במהלך ההכשרה של מי שלומדים איור חווה הסטודנט בין השאר חוויית ניגוד.
מצד אחד מספרים לו שרישום על פי מודל זה הבסיס לאיור מקצועי, שבמהלכו לומד הסטודנט אנטומיה (בעיקר מה שמכנים "אנטומיה חיצונית"). ומצד שני אם הכיוון שלו הוא איור מסוגנן עליו לשכוח את מעט האנטומיה שהוא יודע.
כמי שמלמד איור, יש מעט מאוד תרגילים, שאני נותן לתלמידים, שזכורים לי מימי הלימודים שלי בבצלאל בשנות ה-60.
אחד מהם הוא איור בצורות גיאומטריות.
הנה הדף עם ההוראות שמקבל אצלי התלמיד:
אם תבדקו איפה התחיל הסגנוּן בצורות גיאומטריות יתברר לכם שזה קרה על שולחן של אדריכל. והנה הוא:
זהו תיאו ואן דוסבורג, אמן הולנדי רב תחומי שחי בין השנים 1931-1883.
האיש הזה היה צייר, אדריכל ומשורר, ובעיקר הוגה בתחום האמנות, שיחד עם מונדריאן הקים את תנועת דה סטיל.
מדובר בקבוצת יוצרים שקיבלה את השם הזה משמו של מגזין שערך ואן דוסבורג. רוב מי שמכירים את הקבוצה מכירים את הכיסא הזה של חריט ריטפלד, שהפך כמעט לסמלה של הקבוצה.
כדרכי אני לא מביא פרטים רבים וסומך על הקוראים שיחפשו ברשת או בספרים, אבל חשוב לי לספר כמה דברים:
ברשומה הזאת אני מדגיש בעיקר את ההשפעה של הקבוצה על עולם האיור, נושא שלא מרבים להזכיר.
שני המובילים – מונדריאן וואן דוסבורג, שהיו ידידים קרובים – הפכו ב-1924 ליריבים רעיוניים. הסיבה הייתה שמונדריאן האמין באופן אידיאי רק בקווים אופקיים ואנכיים, ואילו ואן דוסבורג היה פרוע יותר בהשגותיו (היום היו אומרים עליו שהוא חושב מחוץ לקופסה), רצה להכניס למשוואה גם את (השם ישמור) האלכסון… אחרי חמש שנים, נפגשו השניים באקראי בבית קפה בפריז, השלימו, וחזרו להיות ידידים.
כדי להבין את דמותו של ואן דוסבורג (שעליו אפרט בהמשך) ראוי להזכיר את הוויכוחים האינסופיים שהתעוררו בגלל רשימות, כתבים ושירים שונים, בין השאר של שני הוגי דעות פרובוקטיבים: האחד שמו א.ק. בונסט והשני אלדו קמיני. ורק לאחר מותו של ואן דוסבורג התברר שמדובר בשמות עט של ואן דוסבורג עצמו.
ואן דוסבורג נולד בהולנד בשנת 1883 ובין שאר הלימודים שלו למד משחק ואמנות.
רוב חוקרי האמנות גורסים שדוסבורג היה חשוב יותר כחוקר וכמסאי מאשר כיוצר. אבל לנו, המאיירים, דוסבורג היה אחד מאבות הסיגנוּן, בכך שהעביר את כללי האדריכלות לעולם הציור.
כבר מונדריאן, שכזכור ניסה לתחום את האמנות בין קווים אנכיים ואופקיים, צייר מפות כאלה:
אבל דוסבורג, שכזכור האמין גם באלכסונים, עשה ניסויים כאלה בחיות, למשל בפרות:
ואז הוא עבר לבני אדם.
הוא ידע מה שנקרא "לרשום מהטבע", אבל זה בשבילו היה רק מחקר כדי למצוא את המיקום הנכון של הקווים.
הביטו בסדרה שנקראת ריקוד רוסי:
או בדמות הזאת שכותרתה עירום נשי יושב:
בדמות הזאת אין עדיין אלכסונים, היא מושפעת כמובן משרטוטים של דירות.
אבל כשהוא עבר מקווים לצורות גיאומטריות, העולם ובעיקר האיור התעשר בדמויות כאלה:
או בשחקני הקלפים הנפלאים האלה:
ואן דוסבורג מת מהתקף לב בשנת 1931.
וזה המקום להציג את מי שאני מכנה יורשו, וכוונתי לאיש הזה:
שמו וילמוש הושאר. הוא אמנם ממוצא הונגרי, אבל רוב חייו גר בהולנד, שם התיידד עם מונדריאן וואן דוסבורג.
הושאר היה מעצב גרפי ומעצב רהיטים ושיתף פעולה גם עם חריט ריטפלד. אבל אני מוצא שהוא היה משכלל הסגנוּן הגרפי. רוב העבודות המקוריות שלו נעלמו, אבל מאחר שחלק גדול הודפסו, יש לנו לא מעט דוגמאות מהתרומה שלו לסגנון הגיאומטרי, כמו המודעה הזאת לסיגריות, "מיס בלאנש", משנת 1926:
פרט לסגנוּן המעולה, שהיה מהפכני בזמנו, המודעה הזאת הביאה דימוי של "האישה החדשה": נשים צעירות, רווקות, בעלות דעות עצמאיות (שבמקרה זה באו לידי ביטוי בכך שהן מעשנות…)
והנה שני איורים שלו – זוגות רוקדים:
הושאר עיצב גם ויטראז'ים, וגם בהם שילב דמויות אנושיות שעוצבו בצורות גיאומטריות:
לפעמים הוא די מקשה על המסתכל, שצריך לנחש שמדובר בדמות יושבת:
והנה מחליקים על קרח (משנת 1917), אותם יצר רק ממלבנים:
ועוד עבודה אופיינית, קומפוזיציה עם דמות, עבודה משנת 1918:
"הזרם הגיאומטרי" הזה נחשב די שולי בהיסטוריה של האמנות הפלסטית, אבל בדומה לתנועות שוליות אחרות, הייתה לו השפעה עצומה דווקא על האיור.
