עננים

הרשומה מוקדשת לידידי דודיק הלפרין, שאוהב מאוד עננים.

השעה הייתה בערך 17:00.

אפרים ואני חזרנו מטבריה, שם העברנו הרצאות על הומור למפונים מהצפון.

בין השאר דיברנו על הוויכוחים שיש בין אנשי ההומור על מה שמכונה "משחקי מילים".

נסענו מערבה אל מול השקיעה, והעננים הכהים יצרו מולנו מאות צורות שהיה אפשר לזהות בהן בקלות דמויות וחיות. זה הזכיר לי כמובן את האמן כריס ג'אדג' ואת המשחקים האלה:

הקלות הכמעט בלתי נסבלת שבה הוא הופך עננים לחיות ולדמויות הזכירה לי את הקלות שבה חובבי משחקי המילים משחקים במילים. כמו למשל בסיפור הזה, שתרם מתי כספי לספר הבדיחות האדום שלי:

או הסיפור על ההוא שמספר לחבר שכל יום הוא עושה עשרים סיבובים מסביב לבלוק ואז מראה לו בלוק (לבנה) שנמצא מתחת למיטה…

ואז החלטתי להעלות רשומה שתעסוק בעננים.

כשהיינו ילדים היו אלה העננים שלימדו אותנו שהכול משתנה.

בכל תחום דברים משתנים, אבל אצל העננים, השינויים הם ממש מרגע לרגע. ולמי שעוסק בדמיון חזותי, העננים הם עולם בפני עצמו.

כמות ספרי הילדים שעוסקים בעננים היא עצומה.

יש ספרים שמסבירים על סוגי עננים (כמה אהבנו בילדותנו את המושגים "ענני כבשים" או "ענני נוצה"); יש ספרים שמדברים על העננים שמורידים גשם, ויש כמובן את אלה שעוסקים בדמיון ובצורות שאפשר לראות בעננים, כמו בעבודות הנ"ל של כריס ג'אדג'.

אפתח בדברים שעשיתי אני על עננים.

בספר של תומר בני ושלי, סופר ספר,

יש פרק ששמו איך לכתוב סיפור לילדים רגישים, והוא נפתח כך:

כדי להבין איזה כוח יש למילה או לחפץ, מעניין לבדוק האם אפשר להפוך אותה לפועל או לתואר.

את המילה "בגד" או "שמלה" אי אפשר להפוך ל"אדם בגוּד" או "אישה משומלת". אבל את המילה "לבוש" אפשר להפוך ל"גבר לבוש" ולפועל "להתלבש" או לשם הפעולה "הלבשה".

במובן הזה גם "עננים" היא מילה רבת פנים, ואפשר להפוך אותה לתואר: "שמיים מעוננים" או "יום מעונן".

לאחרונה קיבלה המילה "ענן" גם משמעות של "מחסן ידע", כמו בקריקטורה הזאת:

כמי שעוסק בדימויים חזותיים, מעניין אותי לראות מה עושים המעצבים הגרפיים כשהם רוצים להפוך ענן, שהמאפיין אותו חוסר צורה ברורה, לסמל או לאייקון.

מתברר שהענן הגנרי נראה משהו כזה:

אני מודה שאני לא מצליח להבין למה דווקא החלק התחתון הוא שטוח, ואני מניח שזה נראה להם מתאים יותר שאפשר "להניח" אותו בקלות על משטח ישר.

ומכאן נעבור לעננים בספרים.

אמנם ציירתי אלפי עננים, שמופיעים כמעט בכל איור שיש בו שמיים. זה נעשה כמעט בלי מחשבה.

אבל יש רק ספר אחד שממש עוסק בעננים, וזה ספר שאני אוהב במיוחד:

זה סיפור שכתב יוסי גודארד, ובו הוא מראה לילדים כל מיני צירופי מילים שיש בהם את המילה "רוח".

בהסכמתו של יוסי הכנסתי לספר ריבועי קומיקס שמדגישים את הצירופים האלה. הנה כמה מהם:

זה הספר היחיד שבו עשיתי פרסוניפיקציה (האנשה) של עננים. ההאנשה היא בעיקר של הענן גיבור הספר. אני חייב להודות שעשיתי את זה בשמחה מיוחדת.

הנה העמוד הראשון שבו הרוח מכינה את העננים לעוף ל"ארבע רוחות השמיים":

וזה העמוד הבא:

והנה עוד כמה עמודים עם עננים:

יש עוד ספר שאיירתי שבו יש עננים בעטיפה, של ידידי דודיק הלפרין:

הנה גב הספר הזה:

וזהו השיר שפותח את הספר:

הספר הבא הוא הראשון שבו שיתפתי פעולה עם אפרים סידון:

מופיע בו השיר הבא:

ומכאן לכמה ספרי ילדים שעוסקים בעננים – מעט שבחרתי מהשפע העצום.

הראשון הוא זה:

זהו סיפור על נוח קלר, שעובר עם הוריו למזרח ברלין – בימים שעוד היה דבר כזה – ושם משנים את שמו ואת גילו. ספר הרפתקאות וריגול לילדים, כשברקע החוויה של להיות אאוטסיידר בעולם מורכב.

הכותבת והמאיירת היא אן נסבט, אמריקאית מקליפורניה.

כמה ספרי ילדים מתייחסים לכך שהעננים בעצם מרטיבים אותנו, ולכן לפעמים הם מרגישים לא רצויים… אני מניח שאתם מתארים לעצמכם למי ספר כזה מיועד. ואז כמובן מתברר שהגשם, זה שמרטיב, הוא גם עוזר. נכון שלא חשבתם על זה?

אז הנה הספר הזה, הענן פאף:

שהדמעות שלו הפכו מדמעות בכי לדמעות שמחה.

הסופרת היא מקסין הולמגרן, סופרת שחקנית ובמאית, שמתמחה בהפקת מסיבות הפתעה.

גם בספר הזה, העננה אולגה –

ספר ילדים איטלקי שכבר זכה להיות "קלאסיקה" – אולגה העננה רוצה מאוד להמטיר, אבל אף אחד, לא החתול, לא התרנגולת ואפילו גברת אמיליה, לא רוצים שתרטיב אותם או את הכביסה של גברת אמיליה.

המחברת, שהיא גם המאיירת ניקולטה קוסטה היא סופרת, מאיירת וקריקטוריסטית מצליחה מאוד באיטליה. כבר כשהייתה בת 12 היא איירה את ספר הילדים הראשון שלה. הדמות של "נינה" הילדה שיצרה, אהובה מאוד באיטליה.

הספר הבא הוא סוֹרָה והענן:

סורה הוא (כמו כל הנכדים) ילד סקרן שחוקר הכול. יום אחד כשטיפס על עץ גבוה, הוא מצא שם ענן, ויחד איתו יצא להרפתקאות.

המחברת היא פליסיה הושינו, מחברת ומאיירת אמריקאית ממוצא יפני, שבנתה את הסיפור הזה על שיר ילדים יפני ידוע (ביפן, אני מניח).

הילד בספר הבא מגיע מהענן:

ילדי הענן – כשסיימון וקיטי משחקים ליד הבית, מגיע אליהם ענן ועליו נער שהופך גם אותם ל"ילדי ענן". זה בעצם תפקיד לשנה אחת. בזמן הזה הם מטיילים ועוזרים לאנשים… כן, קצת כמו הנס אוריאן אבל לא על ארנבת אלא על ענן…

המחבר שגם אייר הוא ג'יימס תרלבי, שחי בין השנים 2002-1920, הוכשר באירלנד וחי רוב ימיו בלונדון.

ואם זה לא הספיק לכם, אז יש גם את ילד הענן:

אם תרצו, הפעם מדובר בספר על יצירה ואמנות.

הילד שחי על הענן הוא בודד מאוד, עד שפרפר מקרי שעבר שם מכניס בו איזו רוח של "אמנות" והוא מתחיל ליצור צורות מעננים, שמשמחים מאוד את באי עולם…

זה כנראה חלום חייו של המחבר, רוד מונטיחו, דמות קצת מסתורית. כנראה יוצר קומיקס שמסתתר מאחורי השם הזה.

וזה מוביל לספר הבא:

ואלה הן רק דוגמאות לספרים רבים מהסוג הזה.

הספר האחרון שאציג בנושא הוא מעניין במיוחד:

אבוד בעננים הוא ספר שמנסה לעזור לילדים כבר מגיל שש להתמודד עם המוות.

האימא שמתה נמצאת כנראה בשמיים, אולי בעננים, והיא זאת שגורמת לגשם לרדת ולשמש לזרוח.

טום טין דיסברי הוא מאייר אנגלי פעיל, אולי המעניין ביותר מכל המאיירים שהצגתי הפעם.

הנה כמה ספרים שלו:

ולסיום, למי שלא מכיר את העבודות של האמן הזה:

שמו ברנדנאוט סמילדה, הולנדי שנולד ב-1978.

ואני מספר לכם עליו בגלל פרויקט מבריק שנקרא "עננים פנימיים".

סמילדה מצליח, בטכניקות שהוא פיתח, להכניס ענן אמיתי לתוך מבנים וחללים ארכיטקטוניים. זהו מעין פסל או מיצב או אירוע, שנמשך בין 10-5 שניות, ובזמן הזה הוא וצלמים שהוא עובד איתם מצלמים את הפלא הזה:

זה אפשרי בחלל קר ולח וללא זרימת אוויר…

סמילדה לפעמים חוזר על הניסיון עשרות פעמים עד שהוא מגיע לענן שאותו הוא מנציח.

הנה סרטון על תהליך היצירה שלו.