שיעורי האמנות הראשונים שלי

את מה שאספר הפעם סיפרתי בשנות ה-70 המוקדמות לנחום גוטמן, כשפגשתי אותו במסדרונות "דבר".

כשאחי אמנון היה בערך בן תשע, הוריי חשבו שיהיה אפשר להחזיק אותו בבית עוד כמה שעות אם הוא יקבל את "דבר לילדים".

הייתי אז בן ארבע, ומדי פעם הצצתי בגיליונות. בעיקר הייתי מביט בשערי החוברות, שאת רובן צייר נחום גוטמן. אבל ב-1944 היו גם כמה שערים שאני מראה אותם כאן.

הנה השער מיום 12.10.1944:

הציור הוא שקיעה ביער הבתולה של אנרי רוסו, שבמקור נראה כך:

כאן ב"דבר לילדים" הוא קיבל שם אחר, "נוף בסודן", והוצמד אליו שיר בג'ונגל בסודן, שכתבה יפה קרינקין.

בילדותנו השם יפה קרינקין היה מוכר לנו כמו לאה גולדברג. היום השם הזה כמעט שלא מוזכר.

ייתכן שהעורך יצחק יציב ונחום גוטמן העניקו לציור דווקא את השם "נוף בסודן" בגלל השיר של קרינקין.

והנה שיעור באמנות שהעניק נחום גוטמן בהקשר לציור הזה:

מעניין שלנמר שמתקיף את הדמות של האפריקאי נחום בכלל לא התייחס…

חודשים מאוחר יותר, שוב זכו קוראי "דבר לילדים" לשער עם ציור של אנרי רוסו, ציורו המפורסם ביותר:

במקור הוא נראה כך:

גם כאן שונה שמה של התמונה. אנחנו מכירים אותה בשם הצוענייה הישנה, ואילו גוטמן סיפר לנו ששמה "המשורר במדבר"…

והנה שיעור מספר שתיים, בו מנסה נחום להסביר לנו את קסמיו של הציור:

ואם נדמה לכם ש"דבר לילדים" הסתפק רק בשני ציורים של רוסו, אינכם אלא טועים. חודשיים אחר כך, בתאריך 21.12.1944, הופיע השער הזה:

והפעם מדובר בציור הזה:

שנחום קרא לו "הגשר על הסן". זהו "גשר להולכי רגל" בשכונת פאסי בפריז. הנה כך מסיים נחום את הרשימה על הציור הזה:

ולשיעור הרביעי.

באחד הגיליונות משנת 1944 הופיע, הפעם לא בשער, ציור של שאגאל:

אני מניח שזה הציור הראשון של שגאל שראיתי בחיי. בצבע הוא נראה כך:

גוטמן קרא לו "העגלון" והשם האמיתי הוא מוכר הבהמות.

תראו באיזו רגישות וחוכמה מסביר גוטמן לילדים של אז את עולמו של שאגאל:

באותה שנה מת הרמן שטרוק, וב"דבר לילדים" הופיע שער עם דמותו:

נחום סיפר שם גם על מפעלו של הרמן שטרוק כאמן וגם תיאר פגישה שהייתה לו עם שטרוק. הנה קטע מהרשימה:

כמה יפה הוא הסביר לי מה זה תחריט. ולכן כשהגעתי לבצלאל, 11 שנים מאוחר יותר, הייתי קצת פחות בור.

באחד הגיליונות הסביר לנו נחום איך הסינים משתמשים במכחול. היו שם כמה רישומים סיניים, ובהם זה:

והנה קטע המרשימה של נחום:

באותה שנה הוא הסביר לנו גם איך מצייר רמברנדט, ואיך ציירו בימי הביניים:

ואסיים ברשימה שהייתה לה השפעה רבה על כך שבחרתי להיות מאייר:

שמה היה: "על הציורים שבספרים". הנה חלק מהטקסט:

הנה שני האיורים שגוטמן בחר להראות לנו מתוך הספר על סיפורי הברון מינכהאוזן:

והנה קטע מהרשימה הזאת, שהתפרסמה ב-1946 כשכבר הייתי בן שש והלכתי לכיתה א':

הערה:

כשאני כותב "שיעורים" כוונתי גם להצצה שלי לשערים הנ"ל כשהייתי בן ארבע, אבל גם כמובן לתקופה שכבר ידעתי לקרוא, וקראתי בשקיקה רבה את הטקסטים המצוינים של נחום גוטמן.

ועוד משהו:

בשנת 1944 יצא לאור גם התרגום העברי הראשון לפו הדב. נחום גוטמן, שראה בספר הזה את המיזוג המצוין בין טקסט לאיור, העלה ב"דבר לילדים" את הרשימה הזאת: