צ'סטרבלוק

עד כמה האמונה הדתית משפיעה על דרך חייו והשקפותיו הפוליטיות של המאמין?

גם במציאות שלנו כאן ועכשיו יש דוגמאות רבות של מי שהאמונה שלו (או שלה) לא משפיעה על תפיסת עולמו הפוליטית או החברתית, ויש אחרים שאצלם האמונה הדתית היא זאת שנמצאת בחזית ומפלסת את דרכם הפוליטית.

לסוג השני שייכים שני היוצרים שבחרתי לספר עליהם הפעם.

הילר בֶּלוק (1870-1953)

וגילברט קית צ'סטרטון (1874-1936)

בלוק נולד אמנם בצרפת, אבל בגיל שבע הגיע לאנגליה, ונחשב לאיש רוח אנגלי.

כשאני אומר "איש רוח" אני מרגיש צורך לפרט. הוא היה ככה: היסטוריון, חבר פרלמנט, עיתונאי ועורך עיתון, נואם מבריק, סופר ילדים וימאי (ייתכן ששכחתי משהו, אז תחפשו בגוגל).

הוא נחשב לאחד מגדולי כותבי הנונסנס בשפה האנגלית, אם כי לעברית הוא כמעט לא תורגם, אולי בגלל שהיה אנטישמי מוצהר. הנה הספר שכתב על היהודים:

הנה כמה מספריו שזוכים להימכר עד היום:

צ'סטרטון מוכר לנו היטב בעיקר בזכות תמימותו של האב בראון המצוין. זוהי המהדורה הראשונה שיצאה בעברית בתרגומו של משה דור:

וגם בזכות האיש שהיה יום חמישי, שמי שלא קרא אותו כדאי לו בהחלט לקרוא:

ובעברית יצא גם הספר הזה:

כשהיה צ'סטרטון בן 44, לאחר שהכיר את בלוק שהפך להיות תאומו הרוחני, הוא נטבל לקתוליות. וכמו שכבר רמזתי בפתיחה, הקתוליות של השניים הייתה נוכחת בכל דבר שהם כתבו.

הם היו ה"נגד" האולטימטיבי –

נגד המודרניות, נגד הספקנות, נגד כמעט כל דבר שנכתב בספרות בימיהם, נגד המטריאליזם המדעי, נגד האימפריאליזם, נגד הקפיטליזם, ובעיקר נגד הסוציאליזם, שאחד המייצגים שלו בימיהם היה ג'ורג' ברנרד שו. ובכלל, לפי דעתם העולם צריך לחזור לימי הביניים, מה שמזכיר גם את הפרה-רפאליטים, ואולי אפילו את ג'ונתן סוויפט.

הנה כאן שלושתם בצילום:

לג'ורג' ברנרד שו היו ויכוחים אינסופיים עם השניים האלה, בכתב ובעל-פה, והוא היה זה שנתן לצמד הזה את הכינוי "צ'סטרבלוק".

שו תיאר מין מפלצת קדומה בעלת ארבע רגליים, שהופיעה כדי להציל את העולם מהסכנה של הקולקטיביזם הליברלי והסוציאליזם. הרגליים האחוריות הדשנות, עליהן עומדת המפלצת ,הן של צ'סטרטון, והחלק הקדמי הוא של בלוק – זה החלק השיפוטי, החד, הרזה והמתנשא.

עד היום לא ראיתי ביטוי חזותי למפלצת הזאת, אז הרשיתי לעצמי לנסות לצייר אותה:

למרות שאני בטוח שג'ורג' ברנרד שו היה כועס, שכן הוא רצה שהדימוי יישאר בתחום המילים.

לצ'סטרטון היה גוף ענק, והנה הוא באיור שלי עם קטע מתוך הספר שלי, לונדון בעקבות סופרים וספרים:

עד היום מאשימים אותו בתמיכה בפשיזם, ובעיקר במוסוליני.

הקריקטוריסטים של התקופה ממש חגגו על דמותו של צ'סטרטון. הנה כמה דוגמאות:

והנה הוא בקריקטורה של מקס בירבום הנפלא:

אגב, צ'סטרטון ביקר בארץ ישראל לאחר שנכבשה על ידי אלנבי. הוא כתב ספר בשם ירושלים החדשה, ובאופן פרדוקסלי תמך בציונות ממניעים אנטישמיים. "זה יקטין את מספר היהודים באירופה", הוא אמר.

לאחר שתיארתי בקיצור ובאופן די חובבני את הצד האידאי והלוחמני של הזוג הזה, אני רוצה להראות כמה מדברי הנונסנס ששניהם כתבו.

צ'סטרטון, שהיה גם מאייר מחונן, אייר בעצמו את החרוזים שלו בספר הזה (מלבד האיור שעל העטיפה, שהוא של ויליאם ראשטון):

הנה איורים לשיר The Oneness of the Philosopher with Nature – האיחוד של הפילוסוף עם הטבע:

האיורים שלו היו מלאי תנועה ותנופה. הנה שלושה איורים לשיר On the Disastrous Spread of Aestheticism in All Classes – על האסון שבהתפשטות החוש האסתטי לכל המעמדות בחברה:

הוא היה משוגע למשחקי מילים, כמו למשל בשם השיר הזה:

לא אנסה לתרגם אותו בחריזה, אבל הבית האחרון מדבר על זה שגבינת הסטילטון שעל השולחן שלו היא ממש גן העדן האבוד של מילטון, שנמצא, אבל גן העדן הזה לא ישרוד עוד הרבה זמן…

נראה לי שזה שאוכל את הסטילטון באיור זה צ'סטרטון עצמו.

כמו שנוכחתם, הנונסנס שלו לא ממש פונה לילדים (ויש מי שיטען שגם המבוגרים לא מבינים אותו).

ברשומה שפרסמתי בעבר סיפרתי על צורת נונסנס שמכונה "קלריו". הנה שני קלריו שצ'סטרטון כתב ואייר. אחד הוא על לורנס סטרן:

על "המסע הסנטימנטלי" של סטרן כתבתי בעבר כאן.

והשני הוא על דנטה:

ספרי הנונסנס של בלוק זכו להצלחה עצומה, בעיקר ספרי המוסר לילדים:

אחד הספרים האהובים עליי הוא ספר החיות הרעות לילדים הרעים:

הנה שלוש חיות מהספר הזה:

*

*

וכמה מילים על מי שעשה לו את האיורים בשם העט BTB. זה האיש:

שמו הוא לורד בזיל טמפל בלקווד.

הוא למד משפטים באוקספורד, שם הוא התיידד עם בלוק והפך למאייר הקבוע שלו. באיורים שלו הייתה תמימות פרימיטיבית וחובבנית שכמותה ניתן למצוא באיורים של יו לופטינג מחבר דוליטל הרופא, וגם באיורי הנונסנס של אדוארד ליר. לפעמים תמימות הולכת נפלא עם רשעות.

הנה כמה איורים שלו מהספר אלף-בית של מוסר:

היו מי שמצאו גם בציורים שלו רמזים לאנטישמיות.

BTB נהרג במלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1923 יצאה ביוגרפיה שכתבו צ'סטרטון, קרייטון מנדל ואדוארד שנקס על אישיותו ואמנותו של בלוק.