מציירים חיות - חמור

אנשים אוהבים לאהוב חמורים. "חמור הוא חכם הרבה יותר ממה שחושבים", אומרים אנשים שנדמה להם שהם חושבים יותר טוב משאר האנשים (שזה הרוב).

רבים ממעריצי פו הדוב טוענים שאִיה הוא החיה האהובה עליהם ביותר. כל החיות בפו הדוב הן אגוצנטריות כמו ילדים, אבל אִיה הוא היחיד שיודע גם להתלונן כמו מבוגר.ִ

אני ניסיתי להראות שאִיה הפסימיסט יקבור את כולם. הנה מתוך הספר על הדברים החשובים באמת של חיים שפירא:

אחד הספרים שאהבתי ואני אוהב עד היום הוא חמור שכולו תכלת. לדעתי הוא מעמיד את נחום גוטמן בשורה הראשונה של הסופרים העבריים שכתבו סאטירה. החמור הזה, שנעשה למבקר אמנות (ויש להניח שגוטמן שלח פה חץ מורעל לכיוונו של חיים גמזו), הפך כבר לאייקון:

גוטמן היה ויהיה בשבילי גדול ציירי החמורים.

והנה שלושה חמורים שלו ממשלי קרילוב:

גם החמור של אריה נבון מחוכמת הבהמות נמצא אצלי בעליית הגג של החמורים:

אחד החמורים הראשונים שאיירתי בספר ילדים היה החמור הזה מתוך סיפור קצר בספר חתולה בלי זנב שכתבה אלישבע כהן:

וזה החמור מהספר צידה לדרך של לאה נאור:

החמור הבא הוא מהספר קוקוריקו וחברים של שלומית כהן-אסיף:

החמור הבא הוא לספר שעדיין לא יצא. אורית אבני בר-און, שאיתה שיתפתי פעולה בספר הילדה שלא ידעה לישון, כתבה מחזור שירי נונסנס על חיות. וזה החמור משם:

וכמובן גם המשיח לכשיבוא – החמור יהיה כלי הרכב שלו. אז החמור הזה הוא מתוך סדרת כרטיסי ברכה באידיש שהכנתי בזמנו לחברת פלפוט:

וזה חמור שציירתי לספר קוראים לי בנצי ויש לי כובע קש, שכתבה רחל שמיר:

ארתור בויד האוטון – A.B. Houghton, היה מאייר וצייר בריטי, שלמרות שמת בגיל צעיר (39, בשנת 1875), השאיר אחריו איורים נפלאים לספרים רבים, ביניהם אלף לילה ולילה. החמור הזה הוא החמור של סנצ'ו פנסה מתוך דון קישוט.

את החמור הבא ציירה רוזמונד פראגר (1954-1867) ציירת, פסלת וסופרת אירית. האיור הוא לַמשל של איזופוס על החמור והכלב.

אחד המאיירים האהובים עליי הוא רוז'ה דיבואזן. הוא הרבה לאייר חיות, והספר הראשון שכתב היה זה:

והנה איור מהספר הזה:

והנה איור של חמור שליווה כתבה בשם החמור הדמוקרטי שהתפרסמה בניו יורק טיימס. המאייר הוא ז'אן קלוד סוארס (2013-1942) יליד מצרים. סוארס היה עורך אחראי לעמודי ה OP-ED בניו יורק טיימס וחולל מהפכה באיור לעיתונות כשהביא לעמודים אלה את מיטב המאיירים בעולם.