

או באיור הנפלא הזה:

האיור הוכן עבור עטיפת התקליט האקורדיאון המסכן, שיצא בעקבות מותו של המוזיקאי אניבל טרוילו, שהיה נגן אקורדיאון יוצא דופן.

בשנת 1965 התקיימה תחרות איור לדון קישוט. המשתתפים נדרשו לאייר 150 איורים (!), מתוכם 100 בצבע. התנאים האלה גרמו לכך שהמשתתפים היו חייבים לצאת מהאיורים השבלוניים של דון קישוט, וזה בדיוק מה שעשה פאאס.

האיור הזה מתוך התחרות הפך להיות הסמל של פאאס:

הוא הופיע גם על הספר שיצא בעקבות התחרות:

כן, הוא זכה בפרס הראשון, ובאופן די מפתיע, כי יחסית לרוב המתחרים הוא היה יוצר אנונימי.

השליטה שלו בטכניקות האיור וההדפס גרמו לכך שהגיוון היה עצום, ולמרות שזה יצא גם בספר, קשה להאמין שהוא היה מגיע לתוצאה כזאת אם מלכתחילה היה מאייר במיוחד לספר.

הנה תשעה איורים מתוך 150 האיורים שלו שזכו בתחרות:

ונסיים בכמה איורים לדון קישוט שעשה אבנר כץ, לספר בעיבוד לנוער שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד: