מהאיורים במחשבות ועד למדע ההיפוכונדריה

לפעמים אגב חיפוש בארכיון שלי אני מוצא איורים שלא זכרתי שעשיתי והם מובילים אותי לנושא שאני מבקש להביא לכם.

בעבר הרחוק נתבקשתי על ידי צבי ינאי המנוח להכין איורים למחשבות, כתב העת המצוין שראה אור בהוצאת י.ב.מ.

בגליון מס' 54 מאוגוסט 1986 התפרסמה רשימה שכותרתה הייתה: "הרופא החולה והאדם השלישי" – שיחה בין שני רופאים לפילוסוף על הצורך במקצוע מיוחד שיעסוק בסיוע בקבלת החלטות ערכיות ברפואה. האם יש צורך באיש מקצוע כזה בבתי החולים בארץ?

הנה האיורים שעשיתי לרשימה הזאת:

והם גרמו לי לספר שוב על הספר הזה:

חבר יקר, חבר חביב,

אני זקוק לתשומת לב.

ביום, בליל, על משכבי

אני גונח מכאב.

השתתף בצערי.

הן תבין שאין זה קל

להתמודד עם מכאובים

וגם עם להג הקהל.

כך כתב בהקדמה לספר אין ספק אתה חולה המחבר ריקארד פוקס.

רק לאחרונה, כשחיפשתי חומר על ריקארד, גיליתי שהוא בכלל יהודי (רק לפי זה ששם אמו הוא "הכהן-כגן"). כי כשנפגשנו בשנת 1987 כשהגיע לארץ, הוא, השוודי הטיפוסי, לא הזכיר את זה.

אנחנו היינו בטוחים שההיפוכונדריה מקננת בעיקר בין הסוכרת לטחורים, כלומר בעיקר בקרב יהודים. ריקארד סיפר לי שגם השוודים החסונים נהנים מאוד להתעורר בבוקר ולחשוב שהם חולים סופניים.

ריקארד הוא רופא שוודי (נולד ב-1946), שיום אחד הבין שאולי ההומור שלו עוזר לו גם כרופא, אבל ככותב וכמופיע אפשר להפוך את זה גם להכנסה. הוא כתב כמה ספרים בשוודית:

הספרים זכו להצלחה עצומה ותורגמו לשפות רבות.

בשנת 1988 החליטה הוצאת מסדה, שהייתה אז הוצאת ספרים חשובה, לתרגם ולהוציא בעברית את אין ספק אתה חולה. ריקארד הגיע לארץ ואני התבקשתי לאייר את הספר. מצאנו מיד שפה משותפת (הכוונה לאנגלית הכרכורית שלי והאנגלית השוודית שלו), וגילינו שלשנינו יש עניין רב בלונדון.

החלטנו מיד שניסע יחד ונשב במסעדה ששנינו אוהבים ונכתוב ביחד ספר על לונדון.

זה כמובן לא קרה. אבל את אין ספק אתה חולה עשיתי בחשק גדול.

הספר תורגם משוודית על ידי פרופסור אמנון פריד, שהקפיד להפוך את השמות לשמות עבריים.