כמה באמת אתה מסוגל ללעוג לעצמך

אם אכן נכונה הדעה שההומור העצמי (שיש מכנים אותו גם הומור יהודי) הוא היפה והאצילי בין סוגי ההומור, מעניין לבדוק איך אנשי הומור חזותי, מאיירים וקריקטוריסטים, מציירים את עצמם.

הרעיון לבדוק את זה עלה לי כשראיתי בגיליון ישן של ILLUSTRATORS את שני העמודים האלה:

אלה היו בעצם מודעת פרסום של החברה הזאת:

אני כמעט בטוח שאיש מכם לא מכיר את המאיירים שמופיעים בשני העמודים האלה.

ברשומה הזאת אנסה להביא בעיקר פורטרטים הומוריסטיים של אמנים שנחשבים למוכרים, אם כי יש להניח שגם אתם, כמוני, לא הכרתם את כולם.

אפתח באחד הפורטרטים הידועים, והפעם מדובר במאייר ולא בקריקטוריסט, וכוונתי לדיוקן הזה:

הנה רוקוול בצילום:

האיור הזה של רוקוול הוא כבר אייקון מוכר ומאיירים וקריקטוריסטים רבים השתמשו בו כדי לצייר את עצמם.

הנה כמה:

לפני שבועות אחדים פרסמתי רשומה על שלושה קריקטוריסטים שמציירים פורטרטים. הנה הם שוב.

אולף גולברנסון בצילום:

והנה הוא בפורטרט עצמי:

הנה מקס בירבום בצילום:

והנה הוא בדיוקן עצמי:

למאייר המקסיקני מיגל קובארוביאס הייתה השפעה עצומה על בני דורו. הוא חי בין השנים 1957-1904. הנה צילום שלו:

הוא הרבה לצייר את עצמו. הנה כמה דוגמאות:

אין ברשומה הזאת סדר כרונולוגי.

נתחיל בכמה קריקטוריסטים ישראלים. הראשון הוא אריה נבון:

וכאן ברישום שלו:

מישל קישקה:

מישל מאייר את עצמו לעיתים קרובות. הנה אחת הדמויות שלו:

חנוך פיבן, שבחיים נראה כך:

הנה הוא עם מקסימום החפצים שהיה יכול להכניס לפורטרט המקסים שלו:

רוברט אוסבורן הוא אחד המאיירים האמריקאים האהובים עליי. הוא חי בין השנים 1994-1904. הסגנון שלו היה בדרך כלל צנוע מאוד. הוא השתמש בעיפרון והיה מאבות המינימליזם בקריקטורה, למשל:

דווקא הוא בחר לצייר את עצמו ככה:

בצילום אוסבורן נראה כך:

גם רונלד סירל (2011-1920), מגדולי הקריקטוריסטים של כל הזמנים, עם הדמיון הפרוע והקו המצועצע האופייני, כמו זה למשל:

שבחיים נראה כך:

הנה רישום שלו בצעירותו, בלי טיפה של הומור:

טומי אונגרר שחי בין השנים 2019-1931 הרבה לצייר את עצמו. הנה הוא בדמות שודד ים:

הנה עוד דיוקן עצמי שלו:

והנה הוא בצילום:

גם ג'רלד סקארף האנגלי, יליד 1936, צייר את עצמו פעמים רבות. הסגנון של סקארף הוא פרוע במיוחד. כך הוא בחיים:

אבל כאשר צייר את עצמו התוצאה היא קריקטורה די בנאלית:

הקריקטוריסט האמריקאי ג'ורג' הרימן (Herriman), שחי בין השנים 1944-1880, היום קצת נשכח. אבל בימיו הייתה לו השפעה עצומה על הקריקטורה, על הקומיקס ובעיקר על הסרטים המצוירים באמריקה. הנה איור שלו:

כך הוא נראה בצילום:

והנה דיוקן העצמי שלו:

עוד יוצר קומיקס גדול, הפעם בן זמננו, הוא יוסט סוורטה, הולנדי יליד 1947.

יש לו השפעה עצומה על מאיירים בני זמננו. הנה איור טיפוסי שלו:

הנה הוא בצילום:

וכך הוא צייר את עצמו:

אם לדון על פי רוב הפורטרטים שהבאתי כאן, לרוב הקריקטוריסטים אין הרבה ממה שמכונה "הומור עצמי". רוב הפורטרטים חסר בהם הסרקזם שהיוצרים מפנים כלפי אחרים.

כשחיפשתי את הפורטרט הפחות מחמיא, הגעתי לקריקטוריסט אנגלי בשם אנדרו בירץ' (Andrew Birch) בן זמננו, שנראה כך:

ובדיוקן העצמי הוא נראה כך:

הנה איור שלו לדוגמה:

אם תחפשו ותבדקו איך רוב הקריקטוריסטים מציירים את עצמם תראו משהו כזה:

כמו של קריקטוריסט בשם באטמן. וזה, אם אתם שואלים אותי, מסכם את ההומור של הקריקטוריסט הממוצע.

ואסיים בדיוקן עצמי של דוֹש:

למי שלא זוכר, דוֹש נראה ככה: