אחרי מעל 800 פוסטים שפרסמתי בבלוג הזה במשך עשר שנים, מצאתי סוף סוף את המוטו לרשומות, והנה הוא:
ההבדל בין ממציא לאמן הוא שהממציא ממציא משהו שעדיין אין, והאמן ממציא מחדש את מה שכבר יש.
לכן ברשומות שהעליתי, למשל על החיות, ביקשתי להראות את החיה כפי שהיא הומצאה מחדש על ידי יוצרים, ברוב המקרים מאיירים, ולא הבאתי חיות שלא היה בהן יסוד חדש יצירתי (בעיניי כמובן). אכן היו רבים ששאלו אותי: למה לא הראית את הג'ירפה ההיא או את החזיר ההוא?..
אין הסכמה של ממש בין מי שחושבים שהאדם נברא בתהליך של אבולוציה למי שחושבים שזה היה קצת לפני כניסת השבת ביום שישי. אבל כאשר הגיעו האמנים, וגם המאיירים (די באיחור הייתי אומר), והתחילו להמציא את האדם מחדש, כבר היו בני אדם רבים בעולם.
הנה היצור הזה – הבן אדם, במקרה זה הגבר – כפי שהומצא מחדש על ידי כמה מאיירים בעלי תפיסה הומוריסטית:
זאת טבלה שעשיתי לפני כעשרים שנה, כשהייתי מורה לאיור.
והנה 21 פרצופים גבריים כפי שהומצאו על ידי מאיירים שונים:
מדי פעם אני מראה פה בבלוג ניסיונות שלי ושל אחרים, שכל מטרתם היא לבדוק ולנסות. אני מכנה את זה בשם "מעבדה". האמן שהשפיע עליי יותר מכל בתחום הזה של מעבדה הוא פול קליי.
רק כשהייתי בן 17, תלמיד השנה השנייה בבצלאל, ושמעתי בטרה סנטה את הרצאותיו מלאות הפאתוס של הצייר מרדכי ארדון, התוודעתי לראשונה לפול קליי, שהיה מורה של ארדון, לדבריו.
אז התחלתי לחפש כל פרט מהניסיונות שלו, ולאו דווקא מהעבודות החשובות שלו.
כמובן שגם פיקאסו ישב רוב הזמן במעבדה, אבל אני מספר על קליי בגלל שרוב הניסיונות שלו נעשו על פיסות נייר, והוא לא ציפה או קיווה שהם יהיו תלויים במוזיאונים.
ברשומה הזאת אני מציג כמה ניסויים בבני אדם, של קליי ושלי (העובדה שהמילים "קליי ושלי" צמודות זו לזו לא מרמזת על כך שאני משווה בין שנינו).
אין לי שום כלים להבין את הצד המוזיקאלי העמוק שבעבודותיו, וגם בתחום חקר הצבע, שבו קליי היה חוקר מעמיק, אני די חובבן. לכן ברשומה הזאת אני מציג בעיקר רישומים של קליי בשחור לבן ומעטים בצבע:
מכאן לניסיונות שעשיתי אני.
הדברים שאביא כאן, במסגרת מה שאני מכנה "מעבדה", נעשו בין השנים 1970-1962, בתקופה שבה עדיין חשבתי שתחום העיסוק העיקרי שלי יהיה ציור ואמנות. כלומר לפני שהבנתי בעצם שאני מאייר.
גם רוב העבודות האלה, שלא נעשו על מנת להיות מוצגות או מודפסות, הן בשחור לבן, ומיעוטן בצבע):
עשית פה פול קליי מלאך ההיסטוריה,יותר טוב מפול קליי.
גם גאורג גרוס ראיתי פה,ודובופה,וכולם ביחד בסגנון שלך,שאפשר לראות שהוא כל הזמן משתנה.
זה כל כך מגוון שאפשר לחשוב שעשו את זה עשרה אנשים שונים.
שלופ פאול קרמן
גם אני זוכר את פאול קלה בבצלאל, היינו תלמידים שלו.
רישומים נפלאים שלו ושלך.
שלך מיכה