חלונות בספרי ילדים

איך זה קרה בספר והילד הזה הוא אני?

בהרצאות שאני עורך על ספרי ילדים שאיירתי, אני מספר שהחלונות בספר והילד הזה הוא אני, שהקדימו את ה-Windows של ביל גייטס בשמונה שנים, הם בעצם לא רעיון שלי אלא של חברי המנוח אהרן שמי.

הנה עטיפת הספר בהוצאה קוריאנית:

אהרן שמי, שאיתו עשיתי ספרים רבים, והיה גם אחד השותפים בהקמת המוסף הסאטירי דבר אחר, היה חבר טוב ובעל חשיבה מקורית. מדי פעם אני מזכיר שהוא זה שהעשיר את השיח שלנו כשהמציא את המשפט "בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם!"

כאשר יהודה אטלס ואני נשאלים על החלונות, יש לנו כמה תשובות. הראשונה היא התשובה המחוכמת, שאנשי חינוך וגם אנשי תקשורת אוהבים: "גם השירים הם מעין חלונות לנפשם של הילדים". – תשובה מוכנה, מסוגננת ובדרך כלל מספקת את השואל.

תשובה אחרת היא:

"החלונות שמהם מורכבים העמודים יוצרים סקרנות, והקורא מנסה לנחש באילו חלונות יהיו האירועים בכפולה הבאה". כך נוצרת המשכיות לאורך הספר.

עוד תשובה:

"החלונות גורמים להתרחשויות להיות גלויות רק בחלקן, ועל הקורא לנחש את החלק המוסתר".

החלק בתשובה שאני הכי מדגיש הוא הסימון לפרופורציה:

החלון שמופיע בכל עמוד גורם לכך שהמאייר לא יכול לעשות שינוי בגדלים של הדמויות והחפצים.

אם בעמוד ימני יש למשל שיר על זבוב שעומד על האף, ובעמוד שמאלי שיר על יציאה לטבע, אז בספר רגיל אפשר לעצב כפולה כזאת:

ואילו החלונות לא מאפשרים משחק או שינוי בפרופורציות, כלומר הגיבור, במקרה זה הילד, יהיה תמיד באותו גודל.

בחיפושים שלי אחרי ספרים ומאיירים מכל העולם, נוכחתי כמובן שאני לא היחיד שהביא חלונות לספרי ילדים. מצאתי ספרי ילדים רבים שבעטיפות שלהם המאיירים איירו חזיתות של בתים כשהחלונות מודגשים.

אפשר לסכם במילה אחת שחלון, בעיקר סגור, הוא מקבילה חזותית למילה "סקרנות" או אם תרצו "תעלומה". וחלון פתוח קורא להצצה. כשאתה עובר ליד בית שבו חלון פתוח ואתה מציץ פנימה, אתה לא ממש בטוח שאתה עושה מעשה ראוי או "מותר". "תחיבת האף", שבחיים הרגילים לא נחשבת למעשה חיובי, בספרות היא אבן בניין חשובה. חלון כגורם לסקרנות אהוב מאוד על סופרים ומאיירים.

בחרתי להראות לכם שש עטיפות של ספרי ילדים בהם המאיירים ציירו חלונות בעטיפה.

ואפתח בספר ידוע מרי פופינס.

כמעט בכל העטיפות של הספר הזה בחרו המאיירים להראות את מרי פופינס עפה עם המטרייה.

אני מודה שבעטיפה שעשיתי לספר הזה בעברית (בתרגומה של דליה רביקוביץ) בכוונה לא השתמשתי במרי פופינס המעופפת, כי נראה לי שבסיפור ההופעה שלה עם המטרייה מהשמיים היא אירוע שאמור להיות מפתיע, ולא רציתי לחשוף אותו בעטיפה:

היום, כשהסיפור כל כך מוכר, השיקול הזה הוא די טיפשי.

הנה עטיפה של המאיירת קארי ג'יימס (Kari James):

משפע האומנות המעופפות בעטיפות, זאת אהובה עליי במיוחד, מכיוון שמרי פופינס עצמה היא תעלומה, כלומר טרברס לא בחרה בדמות "חיובית" לגמרי, והחלונות בעטיפה הזאת מעניקים לספר את האווירה המסתורית באופן מאוד נכון וכמובן מאד "לונדוני".

עוד ספר שבעטיפה שלו נראים חלונות הוא זה:

העלילה מזכירה את דירה להשכיר וספרים דומים על יחסי שכנות.

הדוב, שרוצה לישון את שנת החורף, מופרע על ידי הקנגורו שרוקד סטפס ועל ידי שאר החיות. ורק בעל הבית, הינשוף, שכרגיל הוא החכם שבבעלי החיים, מצליח לפתור הכול.

את הספר כתבה פאולה שר (Scher) ואייר סטיבן מק (Mack)

הקורונה הביאה לעולם ספרי הילדים הרבה חלונות, גם מנקודת מבטם של הילדים שכלואים בבית ורואים את העולם דרך חלונות, כמו הספר הזה בהוצאת האומות המאוחדות:

או הספר הזה:

שגם הוא נכתב בתקופת הקורונה ומספר על הילדה אפריל, שמשוטטת בכפר ומפתחת סקרנות למה שקורה מאחורי החלונות.

המאייר הוא פרנצ'סקו פונסקה (Fonesca), צעיר פורטוגזי שחי בלונדון ומאוד אוהב חלונות.

הנה עוד שני איורים שלו, לא מהספר הזה, שבהם רואים את אהבתו לחלונות:

גם הספר הזה יצא בתקופת הקורונה:

עוד ספר שבו מככבים חלונות ונראים בו ממש כמו מתנות הוא הספר הזה:

המאיירת לוסי ואנדרוולדה (Vandervelde) איירה אותו בהשראת הצייר האוסטרי פרידריך הונדרטוואסר. הספר עוסק במודעות לסביבה ומספר איך בוני הבית מתחשבים בעץ שעומד שם.

עוד ספר עם עטיפה מלאה בחלונות הוא הספר הזה:

והפעם הדגש הוא על התאורה בחלונות, שנדלקת כשהחושך יורד. כתבה אותו ג'וליה דנוס ואיירה אי.ב. גודייל.

הנה כפולה מהספר:

יש ספרים רבים שבעטיפה שלהם נראה רק חלון אחד. אני מביא כאן רק את הספר הזה, שאני מניח שאתם מכירים:

ולסיום, עוד כמה עמודים מספרים מרובי חלונות: