מדי פעם מזכיר לי תומר בני, שעורך את הבלוג שלי, שדווקא על כמה מגדולי המאיירים אני ממעט לכתוב. אולי בגלל שנדמה לי שהם מוכרים היטב ואין צורך לספר עליהם.
במיוחד הדגיש לי תומר את שמו של רונלד סירל.

למרות שבעבר כבר סיפרתי עליו, ובעיקר על סדרת האיורים והספרים על סט. טריניאן:

החלטתי להעלות רשומה על הקריקטוריסט שהיה אחד היוצרים הגדולים, שהייתה להם השפעה עצומה במאה ה-20. את ההשפעה שלו על הקריקטוריסטים אפשר להשוות רק לסול סטיינברג.
כדרכי לא אביא הרבה פרטים ביוגרפיים, אותם תוכלו למצוא ברשת.
רונלד סירל נולד בשנת 1920 בקיימברידג'. אביו היה עובד רכבת. בגיל די צעיר התחיל סירל לעבוד כפקיד במשרד עורכי דין, ובערבים למד אמנות. כבר בגיל 15 הוא צייר קריקטורות לעיתון "קיימברידג' דיילי ניוז". במלחמת העולם השנייה הוא התגייס לחיל ההנדסה המלכותי ונפל בשבי היפני. שם בשבי הוא צייר רישומים רבים, שאת רובם הצליח לשמור. וכשחזר ב-1945 לאנגליה, הוא הצליח להביא איתו כ-300 רישומים, אותם הוא פרסם בתערוכה ובספר שכתב חברו לשבי ראסל בראדון.

הנה בראדון בשבי, באיור של סירל:

הנה דיוקן עצמי של סירל בשבי:

הוא גם הוציא את הספר הזה:

והנה עוד כמה רישומים שלו מהשנים בשבי היפני:



כשחזר לאנגליה התחיל סירל בקריירה המופלאה שלו כקריקטוריסט, כולל סדרת האיורים והסיפורים על פנימיית הבנות סט. טריניאן.
למרות שלא שפעל באופן קבוע כקריקטוריסט בעיתונים יומיים, כמו דייוויד לוֹ (Low) או כמו ג'יילס, עבודותיו נגעו בתחומים רבים, למשל פורטרטים מהדמיון של יוצרים שונים.
הנה פ.ג'. וודהאוס:

וולט דיסני:

אגתה כריסטי:

אייבי קומפטון בארנט:

אניד בלייטון:

ג'ון בטג'מן:

סמואל בקט:

פורסמו גם טיפוסים וציורי הווי שלו מלונדון בשנות ה-90 של המאה הקודמת. הנה מנהל השחקנים:

מלכת הטרגדיה:

הספר:

הוא הרבה להכין איורים וקריקטורות בענייני חברה, סביבה ופוליטיקה. הנה למשל חג המולד בבית התמחוי:

איור מאד אירוני…
והנה בריטניה מול ארצות הברית:

וכך הוא ראה את חומת ברלין:

ומה קורה בשמים, וכמה מסכנות הציפורים:

והנה איור שהוא קרא לו המקדש:

והנה ועידת ילטה שלו:

וזה אחד האיורים הגדולים שלו לטעמי, זיהום אוויר:

הוא הרבה לצייר בנושאים של תרבות והווי. למשל – קהל בתיאטרון הוא אלוהים:

סצנת הלילה הראשון:

הנה איור שהוא קרא לו סה לה וי:

וזה נקרא שמרטף:

וזה הנסיך צפרדע:

וזה ג'ורג' בורצ'ט, אמן הקעקועים:

הוא אייר הרבה לפרסום. כאן אני מביא רק איור אחד בתחום הזה:

הוא אייר ספרי נסיעות למקומות שונים:



והמון חתולים. הנה שני חתולים שגילו את האהבה:

החתול הזה הוא אקרובט לשעבר:

הנה החתולים ששרים מזמורי חג המולד:

וסעודת התה של החתול:

ועוד רישומים וקריקטורות בתחומים רבים. הנה כמה.
שם האיור הזה הוא: I beg your pardon…:

ולזה הוא קרא פאסט-פוד:

והנה תחילת עונת הציד:

ולאיור הנפלא הזה הוא קרא בואו של אלוהים:

החל משנת 1961 ועד מותו ב2011 סירל חי בצרפת.
את אוסף היצירות שלו הוא נתן למוזיאון בגרמניה (פרט לאיורי המלחמה, אותם תוכלו לראות במוזיאון המלחמה בלונדון).
והנה קומץ מתוך הספרים הרבים שקיבצו את עבודותיו. אם אינני טועה, לא היה קריקטוריסט בהיסטוריה האנושית שפרסם כל כך הרבה ספרים כמוהו:









חבריי ואני זכינו לראותו אותו בארץ כשנשלח על ידי העיתון LIFE להכין רישומים של משפט אייכמן:

אני מתנצל שנגעתי רק בקצה קצהו של הר היצירות הענק של גדול הקריקטוריסטים.
אני משתדל שהרשומות שלי לא יהיו ארוכות מדי, בעיקר לאחר שקיבלתי ביקורת על ארכן של כמה מהן.
ולסיום, בשנות ה-60 המוקדמות של המאה ה-20 היו לסירל ניסיונות "פרועים" ברישום, בעיקר בדיוקנאות.
הנה כמה מהם:











נהדר. מזכיר נשכחות מימי הנעורים
פיגורה מסדר הגודל הזה דורשת יותר מרשימה אחת. מצידי על כל ראש פרק ברשימה הזו[ חתולים, ספרי מסע וכיוצב] תכתוב רשימה עצמאית.
מי שכותב לך שהרשימה ארוכה מידי, שיתכבד ויפסיק לקרוא אחרי מפר מילים שהקציב לעצמו. לטעמי הרשימות קצרות מידי, והרי רק בשבילי אתה כותב , אז אני זו שקובעת.
זו היתה רשימה נפלאה, בעיקר כי הספקתי לשכוח מסירל ועכשיו נזכרתי בו שוב וזו חוויה נפלאה – כמו בשיר של מאיר אריאל- פלוגה בקו- או בשם היותר ידוע- לגמרי במקרה.
תודה על הרשימה!
מסכים איתך אפרת. גם אני חושב שעל סירל צריך סדרת פוסטים.