כשכתבתי את הרשומה גילמור מאייר לגיניס הזכרתי שגילמור אייר כמה פוסטרים לתעמולה בימי מלחמת העולם השנייה. למשל, הפוסטר הזה משנת 1943, שנועד לעודד אנשים למסור בגדים משומשים או כל מיני בדים למחזור, שמהם עשו מדים ושמיכות לחיילים:
ואז נזכרתי בעוד שני קריקטוריסטים מעניינים, שגם הם איירו פוסטרים לתעמולה בשנים אלה.
ברשומה הזאת אציג את השניים האלה וגם מבט כללי על הפוסטרים בימי המלחמות.
הפוסטר הזה הוא אחד הפוסטרים המפורסמים ביותר שהודפסו אי פעם:
מי שצייר אותו היה מאייר-מעצב בשם אלפרד ליט.
ליט חי בין השנים 1933-1882.
הפוסטר שבו מופיע קיצ'נר השפיע על אמנים רבים ובעיקר על ג'יימס מונטגומרי פלאג שצייר את הפוסטר הזה:
האיור הזה של לורד קיצ'נר הופיע במגזין London Opinion בתאריך 5 בספטמבר 1914, וכשראו אותו במשרד המלחמה ביקשו מליט להפוך אותו לפוסטר.
רוב הפוסטרים הבריטיים במלחמת העולם הראשונה היו דרמטיים מאוד ואפילו פומפוזיים. הנה כמה:
ליט היה היחיד שהכניס הומור לפוסטרים, כמו בזה שהיה אמור לשכנע מגויסים להגיע לשריון:
ליט ניסה בכל מיני דרכים להכניס הומור בתעמולה הבריטית, אבל זה היה מוקדם מדי והקהל עדיין לא היה בשל. ולכן הוא הגה טור קומיקס על המרגל הגרמני שמידט. זה יצא גם בספר:
מניסיוני אני יודע שאזרחים שמכנים את עצמם פטריוטים באים בטענות לאנשי הסאטירה. למשל בארץ "למה אתם לא צוחקים מהערבים, מהחמאס, מהאירנים?" והתשובה המקובלת (מקובלת גם עליי) היא: "התפקיד של אנשי הסאטירה הוא להראות את המגוחך בבית שלהם. על האיראנים שילגלגו הסאטיריקנים האיראנים".
אבל בזמן מלחמה מסתבר שגם הסאטירה הופכת להיות תעמולה, כמו המרגל שמידט המגוחך.
אחרי מלחמת העולם הראשונה ליט הספיק לעשות כמה פוסטרים שמבוקשים עד היום. הפוסטר הזה שנעשה כתעמולה לרכבת התחתית בלונדון:
הוא הנמכר ביותר במוזיאון התחבורה בלונדון.
והנה פוסטר חביב לגיניס שעשה ליט:
ליט הלך לעולמו בשנת 1933 באיטליה כשהיה בן 51.
במלחמת העולם השנייה, הפוסטר היה אחד מצינורות התעמולה העיקריים, לצד הרדיו והמודעות בעיתונים.
חלק מהפוסטרים נועדו לעודד את האוכלוסייה, והיו בהם סיסמאות כמו "החופש בסכנה, הגנו עליו בכל הכוח" או "האומץ שלכם, השמחה שלכם והנחישות שלכם יביאו לנו את הניצחון" וגם "הישארו רגועים והמשיכו כרגיל".
היו פוסטרים שעודדו את הנשים להחליף בעבודה את הגברים המגויסים:
והיו פוסטרים שנועדו להסביר לציבור איך להתנהג. למשל לחסוך, כמו זה:
שבו כבר היה הומור.
הפשפש מופיע פה כדמות שלילית, שמעודדת אנשים לבזבז כסף במקום לקנות מלווה מלחמה.
בגלל ההאפלה נגרמו המון תאונות. הנה פוסטר שמעודד אנשים ללבוש או לענוד משהו בהיר או זרחני:
מי שעשה את הפוסטר הזה הוא סיריל קנת בירד, שבחר בשם העט "פוגאס".
פוגאס נולד ב-1887 והוכשר כמהנדס. במלחמת העולם הראשונה שירת בחזית גליפולי ושם נפצע קשה. בגלל הפציעה לא היה יכול לעבוד כמהנדס ולכן הלך ללמוד איור ועיתונות.
בירד לא היה הקריקטוריסט הכי מוכשר של זמנו, אבל הוא יצר שפה שכולם הכירו. השפה באיורים שלו הייתה מבוססת על קו ברור ומסוגנן:
הידע שלו בעיתונות הביא אותו להיות הקריקטוריסט היחיד שמונה אי פעם להיות עורך הפאנץ'.
במלחמת העולם השנייה הוא התבקש להכין סדרה של פוסטרים, בעיקר לשכנע אזרחים להיזהר כשהם משוחחים בציבור, בבחינת "האויב מאזין". הסיסמה שהופיעה בכרזות שלו הייתה: CARELESS TALK COSTS LIVES.
ברוב הפוסטרים האלה היה אפשר למצוא את היטלר שמאזין:
אפילו בתור טפט:
היטלר היה אהוב גם אל מאיירים אחרים שעסקו בנושא הזה:
גם הפוסטרים האחרים של פוגאס בתקופת המלחמה נשאו באופן ברור את סימני השפה המיוחדת שלו:
פוגאס המשיך לעצב כרזות גם אחרי המלחמה, כמובן שלרכבת התחתית:
פוגאס שיתף פעולה עם סופר ושדרן שהיה הומוריסט ידוע בזמנו, דונאלד מקאלו, והשניים הוציאו כמה ספרים, ביניהם הספר הזה, על הנהיגה בכבישי בריטניה:
וזאת הזדמנות להראות פוסטר שיצרתי על תרבות הנהיגה בישראל:
והנה כמה פרטים מתוכו:
נראה לי שהכרזות הכי טובות היו במחצית הראשונה של המאה הקודמת.תודה על העושר שאתה מרעיף עלינו,ממתקים לעיניים.