הלילה יש לשמוח

אנחנו עם שידוע בכך שהוא אוהב לשיר. כמו הוולשים וכמו האירים, וכמו הנורווגים, וכמו ההולנדים והגרמנים…

בעצם, כל העמים אוהבים לשיר.

שירה בציבור מעניקה לנו תחושה שאנחנו מאוחדים, ולכן אין לכם יום יפה לשירה בציבור כיום העצמאות.

ציירתי שירונים עוד בימים שהיינו מציירים על סטנסיל (ואני חוסך מהצעירים את ההסבר על מה זה סטנסיל).

אבל בימים שהייתי מאייר של ידיעות אחרונות, איירתי אין-ספור שירונים, רובם לימי העצמאות.

זה היה הולך ככה:

נוח מוזס, העורך המיתולוגי של ידיעות, היה מצלצל אליי ואומר לי בערך ככה: "דני, יש לנו השנה רעיון. אנחנו רוצים לתת לקוראים שלנו שירון ליום העצמאות". כאן הייתה בדבריו פאוזה קטנה, ואני הייתי מאשר שזה רעיון מקורי. ואז נוח היה אומר: "ואני רוצה להזמין אצלך איזה 20 או 30 ציורימצ'יקלעך (ציורימצ'יקלעך, למי שלא מבין, זאת הקטנה חביבה ויידישאית ל"ציורים"). ואני הייתי עונה: "נוח, ציורימצ'יקלעך וציורים עולים אותו מחיר".

ואז הייתי יושב וחושב באיזה סגנון או באיזו טכניקה אצייר הפעם את הרעיון המקורי הזה שכבר ציירתי כמה פעמים בעבר.

שירונים כאלה היו בשבילי הזדמנות מצוינת לעשות ניסויים בסגנונות ובטכניקות.

לפעמים הייתי עושה רישומים מהירים נוסח אריה נבון. למשל בשירון הזה שנקרא פרחים בקנה:

רוכזו בו שירי הלהקות הצבאיות, והאיורים שעשיתי לו היו כאלה:

זה למשל איור שיכול להתאים לשירים רבים.

או איור כזה:

במקרה זה לשיר על האהוב מסיירת אגוז או סיירת חרוב, לא זוכר.

אחד השירונים החביבים היה שירון שערך אליהו הכהן הנפלא:

גם שם היו איורים קלילים שעשיתי על פי צילומים של פעם, כמו זה לשיר מולדת אימא:

או זה לשיר על גבעות שייח אברק:

ביום העצמאות 1983 ראה אור השירון החולמים אחר השמש:

בימים שהדפסה בצבע מלא נחשבה ליקרה היינו בדרך כלל משתמשים בפנים השירון בשני צבעים. ואז, כמו במקרה של השירון הזה, בחרתי להדפיס את האיור בצבע.

הייתה בזה איזו מחווה לעבר, כמו באיור הזה לשיר החולמים אחר השמש של יורם טהרלב וסשה ארגוב:

או לשיר בכרם של יעקב שבתאי וסשה ארגוב:

בשנת 1984 יצא שירון בשם הלילה יש לשמוח, שהתקשר ל"שירותרום":

בו עשיתי איורים בקו נגטיבי. לדעתי זאת הפעם היחידה שעשיתי איורים כאלה.

לשיר שיר שמח של אורלנד וזעירא עשיתי איור כזה:

וזה, כמה מפתיע, מה שעשיתי ל על גבעות שייח אברק:

לשיר על שייח אברק עשיתי בחיי בערך עשרה איורים.

וזה להנה לנו ניגון יש:

וזה להיטירילי של נעמי שמר:

אבל בשנת תשמ"ה (איך זה בעברית?), מה שנקרא "בפרוס השנה", הדפיס ידיעות אחרונות שירון ששמו היה כאן קבור הכלב – משירי להקת כוורת:

זה היה השירון שהכי אהבתי לאייר. הנה כמה עמודים ממנו:

ולסיום, משהו אישי:

ביום ההולדת ה-60 של חברנו גיורא מורג ערכנו לו, ניבה, אבנר ואני, שירון:

ריכזנו בו שירים שגיורא אוהב, ואבנר ואני איירנו אותם.

הנה כמה מהם. אתם תצטרכו לנחש מה אבנר אייר ומה אני: